שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאה גולדברג כיוצרת וקובעת טעם לילדים

האהבה הגדולה של לאה גולדברג לילדים, כקהילת קוראים, ניכרת מאוד במכלול היצירה שהועידה להם. אבל אהבה כנושא כמעט אינה מופיעה בכתיבתה לילדים

יעל דר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל דר

מבט וחלון וראי | 40 שנה למותה של לאה גולדברג:• מבט וחלון וראי | 40 שנה למותה של לאה גולדברגהתיאטרון ה(סו)ריאליסטי של גולדברגאירועים מיוחדים לזכרה של גולדברג

ב-28 בנובמבר 1927, כשהיתה בת 16, כתבה לאה גולדברג ביומנה: "היום התחלתי לכתוב אגדה 'גן שושנים'. אין זו אגדה לילדים, למדרגת פשטות נשגבת כל כך, של אגדת ילדים, עוד לא הגעתי. ואיני יודעת אם גם אגיע אי פעם. זה מה שאני כותבת - סמל. לילד נחוצה הספרות. הילד מאמין בזה, אשר הוא קורא. האנשים הבוגרים מחוכמים יותר מדי. אבל למען לכתוב אגדות לילדים צריך המשורר להיות בעצמו ילד. ולא לעשות העוויות ולהשתדל לחקות את שפת התינוקות. למען לכתוב לילדים (...) צריך להאמין בכל מלה מזה שאתה כותב. תכונה זו ניתנה רק ליחידי סגולה, לטהורי לב".

ועוד הוסיפה וכתבה אז: "אחד החלומות הכי יפים שלי, לכתוב פעם ספר אגדות לילדים. אני יראה שלא תרשה לי לעשות זאת הפסימיות שישנה בי מן הטבע. ורק אם אשתחרר מזאת פעם אוכל להגיד לילדים כמה אני אוהבת אותם".

מעמדה האיתן וארוך השנים של גולדברג כאחד מעמודי התווך של ספרות הילדים העברית, וכמי שכתבה כמה מהיצירות הקלאסיות האהובות ביותר של ספרות זו, הוא אות לכך שהנערה בת ה-16 הצליחה להגשים את חלומה, למרות - ושמא אף בגלל? - ה"פסימיות" הטמונה בה "מן הטבע". גולדברג ידעה לאהוב ילדים בני יומם, ילדים גדולים ובני נוער, אהבה של יוצר לקוראיו. ואלה משיבים לה אהבה זה עשרות רבות של שנים - מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת, כשהחלה לפרסם שירה וספרות לילדים, ועד היום, 40 שנה אחרי מותה.

גולדברג עם הילדה ענת לנדוי (וינריב), שנות ה-50 (תצלום: אנה ריבקין-בריק, באדיבות ארכיון "גנזים" ועו"ד יאיר לנדאו)

אהבתה הגדולה של גולדברג לילדים, כקהילת קוראים, ניכרת מאוד במכלול היצירה שהועידה להם, אף על פי שאהבה, כנושא, כמעט אינה מופיעה בכתיבתה לילדים - לא אהבה אמהית ולא אהבה חברית, לא אהבה רומנטית ולא אהבה של ילד להוריו או אחיו. זאת, כמובן, בניגוד גדול לכתיבתה למבוגרים. האהבה הנוכחת בטקסטים שלה לילדים היא אהבה מסוג אחר, שגולדברג הנערה השכילה לכנותה "אהבה של כותב לקוראיו".

האופן שגולדברג הציגה בו לילדים את אהבתה היה ביחס הרציני מאוד שלה אליהם כקהל יעד, בהתכוונות האמנותית המוחלטת שלה, בהבנתה כי ילדים זקוקים לספרות משובחת וכי תפקידה הוא לסייע להם לפתח ולהרחיב את טעמם הספרותי. במקום סיפור "יפה" מבחינה אידיאולוגית (ספרות מגויסת), כפי שהיה נהוג ומקובל בספרות העברית בתקופת יצירתה האינטנסיבית לילדים (שנות ה-40 וה-50), עמד לנגד עיניה של גולדברג אידיאל הומניסטי-אסתטי.

