כיצד הסתבכה ירושלים עם פרויקט ממילא

כיצד נהפכה שכונת ממילא ל"פרויקט"? כיצד נעקרו תושביה ונהרסה רקמת החיים? וכיצד נהפך האזור לפוחלץ אדריכלי? ספר חדש על המיזם האבסורדי ביותר בישראל בוחר שלא לענות על השאלות הקשות

אסתר זנדברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג

ספרו החדש "ממילא" של היסטוריון האדריכלות בירושלים דוד קרויאנקר על שכונת ממילא הירושלמית ועל "פרויקט ממילא" שהוקם על חורבותיה, מתחיל בדברי ברכה של אלפרד אקירוב, היו"ר של בעלת הפרויקט הנוכחית, חברת "אלרוב" שגם מימנה את הוצאתו לאור של הספר. הספר מסתיים בצרור איחולים חמים של קרויאנקר ל"הצלחת הפעילויות השונות במתחם אלרוב-ממילא ולשגשוגו המסחרי", ובהבעת תקווה כי "בקרוב תישכח מסכת המחדלים, העיכובים והביקורות הקשות שהושמעו במהלך השנים".

בנימה החברית הזאת ובאווירה של השלמה עם הגורל, לא פלא שמ-400 ומשהו עמודי הספר העמוסים במסמכים היסטוריים, תצלומים, איורים, ציורים ושרטוטים מימיה הראשונים של שכונת ממילא ההיסטורית ב-1860 ועד פרויקט ממילא שהוקם על הריסותיה בתכנונו של האדריכל הישראלי-קנדי משה ספדיה - נעדר חשבון נפש נוקב אחת ולתמיד עם המיזם, אולי המגלומני והאבסורדי ביותר בישראל, שנחת על המקום הרגיש והטעון ביותר בעולם. במקום מסמך היסטורי עוכר שלווה קיבלנו עוד אלבום כרומו נוסטלגי, מעניין ויפה לעין, שלא ירגיז ולא ידיר שנה מאיש מבין הנוגעים בדבר.

פרויקט ממילא משתרע על כ-100 דונם בקו התפר בין ירושלים המזרחית והמערבית בואכה חומת העיר העתיקה ושער יפו. זהו מתחם משולב של מגורי יוקרה, מלונות פאר, חניוני ענק מדורגים, משרדים וקניון מסחרי, שהחל את דרכו בראשית שנות ה-70, ואחרי 40 שנה של גלגולים רבים, סכסוכים, התנגדויות וביקורת, האשמות הדדיות וחילופי בעלים, בנייתו עומדת להסתיים - אם כי לא הושלמה סופית, ונדמה שהוא מסרב להתממש.

מראות מפרויקט ממילא, אתמול. הכוונה לא היתה לפתור את בעיית המגורים או להיטיב עם תושבי המקום, אלא לממש מטרות פוליטיות (תצלום: טס שפלן / ג'יני)

השאלה איך כל זה קרה, ואיך מה שקרה נתפש גם כיום ככוח עליון שלא היה אפשר למנוע אותו, כבר נשאלה כאן, אבל היא לא נותנת מנוח גם היום. כיצד הסתבכה ירושלים עם המיזם הזה? כיצד נהפכה שכונת ממילא ל"פרויקט ממילא"? כיצד נעקרו ממקומם תושבים ובעלי עסקים ונהרסה רקמת חיים? כיצד שונו תוואי קרקע? כיצד נמחו מעל פני האדמה בניינים ורחובות שלמים? כיצד נהפכה הכניסה לעיר העתיקה לסבך של כבישים ומנהרות וגשרים, ואזור עירוני שלם נהפך לפוחלץ אדריכלי ואורבני סינתטי ועקר?

ספרו של קרויאנקר מציג את הסאגה לפרטיה בשלל מסמכים ארכיוניים ועדכניים, הוא מסביר הרבה ומראה והרבה, אבל מחמיץ הזדמנות של פעם בחיים להגיע לסלע היסוד, ולו לאחר מעשה, כדי שמעשה כזה לא יחזור.

מה שאפשר גם מותר

קרויאנקר הוא האיש שהיה יכול לזעוק את הסיפור ולא רק לתעד אותו במעין השלמה עם הגורל. לא רק משום שהוא היסטוריון אדריכלות וירושלמי, והוא אדריכל ומתכנן ערים שיכול להתבונן לעומק הדברים. אלא גם, ובמיוחד, משום שהוא היה שם כשהכל התחיל ולקח חלק במהלך העניינים. כראש צוות תכנון בעיריית ירושלים בשנות ה-70, קרויאנקר יצא כנגד פרויקט ממילא במתכונתו המקורית המגלומנית בהרבה עוד מזו הנוכחית, שזכה לתמיכה בלתי מסויגת מצדו של ראש העיר אז טדי קולק.

ביחד עם מירון בנבנישתי שכיהן אז כסגנו של קולק הם גיבשו חלופה נגדית, הגיונית ושפויה יותר לתוכנית המקורית. תוכניתם היתה רעיונית בלבד ולא מומשה. היא הובילה עם זאת לפשרה ולתוכנית מרוככת מעט שהיא זו שנבנתה בסופו של דבר. בזמן אמת התוכנית המתוקנת היתה הישג ראוי לציון. ממרחק הזמן ספדיה וקולק הם אלה שניצחו בסופו של דבר. תפישת עולמם שורה על הפשרה שבוצעה, ורוחו של המגה-פרויקט המקורי של ספדיה ההופך עולמות, מוחק ובורא מחדש, שורה בכל גם בגרסה הנוכחית.

