רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא איבדו את הקצה

פסטיבל "חוצמזה"הצליח למשוך השנה קהל של למעלה מאלף איש, ונדמה שהוא מתקבע כאירוע שנתי וחשוב בחיי המוסיקה האלטרנטיווית בישראל

תגובות

בחצות וחצי בלילה, אחרי שרמי פורטיס ירד מהבמה ונעל את הערב הראשון של פסטיבל "חוצמזה", תפס את המיקרופון מארגן הפסטיבל ופתח בנאום שהזכיר בטון שלו את מנחם בגין או להבדיל מרטין לותר קינג. זה הלך בערך כך: "אחי ואחיותי, נרגש אני לראות כאן את כולכם ולבי מתמלא גאווה. אמרו לנו שלא נצליח, והנה התקבצנו כאן במאות ובאלפים. מהרי ירושלים באנו, מרחובות תל אביב, מסמטאות חיפה, ממשעולי הגליל!"

הפאתוס המוגזם היה משעשע, וכך גם הנסיבות שבהן רבים מבאי הפסטיבל שמעו את הנאום, תוך כדי ניסיון חסר סיכוי לסלק אבנים, קוצים ועקרבים מתחת לשקי השינה שלהם. ובכל זאת, למארגני הפסטיבל היתה כל זכות להתגאות במפעל שלהם. לפסטיבל "חוצמזה" הראשון, שהתקיים בשנה שעברה, באו כ-500 צופים. לפסטיבל השני, שהתקיים בסוף השבוע, בא מספר כפול או משולש. לא ממש "ווליום כנרת", אבל בהתחשב במיקום של הפסטיבל (קיבוץ פרוד הצפוני) ובסוג המוסיקה שנוגנה בו (בעיקר רוק אלטרנטיווי קשוח), זה הישג יפה. נדמה ש"חוצמזה" מתקבע כאירוע שנתי וחשוב בחיי המוסיקה האלטרנטיווית בישראל, ושעצם קיומו והתבססותו מחזקים את תחושת הקהילה של חובבי הז'אנר.

מידנייט פיקוקס וחברה (צילום: נטע אלכסנדר)

סימנים מעודדים נראו כבר בעת ההגעה למתחם הפסטיבל, ביום שישי אחרי הצהריים. סימן מעודד ראשון: למתחם זרמו מספר נאה של אנשים. סימן שני: הלהקה שהיתה באותו זמן על הבמה - "צ'יינה מונדוג" - ניגנה קאוור ללהקת הפאנק-בלוז האמריקאית האדירה "גאן קלאב". סימן שלישי: בכניסה למתחם אפשר היה לשמוע ילדה כבת 4 אומרת לאביה: "אבא, אם בלילה תהיה מוסיקה חזקה ולא נוכל לישון, נצא מהאוהל ונרקוד".

את הלהקות שניגנו בשעות אחר הצהריים, זמן ההתארגנות והקמת המאהל, שמעתי מרחוק בחצי אוזן, והיחידה מביניהן שזקפה את אוזני היתה "M.e.s.s", שניגנה הארדקור-פאנק רצחני. אחר כך התחילו מופעי הערב, שכמעט כולם היו טובים או מצוינים. חברי להקת הכליזמר-פאנק המעולה "קרוזנשטרן ופרוחוד" השתעשעו במעברים חדים בין נגינה מהירה ואגרסיווית לבין קטעי אווירה רגועים בניחוח אקורדיון. כהרגלם, הם היו מוסיקליים להפליא ומלאי הומור, אם כי התחושה היתה שהם מתייחסים להופעה הקצרה בפסטיבל כהצהרת כוונות ולא יותר (הופעה מלאה של "קרוזנשטרן" תתקיים ביום שישי בתיאטרון תמונע בתל אביב).

