לחקור מחדש את "המין השני"

ספרה של סימון דה בובואר "המין השני" היה מהפכני כל כך בזמן צאתו עד שהמתרגם האמריקאי העדיף להוציא את העוקץ מחלק מהדברים. תרגום חדש מאפשר גם לדוברי אנגלית להתרשם כראוי מהגותה של מבשרת הפמיניזם המודרני ולבדוק מה בעצם השתנה ב-60 השנים שחלפו מאז

צפי סער
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צפי סער

רק מעטות אינן יודעות לצטט את המשפט המכונן "אשה לא נולדת אשה - היא נעשית אשה", המופיע ב"המין השני", ספרה רב ההשפעה והחשיבות של סימון דה בובואר, שהניח את היסודות לפמיניזם המודרני (חלקו הראשון של הספר ראה אור בעברית לפני שמונה שנים והשני לפני שנתיים. שניהם בהוצאת בבל, בתרגום שרון פרמינגר). במשפט זה החלה דה בובואר את ההפרדה בין מין למגדר וקבעה כי הנשיות אינה תכונה טבעית, מהותית ונצחית, אלא תכונה נרכשת, שנוצרת מתוך הקשר תרבותי, היסטורי וכלכלי. אבל רק עכשיו, עם פרסומו של תרגום חדש לאנגלית של "המין השני" במלאות 60 שנה ליציאתו לאור בראשונה, יוכלו מאות מיליונים ברחבי העולם, נשים וגברים, לקרוא את דבריה של דה בובואר כהווייתם.

הספר המהפכני הזה כבר תורגם לאנגלית, כמובן, עוד בשנת 1954, חמש שנים לאחר צאתו לאור בצרפתית; אבל התרגום ההוא נודע לשמצה. כאשר ראה אור בצרפת היה "המין השני", באופן שהפתיע מאוד גם את המו"לים שלו, לרב-מכר - 20 אלף עותקים נמכרו בשבוע הראשון. את הזכויות לתרגומו לאנגלית רכשה בלאנש קנופף, עורכת ואשתו של המו"ל הניו-יורקי הנודע אלפרד קנופף. היא קיוותה שהוא יהיה מעין מקביל של "דו"ח קינסי", מחקר המיניות הפופולרי, והפקידה את תרגומו בידי זואולוג בגמלאות, ה"מ פרשלי שמו, מחברו של ספר על הרבייה האנושית.

כן כן, ספרה של הפילוסופית האקזיסטנציאליסטית הדגולה סימון דה בובואר, שבו היא מערערת באופן מהפכני על הקביעה הפרוידיאנית כי אנטומיה היא גורל, תורגם לאנגלית בידי זואולוג דווקא. והזואולוג הזה, מתברר, לא הבין הרבה, לא בפילוסופיה ולא בספרות, שני תחומי ההתמחות של דה בובואר. שלא לדבר על כך שספרה היה גדוש אימרות פילוסופיות ארוכות, מורכבות, כמיטב המסורת הצרפתית - כאלה שעל פי התפישה המקובלת אז, לא הלמו את קהל היעד שהמו"ל האמריקאי ייעד לו את הספר: עקרות בית אמריקאיות, או אמריקאים בכלל.

פרשלי תירגם את הספר, אבל השמיט חלקים גדולים ממנו. ההשערה היא כי כל מה שהוא לא הבין, הוא לא תירגם, וכך לא נכללו כ-20% מן הספר בגרסתו האנגלית. בתוכם גם פרק היסטורי נכבד. כך שבאופן אירוני, דבריה של דה בובואר על הוצאת הנשים מכתיבת ההיסטוריה - הוצאו מספרה בידי המתרגם.

חמור מכך: על פי חלק מהחוקרים, היו גם משמעויות ששונו בדרכן מצרפתית לאנגלית. כך, למשל, כאשר השתמשה דה בובואר במונח של היידגר שמתייחס לקיום האנושי בכללו, התרגום האנגלי היה "הטבע האמיתי של האיש" (man) - בדיוק ההיפך מכוונתה. כמה מטענותיה של דה בובואר, במיוחד כאלה הנוגעות לביולוגיה, פרשלי אף "תיקן", אומרת ד"ר ליאת פרידמן, מרצה ללימודי מגדר ופילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. כך, למשל, כאשר היא דנה בשאלה הפילוסופית מהי עובדה, היא מתייחסת בין השאר לתפישה שייחסה תכונות "נשיות" לביצית, שלכאורה "יושבת ומחכה", לעומת הזרע שנתפש כבעל תכונות "גבריות": זז, בעל מטרה, רוצה להגיע מגוף אחד לשני. דה בובואר יצאה כמובן נגד השלכה של פונקציות ביולוגיסטיות כאלה והצביעה על האבסורד שבכך כאשר ציינה שהביצית יכולה גם להיתפש כמי שעושה סלקציה ובוחרת איזה זרע לקבל ואיזה לא. המתרגם כנראה לא אהב את עמדתה ושינה את הטקסט. זהו איפוא, לדברי פרידמן, תרגום מעוות, המשטיח את המהות הרדיקלית של פועלה של דה בובואר ומחליש את טענותיה.

