ה"קרדיאקס": שמישהו יקרא לקרדיולוג

מעריצים ישראלים שצפו ב"קרדיאקס" בלונדון מדווחים על "התקפה מטורפת על החושים", ויש מי שמשוכנע כי מדובר בלהקה הטובה בכל הזמנים

בן שלו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו

בזמנכם החופשי (אני בעצם רוצה לומר: עכשיו!) היכנסו ליוטיוב וכתבו את המלים cardiacs jibber twitch. הקליפ שיעלה מראה את הלהקה האנגלית "Cardiacs" (שלושה גברים בגיל העמידה, אחד מהם בתחתונים בלבד, ועוד גיטריסט צעיר) מנגנת את השיר "Jibber and Twitch". השיר נמשך ארבע דקות, אבל כמו שקורה בדרך כלל עם להקות פולחן - להקות שכמעט אף אחד לא מכיר, אבל המעטים שיודעים מעריצים ואף סוגדים - די בחצי דקה כדי לגבש עמדה חד-משמעית וקיצונית על המוסיקה של ה"קרדיאקס".

יהיה בוודאי מי שלא יבין מה הדודים המוזרים האלה רוצים ממנו. למה הם מנגנים כל כך מהר והיסטרי, ומדוע הם מחליפים מקצב כל שלוש וחצי שניות, ומה הסיפור עם התחתונים, ומה פתאום שומעים נביחות של כלב באמצע. אבל יהיה גם מי שייפול מהכיסא מרוב תדהמה ("זה לא אמיתי!") ויזדהה עם מה שכתב אחד המגיבים על הקליפ ביוטיוב: "איך לכל הרוחות אני חי כבר 28 שנה ורק עכשיו גיליתי את הדבר הזה? הלהקה הכי טובה בכל הזמנים". שזאת אולי מחמאה מוגזמת, אבל זה מסוג הדברים שחושבים כשנתקלים ללא התראה מוקדמת בלהקה מושלמת.

הגיטריסט והזמר רם אוריון התוודע ל"קרדיאקס" כשחי בלונדון בסוף שנות ה-80. הוא נתקל במקרה בראיון עם הסולן, טים סמית, שפורסם בעיתון של קהילת יוצאי אוסטרליה בלונדון וחולק חינם ברכבת התחתית. מה ל"קרדיאקס" ולקהילת יוצאי אוסטרליה בלונדון? "שום דבר", אומר אוריון, "אבל מגזיני המוסיקה הנחשבים לא ספרו את ה'קרדיאקס'. הם לא השתלבו בשום טרנד, אפילו לא קרוב לזה. אז הם התראיינו אצל מי שהביע התעניינות, ולא משנה מי זה היה".

אוריון לא הכיר את ה"קרדיאקס" אבל סמית נשמע בראיון כמו טיפוס מעניין, אז הגיטריסט הישראלי הצעיר קנה קסטה של ה"קרדיאקס" ולמחרת הלך להופעה של הלהקה. זאת היתה חוויה בלתי נשכחת, הוא מספר. "גם המוסיקה, גם הנגינה, גם השירים - הכל היה מדהים. זאת היתה מין התקפה מטורפת על החושים. באותו חודש יצא לי לראות גם את ה'פיקסיז', שבדיוק הוציאו את ‘דוליטל' והיו בשיאם, וגם את ‘אר-אי-אם', אלביס קוסטלו ו'פר אובו'. ה'קרדיאקס' היו הכי טובים".

ה"קרדיאקס". יהיה מי שלא יבין מה הדודים המוזרים האלה רוצים ממנו (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

אוריון כל כך התלהב, שאחרי כמה ימים הוא סחב אתו חבר להופעה נוספת של ה"קרדיאקס", שהתקיימה בעיירה המרוחקת שלוש שעות נסיעה מלונדון. בהופעה הזאת, שהיתה לא פחות מדהימה, הוא התרשם "כמה חזק וקיצוני הקהל של ה'קרדיאקס'. זה אחד הקהלים הכי הארדקוריסטיים שראיתי. אנשים שהולכים אחריהם לכל מקום, ומאוד אקטיביים בהופעות. הם אפילו ניסו לרקוד, שזה מצחיק בגלל שאי אפשר לרקוד למוסיקה של ה'קרדיאקס'. היא כל הזמן נשברת ונחתכת. אבל הם לא ויתרו. ברגע שהמקצב נעשה פתאום יציב למשך כמה שניות, הם מיד קפצו על זה. ואז כמובן הכל התפרק שוב".