הזמן הקצר שהוקצב לכל הופעה (כחצי שעה) פגם גם בהנאה מההופעה של להקת "מודרן דאנס קלאב". עד שהגיטריסט והסולן צ'רלי מגירה נכנס לגרוב שלו, עברה רבע שעה. אחרי שזה קרה, היה תענוג להקשיב לו, ובעיקר למהלכי הגיטרה הבשרניים והחכמים, הלב הפועם של שיריו. אבל כעבור רבע שעה נוספת, אחרי קטע אינסטרומנטלי מעולה, זה נגמר. כמו אצל "קרוזנשטרן", המופע הקצר של "מודרן דאנס קלאב" עשה חשק לראות את הלהקה בהופעה מלאה, שתתקיים ב-4 בספטמבר במועדון לבונטין 7 בתל אביב.

"מידנייט פיקוקס" קיבלו יותר זמן, קרוב לשעה, וניצלו אותו היטב. כשה"פיקוקס" מנגנים הארדקור, משולב בשירת גרגורים של איתן רדושינסקי, המוסיקה שלהם עשויה להיות מרתיעה ומונוטונית. אבל השילוב בין הרוק האגרסיווי שלהם לבין מוסיקה ערבית (קומפלט עם רקדנית בטן על הבמה) הוא הברקה, וכך גם התוספות של דיסקו ודאב, כפי שקרה בהופעה המצוינת שלהם בפסטיבל.

ההברקה הכי גדולה בהופעה של ה"פיקוקס" היתה הופעת האורח של קוואמי. הלהקה והראפר שרו ארבעה שירים מהאלבום החדש של קוואמי, כולם טובים, ואחד מהם, "מאבד את הקצה", היה שיאו של הפסטיבל (לפחות של יומו הראשון; ביום השני לא הייתי). "מאבד את הקצה" הוא רפורטז'ה אובססיווית של חובב מוסיקה מושבע על ההיסטוריה הפרטית שלו כמאזין, אבל יש בו גם תיאור מקוצר של תולדות המוסיקה העצמאית בישראל, וקשה לחשוב על שיר שמתאים יותר לנגן בפסטיבל מוסיקה עצמאית כמו "חוצמזה". הביצוע של קוואמי וה"פיקוקס" היה מוחץ, והמלים המבריקות של השיר הדגישו, על דרך השלילה, את הבינוניות הטקסטואלית של רוב מוסיקאי האינדי הישראלים ואותתו שאפשר גם אחרת: גם לתת בראש עם המוסיקה וגם לגרות למחשבה עם המלים.

ההופעה של סבא רמי פורטיס, שנענה לקריאה של נכדיו הרוחניים וכיבד את הפסטיבל בנוכחותו, היתה כמובן האירוע ההמוני ביותר בפסטיבל. בהשוואה להופעות רגילות של פורטיס היא היתה סבירה ותו לא, מה שלא מנע ממנה להיות מהנה מאוד. "איזה כיף להופיע בפסטיבל בלי לוגואים, עם במה בצבע נייטרלי", אמר פורטיס והבטיח לחזור בשנה הבאה.

המלצה לקראת "חוצמזה 2009": להוריד את מינון להקות הגיטרה האגרסיוויות, ששלטו ביום הראשון של הפסטיבל. סיבה אחת: יש גבול למספר הלהקות מהסוג הזה שאפשר לשמוע בזו אחר זו. בשלב מסוים זה עושה חור בראש, גם אם אתה מחובבי הז'אנר. סיבה שנייה: האם אין בפסטיבל כמו "חוצמזה" מקום לז'אנרים אחרים של מוסיקה עצמאית ישראלית? מה בנוגע לרגאיי, היפ-הופ, גרוב, סקא, או רוק יותר מעודן? שיתופן של נציגות מהז'אנרים האלה לא יהפוך את "חוצמזה" לפחות אלטרנטיווי אלא רק לפחות רועש, והוא יגדיל במידה ניכרת את הקהל הפוטנציאלי של הפסטיבל המבורך הזה.

פסטיבל חוצמזה. קיבוץ פרוד, 22.8-23

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true