סקס, סמים ודי-וי-די: ג'ורג' מייקל מדבר על הכל

הוא מעשן 7-8 ג'וינטים גדולים ליום, שונא את הצהובונים ומכור לסקס מזדמן. ג'ורג' מייקל, שמוציא כעת די-וי-די של סיבוב ההופעות האחרון שלו, מדבר על הכל. גם על הדודות הדאגניות בונו ואלטון ג'ון

סיימון הטנסטון | גרדיאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סיימון הטנסטון | גרדיאן

כשאני מגיע לביתו של ג'ורג' מייקל, לנדרובר ענקית מתקרבת אליי ואיש במשקפי שמש יוצא ממנה. בו בזמן, שתי נשים קופצות ממכונית קטנה מעבר לכביש ורצות אליו, מתנשפות ורועדות. הן נשים בגיל העמידה, גרמניות, ונראה שהן חיכו זמן רב - שעות, אולי אפילו ימים. "אתה מוכן בבקשה להצטלם אתנו?" הן אומרות. ג'ורג' מייקל ניאות בחיוך רחב. בחוץ קר ורוח נושבת. "אתה מוכן בבקשה לתת לנו חתימה?" אומרות הנשים. הן מוציאות כמה מזכרות הקשורות בג'ורג' מייקל. הוא מסכים, אבל החיוך כבר אינו רחב כל כך. "אני צריך להיכנס פנימה עכשיו, גבירותיי", הוא אומר, "תודה רבה". בעוד אנחנו נסוגים, הנשים המתנשמות מספרות לו שהן מרגישות קצת מסוחררות והמומות, ושזה היה היום הנהדר ביותר בחייהן. "שמענו את הסינגל החדש לחג המולד", אומרת אחת מהן, "והוא משגע". "כן, משגע", מחרה אחריה חברתה. "עוד יותר טוב מהשיר הקודם של חג המולד".

מייקל סוגר את הדלת ואומר לי שמזל שהייתי שם, אחרת הוא היה שולח אותן לכל הרוחות. באמת? "לא. מה אפשר לעשות, בייחוד אם הן באו מחוץ לארץ? אי אפשר להיות מגעיל". אחד משעוני הקיר הרבים בבית מצלצל שש פעמים. הן נראות לי כמו מטרידות, לא כמו מעריצות, אני אומר. מייקל מחייך. הוא מתמצא במטרידות. "אישה אחת פרצה לי הביתה שבע פעמים. המשטרה לא עשתה כלום. יום אחד ראיתי אותה ברחוב שלי, לובשת את הבגדים שלי". בחוץ, הוא אומר, שני צלמי פאפאראצי שעובדים מטעם אחד הצהובונים אורבים דרך קבע לתעד תקריות.

הסוד הידוע בעולם

תארו לעצמכם איך זה להיות ג'ורג' מייקל. זה בטח מטורף לגמרי. לא רק המעריצים-מטרידים, אלא כל העניין. אתה כוכב פופ שלפני 20 שנה היה פשוט ענק, גלובלי. וגם אם אתה לא עושה הרבה, התהילה שלך מסרבת לדעוך. אתה מחכה חמש שנים, אולי יותר, עד שאתה מוציא אלבום חדש - די זמן שהעולם ישכח שאתה קיים בכלל, ובכל זאת הקהל שלך נדבק אליך בחרדה. אתה צופה ב"איסט אנדרס", אחת מאופרות הסבון האהובות עליך, ומגלה שתינוק חדש נקרא בשמך. אתה צופה בסיטקום "משפחה בהפרעה", ומגלה דמות אחרת שנקראת בשמך. אתה מתיישב לראות את "X פקטור", והמתמודדים שרים את השירים שלך. אתה פותח את העיתונים, ותחת הכותרת "George's hairless whisper" (משחק מילים על שירו "Careless Whisper") אתה מגלה שאתה הולך ומקריח.

