רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קמפוס בין הפיקסלים: בית הספר החדש לתקשורת של המכללה למינהל

בית הספר החדש לתקשורת במכללה למינהל בראשון לציון מתאפיין בשפה אדריכלית טלוויזיונית ודיגיטלית. השאלה היא איך אפשר ללמוד כשכל כך הרבה ערוצים פתוחים ברקע

תגובות

הפיקסלים האדמדמים והצהובים שמרכיבים את החזית של בית הספר החדש לתקשורת בקמפוס המסלול האקדמי של המכללה למינהל בראשון לציון, נועדו לשדר את הדימוי של עולם הטלוויזיה ולבטא את העשייה שמתרחשת בכיתות ובאולפנים שבפנים. כדי לחזק את הדימוי הזה, בחר האדריכל דוד נופר להציב לצד הפיקסלים גם חזית עם דוגמה מזוגזגת של קווים, כהתייחסות לערוצים ולרשתות דיגיטליות. המפגש הצפוף בין שפות צורניות שונות כל כך לבין צבעוניות עזה אמנם מותח ומרשים, אך עשוי להיראות מעט מקושקש לעתים, בדומה למתרחש על מסך הטלוויזיה.

בית הספר לתקשורת הוא חלק מקומפלקס חדש שכולל עוד שני מבנים: ספרייה מרכזית בהיקף של 3,500 מ"ר ואודיטוריום בן 500 מושבים שמתחתיו ממוקמת ה"מנזה", הקפטריה של המכללה. הוא משתרע על פני כ-20 אלף מ"ר בחלקו המערבי של הקמפוס ומפנה חזית ארוכה כלפי שדרות יצחק רבין. עלות הקמתו, כולה ממימון עצמי, הגיעה ל-100 מיליון שקל.

תוכנית האב של המכללה קבעה חלוקה ברורה לשלושה בניינים נפרדים והתוותה קווי בניין וגובה מדויק לכל אחד מהם. אבל נופר ביקש לחמוק מהמגבלות האלה וליצור בניין שהוא למעשה אחד. הוא קשר את שלושתם באמצעות שביל אליפטי ארוך שמתחיל בחצר של בית הספר לתקשורת, נפתח כלפי רחבת הכניסה המרוצפת, חולף בין האודיטוריום לבין הספרייה כמעין סמטה צרה ומסתיים בחצר הפתוחה של הקפטריה. ההצבה של הבניינים נובעת מהתוואי של השביל וחוסמת את המבט לעבר שכונות המגורים שמסביב. לצדו ממוקמים באופן נוח למדי השימושים המרכזיים של הקומפלקס: אולפן הרדיו השקוף של תחנת קול הקמפוס והכניסות הראשיות לכל אחד מהמבנים.

נופר, שמתמחה בתכנון של בנייני ציבור, מקדיש תשומת לב מיוחדת למבע הצורני בעבודתו. הוא מצהיר על עצמו שהוא מעריץ של יפאן ומקפיד לבקר בה מדי כמה חודשים. אולי שם אפשר גם למצוא לפחות חלק מהרמזים למקורות ההשראה שלו. את הפסים המזוגזגים אפשר לקשור בקלות לעבודותיו של האדריכל היפאני טויו איטו, שהשתמש בהם בתכנון של חנות הדגל של חברת טודס בשדרות אומטסנדו בטוקיו. מקור השראה אחר עשוי להיות האדריכל היהודי-אמריקאי דניאל ליבסקינד, שעבודותיו ברחבי העולם מאופיינות בצורות זוויתיות חדות.

