מישל גונדרי על מדעי החלום שלו

העבודה עם ביורק פתחה את עיניו לאמנות פלסטית, אבל עם האישיות של צ'רלי קאופמן היה לו קשה. בראיון בביתו בוויליאמסבורג, לרגל הסרט שיצר יחד עם בת זוגו, מספר הבמאי הצרפתי מישל גונדרי מדוע הוא לא רוצה שיעשו לחלומות שלו פסיכואנליזה

ים המאירי | ניו יורק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ים המאירי | ניו יורק

"אני מבלבל תדיר בין זיכרונות לבין חלומות, התופעה מחמירה ככל שאני מתבגר. יש מקומות שאני בטוח שביקרתי בהם, אני זוכר את התחושות שהם עוררו בי בבהירות, אבל בעצם חלמתי אותם. זה די מפחיד", אומר הבמאי הצרפתי מישל גונדרי, שנודע באפקטים הוויזואליים המקוריים שיצר, בקליפים עתירי הדמיון ובסרטים העצמאיים שביים. את הפרויקט הסוריאליסטי האחרון שלו שיצא בארצות הברית, "טוקיו: עיצוב פנים", יצר בהשראת סיפור הקומיקס של חברתו, סופרת הקומיקס גבריאל בל (ראו למטה).

"באופן כללי אני לא מאוד אופטימי", אומר גונדרי, בראיון בביתו בוויליאמסבורג שבניו יורק, לבוש בפשטות, עיניו הכחולות נוצצות בפניו הילדיות. הוא נשאל על מערכות היחסים בסרטיו, שתמיד עולות על שרטון של בלבול ופחדים. "אני רוצה להאמין שזוגיות יכולה לעבוד. נראה לי שזה בגלל שאבא שלי מעולם לא סמך על אמא שלי, לא נתן בה אמון, עד כדי כך שהוא אפילו לא הפקיד בידיה את פנקס הצ'קים שלו. אני עדיין מקווה להוכיח לעצמי שהוא טעה".

גם היצירתיות באה מהבית?

"אבי היה מאוד יצירתי והמציא פטנטים קטנים ששבו את לבי ואת דמיוני, כשהרוויח שכר מינימום בעבודתו באלקטרוניקה ומאוחר יותר כמתכנת".

גונדרי, בן 45, נולד בוורסאי בפרוורי פאריס, אמצעי מתוך שלושה אחים. בילדותו גילה נטיות למוסיקה ולאמנות, הוא ואחיו ניגנו בתופים ובגיטרה ואף יצרו סדרה של סרטים קצרים. גונדרי שאף להיות ממציא כאביו וכסבו, שמיוחסת לו המצאת מקלדת אלקטרונית שקדמה לסינתיסייזר. יכולותיו של גונדרי בתחום הציור הביאו אותו ללמוד בקולג' לאמנות בפאריס, שם הקים את הלהקה "ווי ווי" עם כמה מחבריו, בה שימש כמתופף.

הטבע משתלט על העיר

הקליפים המוסיקליים המרהיבים שיצר ללהקה סחפו גם את הזמרת ביורק, שהציעה לו לעבוד על וידיאו קליפ לשירה "התנהגות אנושית". הקליפ מ-1993 הדהים צופים ברחבי העולם: הוא הכיל דימויים חריגים ואקסטרווגנטיים מבחינה ויזואלית, הלקוחים מממלכת החי. בעקבותיו נוצרו קליפים נוספים כמו "רווקה", שבו הטבע הפראי משתלט על העיר.

מתוך הסרט "טוקיו: עיצוב פנים"

"גם אני וגם מישל גדלנו להורים 'היפים' ללא משמעת, זה משהו שמחבר בינינו", אמרה ביורק בראיון לפני כמה שנים. "כילדים לשנינו היה דמיון מפותח, המצאנו לעצמנו עולמות ואף אחד לא הפסיק אותנו. בעבודתנו המשותפת מעולם לא תהינו אם זה יצליח או לא, אתה רק חושב כמה אתה בר מזל להיות חלק ממשהו כל כך קסום".

