האלבום החדש של קרולינה: שוקולד חם נמס בפה

האלבום החדש של קרולינה כולל כמה גרסאות עבריות מקסימות לפאנק חושני ורך, שייגרמו הנאה גם למי שלא משתגע בדרך כלל על השאנטי-פאנק של הזמרת

בן שלו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו

המוסיקה הישראלית עשתה בשנים האחרונות קורס מזורז בסול ופאנק והיא שואבת הרבה מהמוסיקה האמריקאית השחורה של שנות ה-70. אבל המוסיקאים הישראלים מתמקדים בעיקר בצד הקצבי ומנענע האגן של הסול והפאנק ונוטים להתעלם מאיכות חשובה נוספת של הסגנונות האלה: הרכות המופלאה שלהם. מרווין גיי, ה"דלפוניקס", מיני ריפרטון - קשה לחשוב על מוסיקה שיש בה גילויים כל כך ממכרים וכל כך חושניים של עדינות ורוך.

באלבום החדש של קרולינה, "מה אעשה עכשיו?", יש כמה רגעים כאלה של שוקולד חם נמס בפה, והם יפהפיים. השיר "מצפן לבך", למשל. הוא נפתח עם תופי קונגס עדינים, שמזכירים מיד את "Super Fly" האדיר של קרטיס מייפילד, ממשיך עם חליל מרחף וענוג שמעבה את אווירת הפאנק הישן והטוב, אחר כך קרולינה נכנסת רכה ושלווה, ואז מציפים את השיר כינורות שלקוחים היישר מתוך "What's Going On" המופתי של מרווין גיי, ואחר כך סינתסייזרים שלוקחים את הכל לכיוון יותר הזייתי, ואז - בדקה האחרונה - קרולינה פוצחת ב"אההההה" מענג, עטופה בערפילים פסיכדליים שרקחו בשבילה צמד המפיקים המצוינים שלה, סאבו וקותי. זהירות, גם זה חומר ממכר.

האלבום של קרולינה הוא יצירה מגוונת. זה לא אלבום רטרו. אבל הקטעים שבהם קרולינה והמפיקים שלה מייצרים גרסה עברית מקסימה לפאנק החושני והחם הם לא רק יציאות מוצלחות מאוד מבחינה מוסיקלית (עד שהם נמאסים בשליש האחרון של האלבום), הם גם עוזרים למי שלא משתגע בדרך כלל על השאנטי-פאנק של קרולינה להתחבר אליה וליהנות ממנה. הם מחברים את השלווה והרכות שמאפיינות את ההגשה שלה למקורות אסתטיים מובהקים ואהובים (עלי לפחות) ומונעים ממנה להישמע כמו דוברת מוכשרת של רוחניות זולה.

"מצפן לבך" הנהדר הוא הקטע החמישי באלבום, ולא רק שלפניו יש שורה של שירים טובים, גם אחריו מסתתר קטע מצוין - דואט עם איש "בום פם" אורי כינרות. בפעם הראשונה שקולו העמוק של כינרות נשמע אי אפשר שלא לחשוב על לי הייזלווד (מה שהופך את קרולינה לננסי סינטרה, בערך), אבל מהר מאוד, כשישראליות מודל 1972 משתלטת על השיר, הוא נהפך למעין קובי רכט (וקרולינה, אולי, לשולה חן או רותי נבון). כך או כך, "הבלדה על אביר החופש ובת גלים" הוא שיר שובה לב. נא לשחרר מיד כסינגל לרדיו.

אחר כך, מהרצועה השמינית ואילך, האלבום מתחיל לאבד גובה. קרולינה נמצאת במיטבה כשהיא שרה רגוע. בשירים כמו "מחמאות" ו"הוא שלי כל כך" היא לוחצת מדי וזה נשמע לא טוב. גם הרטרו לסבנטיז מתחיל להימאס (אם כי בשיר התשיעי, "אוף אתך", זה עדיין עובד חלקית). השיר הלפני אחרון, ,"Smile 2 me" כבר ממש לא ראוי, גם בגלל הציטוטים הנדושים מ"פורטיסהד" ומאסתטיקת כלי הנשיפה של איימי ויינהאוס וגם בגלל שכשקרולינה שרה באנגלית היא מאבדת את כל הייחוד שלה. השיר האחרון, "מה אעשה עכשיו?", משפר מעט את המצב אך לא משחזר את הקסם של המחצית הראשונה של האלבום, שבעיקר בזכותה כדאי להקשיב לחדש של קרולינה.