בית הספר החדש לתקשורת במכללה למינהל בראשון לציון. המכללות מנסות להתבלט

נופר אומר כי תהליך היצירה האמנותי בנוי על נדבכים קודמים, אך הוא מתנגד בתוקף למושגים השאלה או ציטוט. "ציטוט הוא מושג פשטני מאוד. בתקופה הפוסט-מודרניסטית הציטוט היה נבירה בארסנל של צורות ושימוש בהן תוך חיבור, היתוך, זיקוק ועוד. אני מאמין בחקירה ובחיפוש אחרי צורות והרכבתן מחדש. במכללה אפשר אמנם לזהות משהו שמזכיר משהו, אולם צריך להתבונן ולחפש את הדינמיקה המיוחדת לצורה זו בבניין זה ולמצוא כיצד היא משתלבת ומוטמעת ברעיון הכללי". הוא מכנה את התהליך הזה "בבואה", שחזור של רעיונות שנטבעו בזיכרון באמצעות עיבוד ומטמורפוזה.

השאור שבעיסה

המכללות הפרטיות בישראל עושות בשנים האחרונות מאמץ אדריכלי ניכר כחלק מהניסיון לתפוס את תשומת הלב של הקהילה האקדמית והסטודנטים, ולזכות בנקודות נוספות על יוקרה וחדשנות. הדוגמאות רבות - ולא כולן טובות. במכללת אשקלון תיכנן נופר אודיטוריום גדול עם קליפה מתכתית מעוגלת שבה נפערו פתחים אליפטיים מזכוכית שיוצרים קשר בין הפנים לבין החוץ. האדריכל חיים דותן, שנודע אף הוא בשימוש וירטואוזי בצורניות, תיכנן בעבור המכללה האקדמית סמי שמעון בבאר שבע בניין אודיטוריום מרשים שמזכיר מעין צלחת מעופפת. אל האודיטוריום מתחבר מבנה מאורך שמרחף מעל הקרקע ומוחזק באמצעות קונסטרוקציית מתכת מעוגלת. פרויקט אחר של דותן, שכרגע נותר על שולחן השרטוט (ואולי טוב שכך), הוא קמפוס חדש של מכללה באשדוד שמורכב משורה של בניינים אמורפיים שמקיפים פארק ירוק עם אגם מלאכותי.

את האדריכלות החדשה של המכללות צריך לבחון אל מול הצניעות שאיפיינה את הקמפוסים האוניברסיטאיים שנבנו בשנות ה-50 וה-60 וגילמו את שיאו של המודרניזם הישראלי: האוניברסיטה העברית בגבעת רם, קרית הטכניון והאוניברסיטאות של תל אביב, חיפה ובאר שבע. בכולם אפשר למצוא אדריכלות מבריקה ונועזת, שמטרתה הראשונית היתה יצירה של חללים הולמים לפעילות אקדמית והקפדה יתרה על איכותם של מערכי התנועה: שימוש באכסדרות מקורות, חצרות פנימיות מגוננות והתקנה של שוברי שמש ("בריסוליי") על גבי החלונות.

החנות של טודס בשדרות אומטסנדו בטוקיו. מקור השראה?

מספיק להסתכל למשל על בניין גילמן באוניברסיטת תל אביב, משכנה של הפקולטה למדעי הרוח. כלפי חוץ הוא חסר אולי את ההבעה הצורנית החדשנית, אבל כלפי פנים הוא מספק למרצים ולסטודנטים רצף מקסים של מסדרונות וכיתות מוארים הפונים אל חצרות פנימיות ויוצרים אווירה ייחודית.

הניסיון של המכללות לבלוט באמצעות אדריכלות עכשווית בהחלט ראוי לציון, אבל צריך לשאול על חשבון מה הוא מגיע. נופר מבהיר שהמכללה למינהל לא דרשה "שואו אדריכלי" בשום שלב. עם זאת, הוא סבור שמבני ציבור צריכים לשמור על רף גבוה של איכות. "אם נרד לרמה של הסביבה הבנויה, לא נגיע רחוק", הוא אומר, תוך שהוא רומז לאדריכלות הטיפוסית המשעממת של מערב ראשון לציון. "אנחנו צריכים ליצור את הדגש, לתת למבני הציבור להיות השאור שבעיסה. כמובן מבלי להרים או לנתק אותם מהעם".

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true