"המנעד של העבודה ושל חילופי הרעיונות בינינו היה כל כך מפרה ומרגש", מעיד גונדרי, "שהיה לי קשה כל פעם לצנוח ממנו". ההצלחה של "התנהגות אנושית" משכה אליו אמנים ולהקות כמו קיילי מינוג, "הרולינג סטונס", "מאסיב אטאק", "ווייט סטרייפס", "פו פייטרס", "רדיוהד" ועוד. במקביל החל גונדרי לביים פרסומות לחברות כמו ליווייס, נייקי וב-מ-וו וזכה בפרסים. משם עבר לטריטוריית הסרטים באורך מלא, כשחבר לתסריטאי צ'רלי קאופמן ב-2001 בקומדיה המשותפת "המין האנושי".

ב-2004 חבר גונדרי שוב לקאופמן ב"שמש נצחית בראש צלול", שבו שיחקו כוכבים כג'ים קרי, קייט וינסלט, קירסטין דאנסט ואלייז'ה ווד. הסרט מספר את סיפורו של זוג מיוסר, ג'ואל וקלמנטיין, שלאחר פרידה טראומטית עובר הליך רפואי למחיקת הזיכרונות המשותפים שלהם.

מתוך הסרט "טוקיו: עיצוב פנים"

סגנונו המיוחד בלט במיוחד בסצינות החוץ שבה נעלמים זכרונותיו של ג'ואל, כשהעולם בראשו מסתחרר סביב דמותו: נופים מוארים או מוחשכים, בניינים מתמוטטים ופרצופים מתערפלים ונמחקים. האפקטים לעתים מצחיקים, כשג'ואל הבוגר חוזר לילדותו, ולעתים מטרידים ומסויטים. הסרט העצמאי הפך ללהיט ונחל הצלחה מסחררת, וב-2005 חלק גונדרי עם קאופמן את פרס האוסקר בקטגוריית התסריט המקורי.

איך אתה מצליח לשתף פעולה עם יוצרים כה רבים ומגוונים?

"לא הייתי מיומן בזה בהתחלה בכל", הוא מעיד. "ביורק התחשבה בדעותי ועודדה אותי להביע אותן, היא השקיעה וחינכה אותי ופתחה את עיני למוסיקה ולאמנות פלסטית, לפרפורמנס, רק כך היכולות הללו השתכללו. עם צ'רלי קאופמן היה לא קל, כי יש לו אישיות מורכבת. אמנם היו לנו חילוקי דעות, אבל באופן כללי אנו חושבים בצורה די דומה. דרכינו נפרדו, כי לפעמים זה טוב גם לעבוד עם מישהו שחושב באופן שונה וגם לבד, כך אתה מבין יותר את הגבולות של עצמך".

מאמץ אקטיווי

גונדרי כתב וביים בעצמו שני סרטים: ב"מדעי החלום" מ-2006 סטפן, צעיר ביישן שגר בדירה קטנטנה בפאריס, נמלט מהמציאות האפרורית לחלומותיו משופעי הדמיון העשירים, הייחודיים מבחינה ויזואלית, כשסטפני השכנה שבה הוא מתאהב מנסה לפרוץ לחלומותיו ולחלצו מהם.

מתוך הקומיקס של גבריאל בל שעליו מבוסס הסרט

ב"קדימה, תריץ אחורה" מ-2008, זוג החברים מייק וג'רי מחליטים להסריט מחדש את הסרטים שהלקוחות מעוניינים לשכור בחנות הווידיאו שמייק עובד בה, לאחר שתאונה על-טבעית גורמת למחיקת כל הקלטות בחנות.

ניתחת פעם את חלומותיך ניתוח פסיכולוגי?