קרולינה - "מה אעשה עכשיו?" BMusic.

אחכה לך בשדות

עטיפת האלבום של קרולינה מציגה את הזמרת באווירה כפרית מוריקה. היא עומדת בתוך מה שנראה כמו חצר של בית במושב, מוקפת בדשא, פרחים, עצים וגם גזע כרות שסותר את הפסטורליה. בידה היא מחזיקה ארנב. רוח העטיפה הולמת את קרולינה, שהיא מצד אחד בת של היקום ומצד שני לא לגמרי תמימה. רק דבר אחד מוזר (חוץ מהארנב): העטיפה הזאת (צילום: עמית ישראלי, עיצוב: קובי לוי ומיכל סהר) מזכירה מאוד עטיפות אחרות של אלבומים שיצאו לאחרונה, כולם של זמרות מהצד האיכותי והלא מיינסטרימי של המפה. אפשר לקרוא לטרנד המתהווה הזה "את תצטלמי בשדה".

מימין: הדיסקים החדשים של קרולינה, רוני אלטר רות דולורס וייס ודניאלה ספקטור. צירוף מקרים ירוק

לפני שבועיים יצא אלבום הבכורה של דניאלה ספקטור. על העטיפה (צילום: אלין לב-הר, עיצוב: גלית מרציאנו) נראית ספקטור עומדת בתוך שדה ירוק, מאחוריה עצים עירומים. כמו קרולינה היא לובשת שמלה בהירה. בניגוד לקרולינה, שמישירה מבט אל המצלמה, ספקטור לוטשת עיניים בעשב.

המחשבה הראשונה שעלתה בראש לנוכח העטיפה של ספקטור היתה: מעניין, זה מזכיר מאוד את עטיפת אלבומה האחרון של רות דולורס וייס (צילום: יעל מאירי, עיצוב: שני קדר). וייס נראית בה בתוך שדה שיבולים, גם היא בשמלה בהירה. בניגוד לקרולינה וספקטור, וייס מצולמת בתקריב, שיערה מסתיר את עיניה והיא כמעט נוגעת בשיבולת בודדה שמתבלטת מתוך ים שיבולים מטושטשות.

והתפתחות אחרונה: לפני כמה ימים יצא סינגל ראשון, "נמרים" שמו, מתוך אלבום הבכורה הקרוב של רוני אלטר. העטיפה שלו (צילום: עמית ישראלי, עיצוב: קובי לוי, מיכל סהר אביחי מזרחי; כמעט אותו הרכב שאחראי לעטיפה של קרולינה) לא מציגה את אלטר בתוך שדה אלא בתוך גן. והיא לובשת מכנסיים ומעיל, לא שמלה. ועדיין, יש המון עלים והצבע השולט הוא ירוק.

מה פשר הטרנד הזה? מדוע מיטב בנותיו של הפופ הישראלי החדש והאיכותי יוצאות אל השדות? מפתה לנסות למצוא כאן משמעויות עמוקות, אבל לא חייבים. אפשר להסתפק בכך שהתפאורה הכפרית הולמת את התפישה העצמית של וייס, ספקטור, קרולינה ואלטר יותר מאשר תפאורה עירונית. את לילי אלן לא היו תופסים בלוקיישן כזה, אבל הזמרות האלטרנטיביות שלנו תמיד היו יותר קרובות לביורק. פרט לכך, אלא אם כן יהיו דוגמאות נוספות בעתיד הקרוב, אפשר לסכם שמדובר בצירוף מקרים ירוק ותו לא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