ג'ורג' מייקל. "עם ההרס העצמי שלי, אני מופתע שנשארתי בחיים" (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

ומלבד זאת, ישנן גם התרומות של מייקל עצמו לפרסום שלו - לטוב ולרע. כל כמה שהוא מתיימר להיות אדם פרטי (ומבחינות רבות הוא אכן כזה), יש לו תכונה מוזרה - פזיזות, עקשנות, או סתם עיתוי גרוע - שמבטיחה שהוא יגיע לכותרות לעתים קרובות יותר משהוא רוצה. ולכן כשהוא מותח ביקורת על רופרט מרדוק, הוא מכנה אותו "השטן"; כשהוא מסתכסך עם חברת התקליטים שלו, הוא פותח בשביתה; וכשהוא סוף סוף מספר לעולם, ב-1998 על נטיותיו המיניות, זה קורה בסיפור שמעורבים בו שירותים ציבוריים, מעצר משפיל וגילוי הסוד הידוע ביותר בעולם.

ובל נשכח את המוסיקה. ג'ורג'יוס קיריאקוס פנאיאוטו נולד ב-1963 לאב יווני קפריסאי, מסעדן, ולאם אנגלייה, רקדנית. הוא גדל בצפון לונדון, קרוב למקום מגוריו היום. מייקל התגלה ב-1982 כמחצית הסקסית של צמד הפופ "וואהם!" - בתסרוקת מרשימה, בשיזוף מלאכותי, בעגילי חישוק גדולים ובכדור-נוצה תחוב במכנסיו, הוא הפגין מיניות שקסמה לבנות ולבנים כאחד. ל"וואהם!" היתה שורה של להיטי ענק, ובהם "Club Tropicana", "Young Guns (Go For It)" ו-"Wham Rap! (Enjoy What You Do?)", אבל ב-1986 הם התפרקו. וזה היה אמור להיות הסוף. אלא שמייקל החל להופיע כסולן, והתפרסם עוד יותר. הדיסקו הנלוז והנהנתן שינה צורה ונהפך לשירי מזמוזים מלנכוליים ("Careless Whisper", להיט הסולו הראשון שלו, דורג במקום הראשון בטבלת המכירות ב-1984), בלדות מלאות רגש ("Father Figure", "Jesus To A Child") וקלסיקות פאנק לבן ("Faith, I Want Your Sex").

גם כשהוא נקלע לצרות, הוא ניצל אותן לטובתו. ב-1998 הוא נעצר בגין "מעשה מגונה" בעקבות מלכודת שטמנו לו שוטרי בוורלי הילס, ונשפט ל-80 שעות עבודה קהילתית. אירוע כזה היה יכול לחסל את רוב הקריירות, אבל מייקל הופיע בטלוויזיה, הסביר את עצמו בריאיון טלוויזיוני לא מתנצל ומבריק, וכתב את "Outside", שיר מחוצף על סקס בחיק הטבע - "הייתי עובד למען הקהילה, אבל כבר עשיתי את זה"; בקליפ הווידאו שהתלווה לשיר נראו משתנות ציבוריות עם כדורי דיסקו כסופים ושוטרים מתנשקים. מאז הוציא מייקל רק אלבום אחד של חומר מקורי - "Patience" ב-2004 - אך הקהל שלו עדיין מלווה אותו, ובמידה כזאת שכשהוא מוציא די-וי-די של סיבוב ההופעות העולמי האחרון שלו וסינגל חג-מולד חדש, שייצאו בבריטניה בשבוע הבא, אלה חדשות חשובות.

הפרטי הוא ציבורי לחלוטין

הפעם האחרונה שריאיינתי את מייקל היתה לפני ארבע שנים. מאחוריו היה עשור נורא, שבו לדבריו הוא הרגיש מקולל. אנשים רבים מהקרובים לו מתו - אמו, החבר שלו, אפילו הכלבלב שקנה כדי שיתפוס את מקומו של הכלב הזקן שלו טבע. "אמרת אז שנראיתי שדוף", הוא אומר. יש לו זיכרון טוב לפרטים. הוא נראה טוב יותר היום, גדול וחזק. "הייתי אז כנראה מסומם יותר. התקיימתי משילוב של סטארבקס וגראס", הוא אומר ומגלגל לו ג'וינט. שקית של גראס ושש גלולות מונחות על השולחן שלפניו.

