ספריית ויקס - מודרניזם ישראלי בסכנת הכחדה

סכנה קיומית אורבת למבנה של ספריית ויקס שתיכנן אריה אלחנני במכון ויצמן. הניסיון לדחוס אולם כנסים לתוך הספרייה עלול לפגוע קשות באופיה הייחודי

נועם דביר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

אייקונים אדריכליים בסכנת הכחדה

סדרת השטרות שהנפיק בנק ישראל בפברואר 1980 היתה בעלת חשיבות כלכלית מכרעת. היא סימנה מעבר מהלירה הישראלית לשקל ואת הכניסה לתקופת האינפלציה הדוהרת. אולם חשיבותה של סדרת השקל נגעה גם לממד הגרפי והייצוגי של השטרות: לראשונה שולבו בהם באופן מסודר דימויים של בניינים ברחבי הארץ: ממשכנות שאננים בירושלים ומבצר שוני בבנימינה (לצדם של משה מונטיפיורי וזאב ז'בוטינסקי בהתאמה) ועד למבנים מודרניסטיים כמו ספריית ויקס במכון ויצמן ושער הכניסה להר הרצל (לצד דיוקנאות של חיים ויצמן ובנימין זאב הרצל).

הבחירה בספריית ויקס, שהופיעה על שטר של חמישה שקלים, סימלה את תפקידה של הספרייה כמוקד מחקר מרכזי בישראל ואת חשיבותה כיצירה אדריכלית מודרניסטית איקונית. את הספרייה תיכנן ב-1957 האדריכל חתן פרס ישראל אריה אלחנני. הוא יצר בכישרון רב מבנה מלבני מרחף מבטון חשוף, עם שוברי שמש ("בריסוליי") ופאטיו פנימי נעים ומואר. ברוח המודרניזם, הוא הרחיק את העמודים הנושאים מעט פנימה אל תוך החלל, על מנת "לשחרר" את החזית ולהעניק מבט רציף דרך קירות הזכוכית השקופים שהקיפו את קומת הקרקע.

חדר העיון המרכזי של הספרייה בקומה השנייה היה בעל אופי מכונס ומסוגר יותר, ומעל חלקו הצפוני נבנתה גלריה קטנה ששימשה למשרדים. הגג עוטר במערכת של ריבועים פירמידליים שהכילו את המערכות הטכניות והעניקו לכל המבנה צללית עדינה וקלה לזיהוי. התחביר המוצלח בין הנפחים, החומרים והאיכות של חללי הפנים קרץ גם לעורכי מגזין האדריכלות "Zodiac", שב-1961 פירסמו את הספרייה בחוברת מיוחדת שהוקדשה לעבודותיו ולממשיכי דרכו של אבי המודרניזם, האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה.

פתוח סגור פתוח

כיום מצבה של הספרייה הרבה פחות נוצץ, ונטול כל הילה בינלאומית. עם התמעטות המבקרים והמעבר למדיות דיגיטליות היא איבדה את תפקידה ובתחילת השנה שעברה נסגרה כליל. האיום המרחף מעל המבנה כיום היא תוכנית שיפוצים מקיפה שמקדם מכון ויצמן, שבמסגרתה היא תוסב למרכז כנסים. במסגרת התוכנית נכלל אמנם שימור של החזיתות, אבל חללי הפנים צפויים לעבור שינויים מפליגים.

הענקת חיים חדשים לבניינים לשימור היא משימה סבוכה שלא תמיד מיישבת בין הצורך לשמר והצורך לחדש. במקרה הזה נדמה שהבעיה היסודית היא שינוי היעוד של המבנה והנסיון לכפות עליו פרוגרמה גדולה על מידותיו. הניסיון להכניס אולם כנסים לתוך ספרייה מקביל לניסיון לדחוף קניון לתוך שוק: זה פתוח וזה סגור. הקמתו של אולם כנסים משמעותה סגירה של חלל אטום שיחסום את הזרימה של החלל המקורי, וזאת מבלי להזכיר את הפגיעה בקירות האבן והפסיפס הכחלחל לטובת פעירת פתחים חדשים.