שתי מתרגמות הספר, קונסטנס בורדה ושילה מלובאני-שבלייה, רצו זה שנים לתרגמו מחדש, אך התקשו להשיג את הזכויות מהוצאת קנופף. בשנת 1999, בכנס לרגל 50 שנה לצאתו לאור של הספר, שבו לא ירד נושא התרגום מסדר-היום, החליטו השתיים לממש סוף סוף את תוכניתן. בסופו של דבר השיגו את הזכויות באישורה של סילבי לה בון דה בובואר, בתה המאומצת של הפילוסופית. על מלאכת התרגום שקדו שלוש שנים.

האמהות כמכשול

סימון דה בובואר, שבינואר ימלאו 102 שנה להולדתה, היתה אחת הנשים המשפיעות ביותר מאז ומעולם, ו"המין השני" הוא אחד הספרים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על התרבות המערבית במאה ה-20. היא מציגה בו את השאלה "מהי אשה" וכותבת: "יש משמעות לעצם העובדה שאני מציגה את השאלה. גבר לא היה מעלה על דעתו לכתוב ספר על מצבם המיוחד של הגברים באנושות. אם ברצוני להגדיר את עצמי, עלי להכריז קודם כל - ‘אני אשה'. אמת זו היא היסוד שעליו תתבסס כל טענה אחרת. גבר לעולם אינו פותח בהצגת עצמו כפרט ממין מסוים, שכן עובדת היותו גבר מובנת מאליה". בצרפתית המלה les hommes פירושה גברים וגם בני אדם, היא מציינת; הגבר נתפש כיצור נייטרלי שלא צריך לשאול את עצמו מהו גבר.

בספר דנה דה בובואר בשאלה עד כמה יכולה אשה להיות אדם שלם וחופשי ומראה כי המאפיין הבולט של מצב האשה הוא שהיא "האחר הנצחי". והאחרות שלה בחברה האנושית שונה במהותה מכל אחרות אחרת, שכן מערכת היחסים של המשועבד והמשעבד בתחום שבין המינים היא שונה: האשה היא "ה'אחר' בתוך שלמות ששני מרכיביה חיוניים זה לזה", היא כותבת.

חלק מהדברים שכתבה דה בובואר נראים כיום מובנים מאליהם, מקצתם נטמעו כבר בחשיבה על נשים ומגדר - אבל בזמנה נדרשו מעוף, אומץ וחשיבה מקורית, פורצת דרך, כדי לאומרם. היא הניחה את הבסיס למחשבה הפמיניסטית המודרנית והשפיעה על דורות של חוקרות חשובות, בהן ג'ודית באטלר, ז'וליה קריסטבה, לוס איריגארי, הלן סיקסו ומוניק ויטיג, וגם על מנהיגות כמו גלוריה סטיינם או סופרות כמו דוריס לסינג. חלק מהן ביקשו לפתח את הרעיונות שלה, אחרות מתחו עליה ביקורת. אבל כולן נסמכות על הגותה, גם אם הן מחדדות אותה, אומרת פרידמן: "כשלוס איריגרי קוראת לספרה ‘מין זה שאינו אחד', הרי היא לוקחת את המושג של דה בובואר ומשחקת בו. וגם מושג הפרפורמנס של באטלר כבר נמצא אצל דה בובואר".

אך לא רק מושגים השגורים בפיהן של תלמידות החוג למגדר מקורם ב"המין השני", אלא גם סוגיות שמעסיקות נשים מן השורה יום-יום, גם היום. בספרה מדגישה דה בובואר כי המטרה אינה "להפוך נשים לגברים", כלשון הביקורת הרווחת המוטחת לא פעם בפמיניזם המושמץ, או שנשים יהיו עליונות על גברים: "מה הועלנו שהפכנו עבד לאדון", היא כותבת. היא גם תוהה מה יהיה ביום שאחרי: אחרי שלנשים יהיה שוויון זכויות. האם זוהי משמעותו של הפמיניזם?