למה נועדו הגלולות? "זה לא עניינך. לא, כמה מהן ויטמינים, כמה הן נגד עישון וכמה בשביל הגב". בימים הקשים ההם, הוא חושב שעישן כ-25 ג'וינטים גדולים ביום, והוא חשש שמא יגרום נזק בלתי הפיך לקולו. "היום אני מעשן 7-8 ביום". היתה תחושת הקלה כשהתברר שיוכל לשיר כתמיד בסיבוב ההופעות. קולו נשמע במצב מעולה - בוגר יותר, עמוק מעט יותר, עשיר יותר. "לא השתמשתי בקול שלי באופן סדיר כפי שזמר מקצועי משתמש בקול שלו. זה בטח עניין כזה, שבגלל שלא השתמשתי בו הרבה הוא לא ניזוק. אני גאה מאוד בדי-וי-די של ההופעה החיה".

בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא סבל ממחסום יצירתי; המחסום הוסר כיום. בדרך כלל, לדבריו, הוא באולפן. הוא עושה כל כך הרבה דברים, עד שהוא לא יודע איפה להתחיל. מה למשל? פתאום הוא נעשה ביישן. "יש לי חומר נהדר, ואני לא יודע אם להוציא אותו או לשמור אותו". רמז קטנטן? "אני לא יכול לגלות. בוא נגיד שהעתיד הקרוב שלי, מבחינה מוסיקלית, הוא סכיזופרני". איזה סוג של מוסיקה תעשה? "לא יכול לגלות".

אולי זה הדבר המוזר ביותר במייקל - הפיצול בין מה שהוא רואה בו ציבורי לבין מה שהוא מחשיב כפרטי. במשך שנים רבות הוא הרגיש מבוכה רבה כל כך בשל נטיותיו המיניות, עד שחייו הפרטיים היו חתומים וסגורים. הוא אמר שנדרש לו זמן רב כל כך לצאת מהארון כי הוא לא רצה להעציב את אמו. אבל עכשיו, לאחר שיצא מהארון בדרך כל כך ישירה, נראה שדבר לא יוכל להביך אותו שוב. זה אני - קבלו אותי כמו שאני. העצמי הפרטי שלו נהפך לציבורי לחלוטין. יש תחושה שאם לא יענה על שאלות בענייני סמים או סקס, הוא יראה בכך צביעות. ובינתיים, העצמי הפומבי שלו - ובאופן המפורש ביותר המוסיקה שלו - נעשו פרטיים; כמעט אזור שהכניסה אליו אסורה. אם אגזים בשאלות על המוסיקה, איחשב כפולש, אפילו כמציצן.

אנחנו נסוגים אל האזור הבטוח של סקס, סמים, רכילות ותיאוריות קונספירציה. נראה שמייקל נעשה פרנואידי יותר במשך השנים, קצת מסיבות טובות וקצת, אולי, בגלל הסמים הרבים. קדימה, נדבר על האנשים שרוצים לתפוס אותו בסיבוב. קודם כול מרדוק. למה? "אני האדם היחיד שמדבר על מרדוק בהקשר שלילי. האדם האחרון שיצא נגדו היה דניס פוטר, וזה היה לפני הרבה שנים. אילו הוא לא היה מת, הוא היה מת זמן קצר אחר כך, אחרי מה שהוא אמר". הוא מתבדח. בערך. הצהובונים אולי רוצים לתפוס אותו בסיבוב, אבל הוא מצדו עוזר להם כשהוא מספק סקופים גדולים. רישיון הנהיגה שלו נשלל ב-2007 כשהשוטרים מצאו אותו שרוע על ההגה. אה, הוא אומר, זה עוד דבר שהוא רוצה להבהיר. "כל בדיקת אלכוהול בנשימה שעברתי בחיים יצאה 0.0 ואף פעם לא נכשלתי בבדיקת פיכחות". הוא עוצר. "אני תמיד מקדים לכך את המשפט 'הגיע לי שישללו לי את הרישיון, הייתי צריך שישללו לי את הרישיון'". כן, הוא השתמש בסמים, אבל הוא לא היה מסומם. "היתה לי בעיה של גלולות שינה במשך שנה וחצי, ופישלתי בגדול. פעמיים קרה שנכנסתי לאוטו ושכחתי שלקחתי כדור שינה. לא משנה שזה לא היה בכוונה - בסופו של דבר עשיתי את זה שוב, והייתי יכול להרוג מישהו. אבל עובדה שלא הגישו נגדי כתב אישום על נהיגה בהשפעת סמים. הייתי מחוסל מתשישות וגלולות שינה".