שומרת הסף האסתטי

גולדברג האמינה שיש לחשוף ילדים למגוון גדול של טקסטים ספרותיים, מהארץ ומחו"ל, ולא להצטמצם ב"כאן ועכשיו" שהספרות המגויסת, הציונית-סוציאליסטית, התנאתה בו. היא היתה חסידה של הרחבת אופקים, של הכרת צורות ספרותיות רבות, מקוריות ומתורגמות, "גבוהות" ופופולריות.

ואכן, יצירתה לילדים מגוונת מאוד: שירה לפעוטות, פרוזה שירית לפעוטות, סיפורים קצרים, רומנים, שירה לירית לילדים הגדולים, אגדות אמנותיות, קומיקס, חידות מחורזות. את כולם קשרה במוסרות של שלמות מחמירה.

את הנתינה האוהבת הזאת של גולדברג יש לבחון בתוך ההקשר התרבותי שהיא נוצרה בו. גולדברג עלתה לארץ ב-1935 כאשר ההגמוניה הפוליטית והתרבותית היתה נתונה בידי תנועת הפועלים, שיצרה וקידמה ספרות מגויסת במוצהר, הפועלת לחיזוק המפעל הציוני וההתיישבות העובדת.

רצועת קומיקס מתוך סדרת "אורי כדורי". איור: אריה נבון; חריזה: לאה גולדברג

למעשה, גולדברג החלה את דרכה הספרותית לילדים באחד המעוזים האידיאולוגיים הגדולים - "דבר לילדים", שהיה מסונף לעיתון ההסתדרותי "דבר", ושהיה בשנות פעילותה בו הסוכן הספרותי העיקרי שפעל ביישוב. ב"דבר לילדים" היא פירסמה את רוב שיריה וסיפוריה שנהפכו לימים לקלאסיקה: שירי "מה עושות האיילות" שהופיעו באופן ספורדי בשנות ה-40, פרקי הספר "ניסים ונפלאות" (1938), "בארץ סין" (1942) ועוד. יצירתה "דירה להשכיר" ראתה אור לראשונה ב-1949 ב"משמר לילדים".

לבד מכתיבתה זו, היא תירגמה ועיבדה ל"דבר לילדים", בעיקר מספרות הילדים הרוסית (בין היתר, "המפוזר מכפר אז"ר" על פי מהרשק, שפורסם תחילה ב-1939 כ"המפוזר מהר ההר"; "דואר", אף הוא על פי מהרשק; ו"כך ולא כך" על פי צ'קובסקי). זכורים לטוב גם תרגומיה לסדרת "אלה קרי" ו"נוריקו סאן" של אסטריד לינדגרן וחנה ריבקין בריק. באמצעות סדרת מופת זו העשירה גולדברג את מדף ספרי הילדים של הקוראים העבריים בסיפורים על ילדים "אחרים", ילדים שאינם צברים, הרבה לפני שהטלוויזיה ידעה לעשות זאת. בנוסף לכך, היא פירסמה מאמרי ביקורת על ספרי ילדים חדשים (שעליהם חתמה בדרך כלל לאה או ל"ג), וכך ביטאה באוזני קוראיה הצעירים את תפישתה ואת טעמה בתחום הכתיבה לילדים.

ואולם, השפעתה הגדולה של גולדברג על אופיה של ספרות הילדים באה לידי ביטוי גם מאחורי הקלעים. גולדברג ונחום גוטמן היו ממונים למעשה על הצד האסתטי של "דבר לילדים". הם היו שומרי הסף האסתטי של העיתון. במסגרת זו קירבה גולדברג ודירבנה כותבים רבים, וחיזקה אצלם את הפן האסתטי של הכתיבה. העורך האגדי של העיתון, יצחק יציב, ויד ימינו, ברכה חבס, היו אחראיים על הפן האקטואלי והאידיאולוגי שלו.

את הנדיבות הספרותית האוהבת כלפי קהלה הצעיר גילתה גולדברג גם באמצעות נתינה בסתר, בתפקידיה הספרותיים הרבים בתחום הספרות לילדים. לבד מתפקידה המרכזי ב"דבר לילדים בשנות ה-40, ערכה ב-1943 את המוסף הספרותי לילדים של העיתון "משמר" (לימים "על המשמר"), "שי משמר לילדים". בין היתר היא פירסמה שם את "פיט ופוט", מתוך "עלילות מיקי מהו" של שלונסקי. מ-1945, כאשר השבועון "משמר לילדים" החל לראות אור, היא ייעצה רבות לעורכו, מרדכי אמיתי. בנוסף, ערכה מאז 1943 את סדרת "אנקורים" של ספריית פועלים. ספרה "ידידי מרחוב ארנון" (1943) היה מהראשונים שראו אור בסדרה זו.

