חמש שעות מפריז: קטן ומחמם לב

"חמש שעות מפאריס" הוא סרט ביכורים מבטיח, השומר על איזון עדין בין הקומי למרגש

אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין

סצינה אחת עשויה לפעמים להעלות סרט שלם קומה נוספת; לחשוף את תבונתו וגם את נשמתו, ובעיקר, לגרום לנו להתאהב בו. ב"חמש שעות בפאריס", סרטו העלילתי הארוך הראשון של לאון פרודובסקי, שתסריטו נכתב בידי פרודובסקי וארז קו-אל, יש סצינה שכזאת. מובן שלא אפרט מה קורה באותה סצינה; אומר רק שמעורבים בה יגאל, גיבור הסרט, שהוא נהג מונית, ונוסע, שהוא נתקל בו בפעם השנייה. מה שהופך את הסצינה לטובה כל כך הוא האופן שבו מחבריה משחקים בציפיות של הצופים בנוגע למה שעשוי לקרות בה; וגם הדרך שבה המתרחש בסצינה מגלה את מידת הבגרות והנדיבות שמניעה את הסרט והופכת את הצפייה בו לנעימה כל כך.

"חמש שעות מפאריס" איננו נטול פגמים. הקצב שלו מקרטע לעתים וכמה ממהלכיו העלילתיים מאולצים; אבל יש דברים חשובים יותר מאלה, והחשוב שבהם הוא טוב הלב שהסרט ספוג בו. ניכר ביוצרי הסרט שהם אוהבים את דמויותיהם, גם הדמויות המרכזיות וגם אלה שמגיחות לעלילה לזמן קצר בלבד; והאהבה הזאת מתנקזת להופעתם של שחקני הסרט וגם עוברת אל הצופים בו. התוצאה לפיכך היא יצירה שהגדרתה כסרט קטן, פשוט אפילו, איננה מפחיתה מההערכה והחיבה שהיא מעוררת.

יגאל (דרור קרן) הוא נהג מונית שחולם לנסוע לפאריס, שנמצאת במרחק חמש שעות טיסה מישראל, אך פחד הטיסה שלו מונע ממנו מלהגשים את חלומו. במקום זאת הוא מתרפק על שאנסונים צרפתים בביצועם של ג'ו דאסן, אלן בארייר, אדאמו ואחרים, שאותם הוא משמיע במשך נסיעותיו ומלווה בשירתו (אף שאינו יודע מלה בצרפתית).

ולדימיר פרידמן והלנה ירלובה ב"חמש שעות מפאריס". נפח אנושי כובש לב (תצלום: ורד אדיר)

יגאל מנסה לפתור את בעייתו בכך שהוא הולך לטיפול. הסצינות עם המטפל, שמגלם מיקי ורשביאק, הן החלשות ביותר בסרט; הן לא רק כתובות פחות טוב משאר התסריט, אלא נדמות כמעט מיותרות, מכיוון שברור לנו ששאיפתו של יגאל להגיע לפאריס, ואי-יכולתו לממש את חלומו, אמורות לסמל את התסכול והמצוקה המעצבים את חייו (וכבר היינו עדים לספרים ולסרטים שבהם פחד טיסה שימש סמל לפחדים מהותיים הרבה יותר).

יגאל גרוש ואב לבן. יחסיו עם גרושתו, הנשואה מחדש, הם טובים והוא אף מתכנן לפתוח עסק של הסעות עם בעלה הנוכחי. בבית הספר שבו לומד בנו הוא פוגש בלינה (הלנה ירלובה), המורה למוסיקה של בנו, פסנתרנית מבטיחה בעברה, שוויתרה על חלומה עם עלייתה לישראל מרוסיה. גרישה (ולדימיר פרידמן), בעלה הרופא של לינה, שוהה באותה עת בקנדה, שאליה הוא מתכוון להגר יחד עם אשתו.

עיקר עלילת סרטם של פרודובסקי וקו-אל מתאר את הרומן המתפתח בין יגאל, שרוצה לנסוע מהמקום הזה, לפחות לזמן קצר, ואינו יכול, ללינה, שלא כל כך רוצה לעזוב את המקום הזה, שנדמה כי מצאה בו את מקומה. העניינים מסתבכים כאשר גרישה חוזר במפתיע מקנדה, ואולי זה הרגע להמליץ ליוצרי סרטים וסדרות טלוויזיה לחדול מהנוהג התסריטאי הזה שבו דמויות חוזרות מחו"ל מבלי ליידע על כך את מקורביהן. זה נוח מבחינה תסריטאית, אבל זה קורה רק בקולנוע, לא בחיים.