הוא נהג לומר שהדבר הנורא ביותר בסיפורים המופיעים בעיתונים הוא ש-90% מהם נכונים. עכשיו, הוא אומר, כמעט אף אחד מהם לא נכון - הם מנצלים אותו כי הם יודעים שהוא לא מסוגל להתמודד עם תביעות משפטיות. הדיווח המדאיג ביותר היה כשהוא נעצר כשעסק בפעילות מינית עם גבר בשירותים ציבוריים בשנה שעברה. הוא הואשם באחזקת קראק. הוא מושך בכתפיו בביטול. האם הוא מעשן קראק? "לא". האם אי פעם עישן קראק? "לא!" הוא מתחיל שוב. "אני מתכוון, עשיתי כל מיני דברים בכל מיני תקופות שלא הייתי צריך לעשות, פעם או פעמיים, אתה יודע". אני אומר שמאוד לא הייתי רוצה לחשוב עליו כמי שמשתמש בקראק. "כמובן. כמובן. אף אחד לא רוצה לעשן קראק באופן קבוע". מרגע לרגע אני מרגיש יותר כמו בשיחה של הורה ומתבגר. קשה שלא לדאוג לו - למרות הפרנויה שלו, הפזיזות וההתמקדות בעצמו, הוא משדר אינטליגנטציה, חום ונדיבות. "תסתכל לי בעיניים", אני אומר. "עישנת קראק?" "אם עישנתי? באותה תקרית? כן"."מתי הייתה הפעם האחרונה שעישנת קראק?" "לא אגיד לך. אבל אגיד לך שלא חשוב מה אעשה, הופעתי 105 פעמים מוצלחות, ואף אחד מהנגנים שלי לא יכול להגיד שהוא ראה אותי מסטול". הוא מגלגל ג'וינט נוסף.

קצת מכל דבר

לפני כמה חודשים הוא היה מעורב בתאונת דרכים איומה עם משאית. "הוא נכנס לנתיב שלי, ולא היה לי לאן לסטות, וככה נמחצתי בינו לבין הגדר המרכזית, ואני מוכרח לומר שמדהים שאני חי". התאונה גרמה לו לבחון מחדש את חייו. "אם האידיוט ההוא היה הורג אותי, אני חושב שהייתי די מרוצה מכמומת המוסיקה האיכותית שהותרתי בעולם. האגו שלי רווי".

מייקל תמיד היה מעניין בכל הנוגע לאגו - הוא מכיר בכך שיותר מדי אגו זה עניין מסוכן, אבל עם אגו קטן מדי הוא לא היה מגיע לאן שהגיע. "אני רואה אנשים שכבר אין להם יצירתיות כמניע, ואני חושב כמה משעמם זה צריך להיות לייצר שוב ושוב אותו דבר. אם אתה לא מצליח ליצור משהו חדש, אל תעשה את זה".