קומיקס חלוצי

במלאות 40 שנה למותה, יש להכיר לגולדברג טובה לא רק על "ידידי מרחוב ארנון" (1943), "ניסים ונפלאות" (1954), "הביבר העליז" (1947), "מה עושות האיילות" (1949), "מלכת שבא הקטנה" (1956), "איה פלוטו" 1957), "דירה להשכיר" (1959, 1970), "מסעות מור החמור" (1959), "צריף קטן" (1959) ושאר יצירתה העניפה לילדים.

למעשה, אנחנו חייבים לגולדברג תודה גם על השפעתה העקיפה על רבים מסופרי הילדים בשנות ה-40 וה-50, שכתיבתם נהפכה בעצמה לקלאסיקה: פניה ברגשטיין, אנדה עמיר, מרים ילן שטקליס, זאב (אהרן זרב) ואף נחום גוטמן ("הרפתקאות חמור שכולו תכלת" היה מראשוני הספרים שראו אור בסדרת "אנקורים" בעריכת גולדברג). העובדה שיצירות אלה נהפכו לקלאסיקה טמונה ביכולת שלהן לכוון אל האוניברסלי, אל היופי ואל נפש הילד באשר הוא. את האופק הזה גולדברג היא שפתחה לרבים מהכותבים האלה.

איור של רות שלוס בספרה של גולדברג, "מסעות מור החמור"

הנדיבות הספרותית של גולדברג התבטאה גם ביכולתה לעבוד בצוות. די להזכיר כאן את העשייה העניפה שלה עם אריה נבון בתחום הקומיקס (שנחשב מראשוני הקומיקס העברי): "מר גוזמאי הבדאי", "הביבר העליז", "אורי כדורי" ועוד; וכן "בנים, בנות, בובות" - חרוזים שהוסיפה גולדברג לתצלומיה של הבובנאית אדית סמואל, וכמובן "איה פלוטו" ו"מור החמור", שאת שניהם יצרה לאחר שקיבלה לידיה את האיורים.

ממש כמו כתיבה למבוגרים

את הצהרת הכוונות הנרגשת שהובאה לעיל של גולדברג בהיותה נערה צעירה, בראשית דרכה הספרותית, יש לבחון גם ממרחק הזמן: כ-30 שנה אחר כך, בשיא פעילותה הספרותית, גם בשדה ספרות הילדים, היא לא שינתה הרבה מעמדתה המחמירה בנוגע ליחס הכותב לקוראיו הצעירים.

הנה שני קטעים מתוך הערך "ספרות-ילדים" שפירסמה גולדברג ב"אנציקלופדיה חינוכית", בכרך שראה אור ב-1959 (שניהם מעמ' 952): "תנאי ראשון לכתיבה טובה בשביל ילדים הוא יחס כן ורציני לנושא (...) התנאי השני הוא שהסופר יראה ביצירתו לילדים תפקיד אמנותי גדול - ממש כבכתיבתו למבוגרים".

ובמקום אחר באותו ערך היא כתבה: "ספרות ילדים, שלא נכתבה במיוחד לקורא הצעיר, עולה בדרך כלל בטיבה על הספרות שנכתבה בכוונה תחילה בשביל הילד. מעלתה היא, שהסופר הכותב אותה מרוכז בשעת תהליך היצירה בשאלה 'מה ברצוני לומר', ולא בשאלה 'הקורא שלי מיהו וכיצד אמצא חן בעיניו או אסתגל לטעמו'. דבר זה חשוב כשלעצמו, וחשוב שבעתיים כשכותבים לקהל לא מבוגר". מבט וחלון וראי | 40 שנה למותה של לאה גולדברגהתיאטרון ה(סו)ריאליסטי של גולדברגאירועים מיוחדים לזכרה של גולדברג

תגובות