ספריית ויקס והשטר. החזיתות יישמרו, אבל חללי הפנים יעברו שינויים מפליגים

ספריית ויקס היא תמצית מזוקקת של מודרניזם ישראלי, והסגנון האדריכלי בא לידי ביטוי בכל חלק ברחבי הבניין, מהחזית ועד המשקוף. "מכון ויצמן לא התחשב בעובדה שזה מבנה עם איכויות פשוט פנטסטיות", אומרת טל בן נון, מנהלת מחוז מרכז של המועצה לשימור אתרים. "הפרוגרמה שהם נתנו לאדריכל מאוד מקשה על שימור המבנה. שומרים אולי את החזיתות אבל כל היופי שלו זה הפאטיו, הגלריה, האווריריות שלו. את כל הדברים האלה הם מחסלים ובשביל מה? הם פשוט גומרים את הבניין".

התוכנית לשיפוץ הספרייה מתגלגלת כבר זמן רב במסדרונות המכון, אולם הדרישה להכין למבנה תיק שימור הגיעה רק לפני שבעה חודשים מטעם הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ברחובות. ראש אגף הבינוי במכון ויצמן, אלי אלחדד, מבהיר כי גם ללא הדרישה הזאת כבר בתחילת הדרך הונחו האדריכלים לשמר את הבניין מתוך הכרה בערכו. לדבריו, במהלך השיפוץ יישמרו המרכיבים העיקריים של הספרייה: החזיתות, קירות האבן והפסיפס, המדרגות הלולייניות בקומה השנייה והחזית הדרומית ששונתה במהלך השנים ללא היכר. אלחדד מוסיף כי גם הצמחייה הייחודית והנדירה מסביב תשומר בהקפדה יתרה.

הדיון סביב חללי הפנים של ספריית ויקס מזכיר את הדיון הסוער המתנהל בימים אלה סביב האולם של היכל התרבות בתל אביב, יצירה בת אותה התקופה. לחללים המודרניסטיים יש איכות ייחודית שכל שינוי בהם עלול לפגוע באופיה. בוויקס למשל, מתוכננת הזזה של גרם המדרגות הלולייני ודחיקתו לצד השירותים. מגרם מדרגות שמיש הוא יהפוך למעשה לפסל אסתטי בחלל ולא יותר. האמירה הנוקבת של המודרניזם בדבר חשיבותה של הפונקציונליות תיעלם לחלוטין.

במונחים מקומיים, ספריית ויקס היא למכון ויצמן מה שהיכל התרבות הוא לתל אביב, איקון מקומי וחשוב שנזקק לשיפוץ וליד אוהבת. החולייה המקשרת בין היכל התרבות לבין ספריית ויקס הוא משרד האדריכלים הירושלמים קולקר, קולקר, אפשטיין. אבל בין השיחה הידידותית עם ראש אגף הבינוי של המכון לבין שיחת המשך עם הדובר, הספיק נשיא המכון להורות לאמיר קולקר שלא להתראיין בעצמו לכתבה. קולקר התנצל והגיב בקצרה כי "שימור היא דת עם מאמינים רבים שלא בהכרח כולם בעלי אותה הדעה".

למחרת בבוקר נדחתה גם הבקשה של צלם "הארץ" להיכנס לשטח המכון ולצלם את המבנה מבחוץ. ההתנהלות של מכון ויצמן במקרה הזה אינה מעידה טובות, נוגדת כל עיקרון של שקיפות ציבורית ומעלה שאלות לגבי ההיקפים של השינויים בחלל הספרייה. למכון יש אחריות ומחויבות לא רק כלפי סגל החוקרים והסטודנטים אלא גם כלפי המורשת האדריכלית הישראלית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