איך נראה יום אופייני בחייו של ג'ורג' מייקל? התפישה הנפוצה היא שהוא קם בצהריים, מתמסטל ויוצא לחפש זיונים אקראיים. שטויות, הוא אומר. "במעט הפעמים בשנה שמזג האוויר חם מספיק, אני יוצא לעשות את זה. אני עושה את זה בערב קיץ נעים. לעתים קרובות יש בחוץ מדורות. זה מקום שקל למצוא בו סקס מהיר וטוב, הרבה יותר מאשר לעמוד בבר, לגמור את הגרון בצעקות למישהו ולקוות שהוא רוצה את מה שאתה רוצה במיטה, אתה מבין?" למה הוא אוהב לחפש מין מזדמן כשהוא יכול להשיג כל גבר שירצה? הוא נדהם מהשאלה. "אני באמת משיג כל מי שאני רוצה. אבל אני אוהב קצת מכל דבר. יש לי שם חברים".

מייקל תמיד אהב גברים בגילו או מבוגרים יותר. אבל בכתבה אחרת שהתפרסמה בשנה שעברה נטען שהוא נתפס עם כפיל מבוגר של ברנרד מנינג (קומיקאי בריטי ותיק שהלך לעולמו). זה נכון? "המסכן הזה. כל פשעו היה

שיש לו מראה כזה ביש מזל והוא יצא משם אחריי. הם רדפו אחריו ותפסו אותו. המסכן הזה לא פגש אותי מעולם". נחזור ליום רגיל בחייו. "אני בדרך כלל מתעורר בעשר, העוזר האישי שלי מביא לי קפה מסטארבקס, אני בודק את הדוא"ל שלי. כרגע אין לי שום דבר דחוף מלבד לפקח על הווידאו שמכינים עכשיו לסינגל של חג המולד. אחר כך, אם יש לי מצב רוח, אני נוסע למשרד בהייגייט, עושה קצת עבודה, כותב, מקליט ערוצי ליווי או דברים כאלה. חוזר הביתה. קני בבית, הכלבים בבית. אולי אוכלים בסביבה, מבלים, ואחר כך אני יוצא ומזדיין או שמישהו בא לכאן ואנחנו מזדיינים".

הוא צוחק. הוא מגזים. "זה לא אופייני - זה קורה כנראה רק פעמיים בשבוע". האם הוא מדבר על זיון עם קני? "זה אישי מדי". אבל כמובן, למייקל יש דחף לענות. "אם זה היה זיון עם קני, לא הייתי צריך להזמין אותו אליי, נכון?" הוא עוצר, חושש שמא נוצר רושם לא מתאים. "קני מקבל את שלו, תאמין לי". היו שמועות שהם נפרדו, אבל שוב מייקל אומר שאלה שטויות. "הוא בטח למעלה עכשיו".

בשנים האחרונות, כמה כוכבים אמרו שהם חוששים למייקל - הבולט שבהם הוא אלטון ג'ון, אחד מגיבוריו. הוא מחייך. "אלטון חי מדברים כאלה. הוא לא יהיה מרוצה עד שאתדפק על דלתו באמצע הלילה ואגיד, 'בבקשה, בבקשה, תעזור לי, אלטון. קח אותי למרפאת גמילה'. זה לא יקרה. אתה יודע מה שמעתי בשבוע שעבר? שבונו... באמת, זה לא ייאמן..." הוא נשנק מצחוק. "ג'רי (האליוול) אמרה לקני שבונו דיבר עם אלטון, ואמר לג'רי, 'מה אנחנו יכולים לעשות למען ג'ורג'?' עם דברים כאלה אני צריך להתמודד, כי אני לא רוצה להשתייך לקליקה החברתית הזאת. כל מה שאני צריך לעשות כדי להפסיק את זה הוא להסתובב בלונדון, כדי שאנשים יבינו שאני לא נראה כל כך קרוב למוות".

אז בונו יכול להציל אותו? "כאילו בונו שם זין על מה שאני עושה בחיי הפרטיים... אלטון פשוט צריך לסתום את הפה שלו ולהתעסק בענייניו. שמע, אם אנשים מחליטים להאמין שאני יושב כאן במגדל השן שלי, כמו הווארד יוז, עם ציפורניים ארוכות והמון סמים, אני לא יכול לעשות שום דבר בעניין".