הרעיון להקמת פרויקט ממילא עלה אחרי מלחמת 1967 והוא צירוף הרה גורל בין האופוריה שאחרי המלחמה וכיבושה של ירושלים המזרחית, לבין האוונגרד האדריכלי של התקופה, בין שאפתנותו ללא גבול של קולק, ראש העיר הכריזמטי והכל יכול, לבין האמביציות האישיות של ספדיה, אדריכל צעיר אז שכוכבו דרך בעולם.

ברוח הזמן ההוא, האמינו ספדיה וקולק שמה אפשרי לעשות גם מותר לעשות. ספדיה קנה את עולמו בתכנון ביתן הביטט ב"אקספו 1967" במונטריאול בקנדה - אב טיפוס ניסיוני למגורים במחיר שווה לכל נפש במבנה-על אחד, שאותו ייבא לירושלים. פרויקט העל שהציע בממילא היה עצום בממדיו וכלל עבודות בנייה ותשתית מורכבות וכמעט בלתי נתפשות, שהצריכו בנייה של כל הפרויקט במקשה אחת.

הרעיון סיחרר ראשים רבים בירושלים כשהוצג לראשונה, אבל ההתפקחות היתה מהירה והביקורת הציבורית לא איחרה לבוא. התוכנית המתוקנה שגובשה היתה מצומצמת יותר בהיקפי הבנייה, פשוטה יותר וניתנה לבנייה בשלבים. בשונה מהתוכנית המקורית היא גם כללה מבנים לשימור, זכר לשכונת ממילא ההיסטורית.

(תצלום: טס שפלן / ג'יני)

אבל כפי שהתחוור ברבות השנים, זה היה מאוחר מדי ומעט מדי, גם אחרי שהתוכנית תוקנה. בהבדל מהביטט במונטריאול, פרויקט ממילא הונחת על מרקם עירוני קיים ולא על קרקע בתולה. בירושלים מלכתחילה לא היתה כוונה לפתור באמצעותו את בעיית המגורים בעולם, או להיטיב עם תושבי המקום, אלא לממש מטרות פוליטיות - מחיקת הגבול בין ירושלים המזרחית למערבית באמצעות מיזם אדריכלי נדל"ני גדול מהחיים.

תמונה חיוורת

הדמות האדריכלית הניאו-ארכאית שהפרויקט לבש היא פועל יוצא מהאידאולוגיות שמאחוריו וגויסה, על שלל הקשתות המזויפות וחיפויי האבן, כדי לתבוע חזקה על המקום הזה ועל ההיסטוריה שלו, ולסלול מסילות ללבם של תיירים ולקוחות עשירים חובבי אוריינטליזם. גם המבנים ששומרו - או בעצם פורקו, מוספרו, אוחסנו למשך שנים והורכבו מחדש אבן לאבן - גויסו בעל כורחם למשימה. האבנים הממוספרות שהורכבו להן יחדיו הן סאטירה שנונה על המצב, ורגע של נחת בפרויקט.

פרויקט ממילא כולל בין היתר את שכונת הפאר כפר דוד המאוכלסת פעם-פעמיים בשנה בעשירים תושבי חוץ, את מלון מצודת דוד, את רחוב העמק שהוא ציר תנועה מאובק ופקוק ולא רחוב, את החניונים שמעוררים כיום את המחלוקת הלא נכונה ואת שדרות אלרוב-ממילא והקניון שבלע את רחוב ממילא. בקצה ה"רחוב", מעבר לפרגולות כעורות, גרם מדרגות תלול וגשר מעל נתיבי תנועה סוערים, מונחים חומת העיר העתיקה ושער יפו שגומדו לתמונה דהויה וחיוורת. לפחות ניצלו מציפורני ה"פרויקט".

תצלומי ארכיון תקופתיים בספרו של קרויאנקר מימי הזוהר של ממילא בזמן המנדט הבריטי ובימיה הקשים ביותר אחרי 1948, מעידים על פוטנציאל השיקום של השכונה, שלא ראו אותו ממטר. פרויקט ממילא לא היה כוח עליון אלא החלטה מודעת. לקראת השלמת השלב הראשון ברובע המסחרי בפרויקט לפני כשנתיים וחצי, התארגנו כמה ממפוני ממילא כדי לתבוע פיצוי הולם על נישולם. הם, שחיו במקום כשהיה עדיין שכונת מצוקה באזור ספר, פונו והוגלו ממנה דווקא כשנהפכה לאזור מבוקש במרכז העיר. פינויים איפשר, לעג לרש, את הקמת הפרויקט שבו ידם לא משגת לרכוש גם מטר אחד.

בשבוע שעבר, ערב הפתיחה של חנות גאפ ברובע, המקום המה תיירים ומקומיים שבהו בחלונות הראווה בחום הירושלמי הלוהט. בלובי המעוצב של מלון ממילא שנחנך לאחרונה במתחם הונחו עותקים מספרו של קרויאנקר, "ממילא - גאות, שפל והתחדשות, רובע אלרוב-ממילא" (הוצאת כתר), שנבלעו בטבעיות בדקורציה כעוד פריט עיצוב. פרויקט ממילא הוא עובדה מוגמרת והסאגה לכאורה הסתיימה. אבל בניגוד לתקוותו של קרויאנקר, מה שנותר לעשות הוא כן לזכור את מסכת המחדלים, לעולם לא לשכוח את חטא היוהרה, לקוות שפרויקטי ממילא לא יישנו ולפחות לקלקל קצת את השמחה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