קיבל את השטוזה

כשאוריון ראה את ה"קרדיאקס" ב-1989 הלהקה היתה קיימת כבר כעשר שנים: היא התגבשה בסוף שנות ה-70 סביב טים סמית (וכללה גם את אחיו, הבסיסט ג'ים סמית, ובאחד הגלגולים גם את אשתו של טים, הסקסופוניסטית שרה סמית). כשמגזיני מוסיקה באנגליה הואילו בטובם לכתוב על ה"קרדיאקס", הם הצמידו לה את התווית הסגנונית Pronk, כלומר שילוב בין פרוג (רוק מתקדם) ופאנק. סמית התקומם נגד התיוג הזה, לא לגמרי בצדק. "ה'קרדיאקס' לא נשמעים כמו שום דבר אחר, אבל אפשר לשמוע את הטעמים שלהם", אומר אוריון. "שומעים אצלם פרוג, ושומעים פאנק, ושומעים את כל המורשת האנגלית במובן הכי רחב - שירי ילדים, המנוני כדורגל". כמו מה זה נשמע? אם ה"פיקסיז" ו"ג'נסיס" המוקדמים היו מבצעים ביחד קאוור לשיר "Being for the benefit of Mr. Kyte" של הביטלס, לא מן הנמנע שהתוצאה היתה מזכירה את ה"קרדיאקס" (בעיקר אם הטכנאי היה מריץ את סרט ההקלטה במהירות כפולה).

כשאוריון חזר לישראל מאנגליה, הוא לא הופתע לגלות שאיש ממכריו לא שמע על ה"קרדיאקס". אבל בשנים הבאות הוא גילה עוד כמה משוגעים לדבר. כשהלהקה של אוריון, "בתרי זוזי", הופיעה במועדון בתל אביב, הדי-ג'יי במועדון שם לפני ההופעה שיר של ה"קרדיאקס". "רצתי מיד לעמדה לראות מי זה", אומר אוריון. זה היה ספי אפרתי, שמנגן היום בס בלהקה של אוריון. החבר השלישי בלהקה, המתופף חגי שלזינגר, הוא גם חובב "קרדיאקס" מושבע.

צפו ב"קרדיאקס" בפעולה:

אוריון, אפרתי ושלזינגר ינגנו ביום שישי הבא (25.12) בערב מחווה ל"קרדיאקס", שיתקיים במועדון האוזן-בר בתל אביב. את הערב יזמו מעריצי "קרדיאקס" אחרים, חברי להקת הפרוגרסיב-נונסנס "גיליאם". בנוסף לטריו של אוריון ול"גיליאם" ישתתפו בערב, שמופק בשיתוף עם האוזן השלישית, הלהקות "מידנייט פיקוקס", "גיישה נו", "אינגה דינגו", "אנטיביוטיקה" ו"פרנץ יוזף".

טים בדיוק במקלחת

"פרנץ יוזף" החיפאית היא להקה של איש אחד, יוסי אלעזר. אלעזר "קיבל את השטוזה" כדבריו בגיל 14 ומאז הוא מעריץ שרוף של ה"קרדיאקס". ב-1998, לפני שהתגייס, הוא נסע לאנגליה כדי לפגוש את הלהקה, אך ללא הצלחה. בשירות הצבאי בלבנון הוא היה מחובר לווקמן, שניגן "קרדיאקס" ללא הפסקה. בשנים האחרונות הוא נסע ארבע פעמים לאנגליה וראה שש הופעות של הלהקה. הוא גם פגש אותה ב-2003. "'קרדיאקס' בשבילי זה רמות גאוניות שלא שמעתי בשום מקום אחר", הוא אומר. "ה'פיקסיז' ו'ג'טרו טול' הן שתי הלהקות הבאות אצלי, והן בכלל לא על אותה סקאלה. תבין, אני כבר 17 שנה שומע דיסקים שלהם, והם אף פעם לא נמאסים ואני כל הזמן מגלה בהם דברים חדשים".