תיאור העלילה עלול לעורר את התחושה שמדובר בסיפור מעט סכמטי, אבל הוא לא - בזכות איכות הכתיבה שלו, שנשמרת לאורך מרבית הסרט. ב"חמש שעות מפאריס" מצליח פרודובסקי ליצור איזון מדויק לרוב בין הקומי למרגש, וזהו איזון קשה יותר להשגה מכפי שעשוי להידמות ברגע הראשון. לא רק שהאיזון הזה מושג רוב הזמן, הוא אף ממומש באמצעים עדינים, שנמנעים ממלודרמטיות וסנטימנטליות - והסרט היה עלול ללכת בכיוונים האלה - והם מקנים לסרט את נפחו האנושי כובש הלב.

זו מחמאה גדולה, אך היו רגעים בסרטו של פרודובסקי שנדמו לי כגרסה ישראלית של "פגישה קצרה", סרטו הנפלא של דייוויד לין מ-1945, שהתבסס על מחזה קצר מאת נואל קווארד והיה לאחד הסרטים הנודעים ביותר בתולדות הקולנוע הבריטי ובכלל. אמנם אין ב"חמש שעות בפאריס" ההידוק התסריטאי ותעצומות הרגש, אותו שילוב בין רומנטיקה למלנכוליה שאיפיין את סרטם של לין וקווארד, שאף הוא תיאר רומן מזדמן בין שתי דמויות, שאחת מהן תקועה והאחרת חופשייה ללכת; אך אין לשכוח גם ש"חמש שעות מפאריס" הוא סרט עלילתי ארוך ראשון, וככזה הוא מעיד על הבטחה שיש לקוות שתתגשם.

מחמאות מגיעות גם לכל שחקני הסרט ובראשם דרור קרן, הלנה ירלובה וולדימיר פרידמן. הופעתם המיומנת נענית לחזונם של פרודובסקי וקו-אל ומסייעת להפוך את הצפייה ב"חמש שעות בפאריס" לאירוע חיובי, לחוויה נעימה, ולרגעים אף ליותר מזה.

"חמש שעות מפאריס". בימוי: לאון פרודובסקי; תסריט: ארז קו-אל, לאון פרודובסקי; צילום: גיורא ביח; מוסיקה: גבריאל בן-פודה; עריכה: יבגני רומן; שחקנים: דרור קרן, הלנה ירלובה, ולדימיר פרידמן, מיקי ורשביאק, יורם טולדנו, דורית לב ארי

כוכבת "חמש שעות מפאריס", הלנה ירלובה, עדיין מאושפזת במחלקת טראומה בבית החולים שיבא בתל השומר, לאחר שנפצעה קשה בתאונת דרכים בצפון הארץ לפני שלושה שבועות. בתאונה, שבה היה מעורב כלי הרכב שהסיע את ירלובה וחבריה להצגה "היה או לא היה", נפצעו שחקנים נוספים של התיאטרון הקאמרי ושני בני אדם אחרים נהרגו.

תחילה אושפזה ירלובה, שהיתה חסרת הכרה, בבית החולים רמב"ם, שם עברה ניתוח להסרת הטחול. לאחריו התייצב מצבה ולבקשת משפחתה היא הועברה לתל השומר. מצבה הוטב לאחר שעברה ניתוח באגן, אך השבוע נאלצה לעבור ניתוח נוסף בשל זיהום.

מחר, לראשונה אחרי התאונה, תועלה "היה או לא היה" בקאמרי. במקומה של ירלובה תגלם לימור גולדשטיין את דמותה של חנה רובינא.

ירלובה הגיעה לקאמרי אחרי 13 שנה בתיאטרון יידישפיל וכבשה את הבמה העברית. ב"היה או לא היה", שכתבה עדנה מזי"א וביים עמרי ניצן, היא בלטה בנוכחותה הבימתית, בהיגוי היוצא דופן שלה, ביופיה וביכולתה המעוררת השתאות לשנות מצבי רוח במעברים קצרים ומהירים מתמונה לתמונה. מעלותיה כשחקנית לא רק תרמו להצלחת ההצגה, שהועלתה עד כה יותר מ-300 פעם, אלא גם זיכו אותה בפרס שחקנית השנה ב-2008.

בקאמרי מחכים לירלובה, הידועה כאשת במה חסרת מנוח. נוסף על "היה או לא היה" היא אמורה להופיע ב"גטו" של יהושע סובול בבימוי ניצן, שהחזרות עליה בעיצומן כעת, ובעונה הבאה ב"אריסטוקרטים" של מזי"א.

ציפי שוחט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