רוב התיעוב העצמי נעלם

יש תצלומים על מדף האח - קני, אחותו, הוריו. אין שם אף מפורסם, פרט לשותפו מ"וואהם!" אנדרו רידג'לי, שפרש מעסקי הבידור לפני שנים רבות. "הוא שיכור חצי מהזמן, בקורנוול. הוא נהנה מהחיים".

אני מבקש שיערוך לי סיור בבית. "לא", הוא אומר. "זה מתאים לאופרה וינפרי". בסדר, הוא מתרצה, הוא יראה לי את הגינה מאחורי הבית כי הם זה עתה שיפצו אותה. הגינה מתמשכת לנצח. יש בה בריכת שחייה עם רובוט ניקיון שחותר על התחתית, עצים יפאניים אקזוטיים וסאונה. מייקל צוחק שהוא מראה לי זאת. "זה לא תוכנן להיראות כך. אבל זה באמת נראה כמו מקום ציבורי לזיונים - אפילו הכניסה נראית כמו שירותים ציבוריים!" לפעמים, הוא אומר, הבית שלו הוא כלא. "ואם כבר גרים בבית כלא, עדיף שזה יהיה כלא טוב".

הוא מדבר על סיבוב ההופעות האחרון ועל הדי-וי-די, ואומר שבעיניו הם בבחינת סיכום שלב אחד בקריירה שלו. שוב, הוא לא מוכן לומר איפה מתחיל השלב הבא, או במה. ייתכן שיהיה מרכיב של מסע פרסום. "הפוליטיקה שכרוכה בלהיות אני, שהתקשורת עם הליברלים וההומופוביים נלחמת בי, זה מאפשר לי להשתמש בחוויה הזאת". אנשים בהחלט אוהבים את הכנות שלו. "זה תמיד עוזר. קצת הומור וקצת כנות".

הוא יודע שהוא עדיין לא שם. הוא מוכן להגן על זכותו להשתמש בסמים עד הרגע האחרון, אך הוא יודע שהם גורם מעכב. "התשובה הטובה ביותר בשבילי היא להיות עסוק. כשאני עסוק אני לא יושב ומעשן". הוא קיבל מקדמה גדולה מהוצאת הספרים הארפר-קולינס על האוטוביוגרפיה שלו, אבל הוא ייאלץ להחזיר אותה - הוא אומר שהזמן לא מתאים לו, ומוסיף בחיוך נבוך שכשחתם על העסקה הוא לא ידע שמרדוק הוא בעליו של בית ההוצאה. בטרם יוכל לכתוב על עצמו כראוי, הוא חושב שעליו להתקדם קצת. "יש דברים שאני צריך לפתור. ואני חושב שנהדר לדעת שבגיל 46 אני עדיין אדם בתהליך שינוי".

האם מוצא חן בעיניו השינוי שחל בו? "כן, בטח, תודה לאל. רוב הסימנים הבולטים לתיעוב עצמי נעלמו". הוא מתחיל להתייחס אל עצמו כאל שורד, והוא נהנה מהתחושה. "אני מופתע שנשארתי בחיים עם ההרס העצמי שלי".

מצחיק, הוא אומר, שכל דבר שקרה לו בשנים האחרונות גרם לו להרגיש יותר נורמלי. כשהתייחסו אליו כאל הגבר המושלם של הפופ, הוא הרגיש כמו תרמית - הידיעה שרבים כל כך מקנאים בו הסבה לו אי-נוחות. בדרך כלשהי, היותו גיבור בעל פגמים, ואפילו אנטי-גיבור, מקלה עליו להתמודד עם החיים. "אנשים רוצים לראות בי דמות טרגית עם כל הזיונים והסמים... הדברים האלה הם לא מה שאנשים רוצים להשיג, ואני חושב שכשרואים את החולשות שלי לא מקנאים בי". הוא עוצר. "אני כבר לא רואה בהן חולשות. זה פשוט אני".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