המוסיקאי הישראלי שיצירתו מתכתבת בצורה הכי ברורה עם ה"קרדיאקס" הוא איגור קרוטוגולוב, המנהיג של הלהקה המעולה "קרוזנשטרן ופרוחוד". כשקרוטוגולוב התבקש בראיון לתאר את המוסיקה שלו, הוא אמר שהיא "פועלת על אותו עיקרון כמו הסרטים של טום וג'רי: הדברים נשברים כל הזמן, אבל בסוף נופלים למקום כמו פאזל". "קרוזנשטרן" לא נשמעים כמו ה"קרדיאקס", אבל ההגדרה של קרוטוגולוב מתארת בצורה מושלמת גם את המוסיקה של טים סמית ולהקתו. "הם גאונים, אבל יותר חשוב מזה: הם ילדים", אמר קרוטוגולוב. "יש אנשים שרד בול נותן להם כנפיים, לי ה'קרדיאקס' נותנים כנפיים. אני מקווה שגם אני, כמוהם, אשאר ילד בגיל 50". אבל קרוטוגולוב לא ישתתף במופע המחווה ביום שישי הבא. כשמארגני המופע פנו אליו הוא אמר להם שהמוסיקה של ה"קרדיאקס" מושלמת מדי ושהוא מעדיף לא לגעת בה.

למעט אלבום אחד שיצא בלייבל "ראף טרייד", ה"קרדיאקס" פעלו מאז ומעולם בצורה עצמאית לגמרי. כשרם אוריון רצה לראיין את סמית באמצע שנות ה-90, הוא קיבל מאיש קשר של הלהקה את המספר בבית אמו של סמית. "התקשרתי והיא אמרה: ‘טים בדיוק במקלחת, אבל אתה יכול לדבר עם שרה'", מספר אוריון. "הכל היה אצלם מאוד ביתי".

הביתיות הזאת איפשרה ל'קרדיאקס' חופש אמנותי מוחלט מצד אחד, אבל הקשתה על הלהקה לפעול ברווחה. הקהל שלה היה אמנם נאמן בצורה יוצאת דופן, אבל הוא לא היה רב. והאסתטיקה המיוחדת של ה'קרדיאקס' היתה תובענית במיוחד. "העבודה על כל אלבום היתה מטורפת, הם ניגנו דברים לא הגיוניים, וזה הצריך כסף שלא היה להם", אומר אוריון. "סמית הצליח לקיים את עצמו, אבל לא את חברי הלהקה האחרים". וכך הצטמצמה הלהקה, שבשנות ה-90 ותחילת ה-90 כללה שבעה נגנים, להרכב יותר קטן של ארבעה חברים. גם אלבומי האולפן נהפכו יותר ויותר נדירים. אבל הלהקה המשיכה, למרות הקשיים, עד שבעיות בריאותיות הכריעו אותה לפני שנה וחצי.

ביוני 2008 טים סמית לקה בדום לב. אפילו באתר של הלהקה לא יכלו שלא להצביע על האירוניה. מנהיג להקת ה"קרדיאקס", שבתחילת דרכה נקראה "Cardiac Arrest", לקה בגיל 48 ב... Cardiac Arrest. שנה וחצי אחרי, סמית חזר לתפקוד מלא מבחינה שכלית, אבל לא מבחינה פיסית. הוא לא יכול לנגן וה"קרדיאקס" לא יכולים להופיע. זאת היתה כמובן עוד סיבה לערוך את ערב המחווה, אומר הבסיסט של להקת "גיליאם", נדב לזר. "ברגע שזרקנו את זה לאוויר כפנטסיה פרועה, הבנו שחייבים לעשות את זה, שזה הדבר הכי קרוב שיש לנו להופעה של ה'קרדיאקס'".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