"אמנם לא הגענו היום למצב של שוויון מוחלט", אומרת פרידמן, "אבל היום נשים יכולות לקבל עליהן כל תפקיד גברי, כמעט; ובכל זאת, כשהן חוזרות הביתה הן ממשיכות בעבודה השנייה, הלא-נראית. סטודנטיות אומרות לי, אצלי בבית חלוקת העבודה שווה. הן לא רואות שאין זה כך. דה בובואר הוטרדה מכך שתהליך יצירת השוויון גורם להדחקה, לחוסר נראות של הפערים. היא העלתה את השאלות שמעסיקות אותנו גם כיום".

דה בובואר עצמה לא תמיד הגדירה עצמה כפמיניסטית: עד כתיבת "המין השני" נהנתה מהצלחתה בחברה הגברית ולא הרגישה שייכת לחברה הנשית. תוך כדי העבודה על הספר, כאשר העמיקה בחקר השאלות על נשיות, הבינה עד כמה העולם נשלט בידי גברים ועד כמה היא עצמה תוצר של אפליה קבוצתית מובנית.

עמדה של דה בובואר, שנדחתה בתוקף על ידי הרוב המכריע של הנשים, היתה כי האמהות היא מכשול בדרך אל החופש. היא עצמה לא הביאה ילדים לעולם, ומעניין מה היתה אומרת על המגמה של חזרת נשים הביתה בשם הזכות של כל תינוק לינוק עד אין קץ.

ספר לאמבטיה

אפילו חוקרות פמיניסטיות, ובהן טוריל מוי, גדולת החוקרות של דה בובואר, העמידו אותה בצלו של סארטר, מאשימה פרידמן. רק בעשור האחרון החלו להכיר בה כהוגה בזכות עצמה. עבודות מחקר נכתבות על הגותה, ויש אף חוקרים הטוענים כי דה בובואר היא שעמדה מאחורי הרעיונות האקזיסטנציאליסטיים שפיתח סארטר. לדברי פרידמן, התרגום האנגלי הקלוקל של "המין השני" בזמנו הוא רק סימפטום לכך שדה בובואר לא הוצגה כעומדת בזכות עצמה.

ב"המין השני", מציינת פרידמן, דה בובואר אף מותחת ביקורת על משנתו של סארטר. "אם האקזיסטנציאליזם קובע שאני קיים ויש לי יכולת לדמות איך אני רוצה לחיות ולפעול, כך לפי סארטר, הרי דה בובואר אומרת לו: אתה לא מבין שיש אוכלוסיות שלמות בעולם - לא רק נשים, גם מיעוטים - שאין להן אפשרות אפילו לדמות", מסבירה פרידמן. "למשל, אי אפשר לדמיין שאני קובעת מה ייעשה בכספי, בתקופה שלא יכול להיות לאשה חשבון בנק ללא אישור של בעל, אב או נוטריון. זו ביקורת נוקבת: חשבת שזו מהות האדם, אבל זו בעצם מהות השליט - הגבר הלבן".

לא פחות משאלת הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, עוררו עניין חיי האהבה של צמד הפילוסופים הגדולים האלה. ביוגרפיה משותפת שלהם, "בארבע עיניים" מאת הייזל רולי, שיצאה לאור לפני כשנתיים (הוצאת עברית), חוללה שערורייה: תוארה בה זוגיות לא שגרתית שנמשכה כ-50 שנה וכללה מעשים שבמושגים של היום היו עשויים להביא מי מהם אל בית המשפט, בהם רומנים לרוב, שלו ושלה, עם סטודנטיות, שלו ושלה. פמיניסטיות לא מעטות חשו נבגדות כאשר קראו על הכוהנת הגדולה שלהן, שלא פעם, על פי הטענות, זימנה לבן-זוגה שותפה צעירה למיטה. באורח אירוני, שלילת הלגיטימיות של מעשים כמו אלה שמיוחסים לזוג סארטר-דה בובואר היא אחד מהישגיו של המאבק הפמיניסטי.

על כגון אלה נאמר, מן הסתם, שמוטב לא לדעת יותר מדי על חייהן הפרטיים של דמויות נערצות. אבל בכל מקרה, פרטי רכילות כאלה, נכונים או לא נכונים, בוודאי חשובים פחות ממשנתה של דה בובואר. כעת, עם תרגומו המחודש של ספרה לאנגלית אפשר לקוות שתשומת הלב תושב אליה. וכיום, אפשר להניח, אמריקאיות כבר לא יצטרכו לקרוא אותו בסתר; כי כפי שהעידה הסופרת הפמיניסטית (הקנדית) מרגרט אטווד, "זה היה ספר שקראת באמבטיה מאחורי דלת סגורה, שאף אחד לא יראה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