"לא!" הוא עונה בהחלטיות. "אני מרגיש שזה מכווץ את המשמעויות. מעניין אותי איך רגשות 'נאפים' בחלום. לדעתי יש לחלום סדר פנימי משל עצמו והוא משאיר חותם רגשי עוצמתי כשהוא מסתיים, אך בלי שיהיה לו אותה לינאריות ו'היגיון' שיש לאירועים במציאות".

איך אתה משמר את המקומות הלא רציונליים, הילדיים הללו בתוכך?

"זה מאמץ אקטיווי. כילד היצירתיות מתפתחת כשמותירים מרחב למחשבה ודמיון עצמאיים, שאותם לא קל לשמר כמבוגר, ופעמים רבות אני חשוף ללעג וליחס מזלזל בגלל העניין הזה", הוא אומר. "בתחושה שלי מתקיים גבול דק מאוד בין להיות משונה ומוזר לבין להיות מיוחד. אני בכל זאת אופטימי, כי למרות ה'מוזרות' שלי, קיבלו אותי איכשהו".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"אני מעוניין להמשיך ולעשות ניסיונות ויזואליים שונים, אבל להקדיש את מרב מרצי לקולנוע. כבמאי אתה צריך תמיד שסרט אחד ירדוף את משנהו. כשהתחלתי חשבתי שיש לי חזון רק לסרט אחד או שניים, אבל עכשיו אני רק רוצה לעשות עוד ועוד, הרעיונות מפכים בי, גודשים אותי, עולים על גדותיהם, זה רק הולך ומתגבר!"

המלאך גבריאל

"תמיד אהבתי את הסיפור הזה של גבריאל, שבו בחורה שיחסיה הזוגיים בטוקיו מידרדרים, הופכת את עצמה לכיסא", אומר גונדרי. "כשהציעו לי לעשות סרט קצר על טוקיו חשבתי עליו מיד", הוא אומר בחיוך ממזרי. עיניו של גונדרי צדו את בל, בת 34, בבית קפה בברוקלין לפני שש שנים, כשבנו פול, שהיה אז בן 12, התפעל מציורי הקומיקס שלה. "ניסיתי להסתיר את הציורים, שהיו מיניים, אז מישל חשב שאני ביישנית", מספרת בל. את ההפוגה הקצרה בראיון לצורך צילום, מנצלים השניים לנשיקה ממושכת.

גונדרי ובל. "באופן כללי אני לא מאוד אופטימי" (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

בשנים האחרונות מנהלים השניים מערכת יחסים שבין חברות קרובה לזוגיות. בל היא אמנית קומיקס אלטרנטיווית המתגוררת ועובדת בברוקלין. היא ידועה בסיפוריה הסוריאליסטיים המלנכוליים, שחומריהם שלהם לקוחים פעמים רבות מהוויית החיים האורבנית של צעירים בניו יורק. היא נולדה באנגליה ב-1976 וגדלה בקליפורניה. ב-2001 עברה לניו יורק והחלה לפרסם את סיפוריה: "ספר האינסומניה", "הספר השחור", "ספר השקרים" ו"ספר הדברים הרגילים" שקובצו בספר "כשאהיה זקנה ועוד סיפורים" שראו אור בהוצאת קומיקס אלטרנטיווית.

לאחר מכן החלה לפרסם את סדרת "לאקי" האוטוביוגרפית. ב-2003 זכתה בפרס ה"איגנץ" לקומיקס ליצירת הקומיקס הבולטת ביותר. סרטו של גונדרי "טוקיו: עיצוב פנים", שיצא השנה בארצות הברית בטרילוגיה "טוקיו", מבוסס על סיפור הקומיקס שלה "ססיל וג'ורדן בניו יורק". משחקים בו ריו קייס ואיאקו פוג'יטני - שחקנית יפאנית-אמריקאית, בתו של סטיוון סיגל מנישואיו הראשונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