תופעה בסדנאות האמנים: ריבוי כחיפוי

שתיים מבין ארבע המציגות בסדנאות האמנים יצרו עבודות מעניינות בהחלט

סמדר שפי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סמדר שפי

ארבע אמניות מציגות בסדנאות האמנים את מה שמוגדר כ"ארבע תערוכות יחיד", אך בגלל החלל הלא גדול מדובר, ללא לוליינות מלולית, בתערוכה קבוצתית לכל דבר. מבחינה אוצרותית מדובר בחלק מהתופעה של ריבוי שבא לחפות אל היעדר. במקרה הנוכחי בולט הפער בין העבודות של נועה תבורי ועדי ויצמן-אהרוני לבין אלו של שרית אכטנברג ומירב אשכנזי. ארבע האמניות בגרו מלימודיהן במוסדות שונים במהלך העשור האחרון, והציגו יחד לפני שנתיים בתערוכה שיזמו בעצמן בחלל ברחוב יהודה מרגוזה ביפו. מעבר לכך כולן הציגו בעיקר בתערוכות קבוצתיות בחללים אלטרנטיוויים.

תבורי מציגה את "אינוונטר מת" בקומה המרכזית, קומת הקרקע של סדנאות האמנים, ובקומת הגלריה. העבודה המרכזית, היורדת ממרפסת קומת הגלריה לתוך קומת הקרקע, היא ערימה של רהיטים, מזוודות, קלטות וידיאו, קופסאות ושטיחים שנראית כמאיימת ליפול. מצבור החפצים מזכיר את סוג הערימות שנתקלים בהן מדי פעם ברחוב אחרי שפונתה דירה ישנה, כלומר הרגע שבו עומדים אובייקטים - שהם זיכרונות חיים - במערומיהם, מבוישים ומושפלים; חפצים שנקנו ונצברו ברצון ובאהבה, והופכים למיותרים. לסוג העבודה הזו תקדימים רבים ואפשר לחשוב על הערימה של תבורי כהתכתבות עם העבודות האבסטרקטיות הרבה יותר של נחום טבת ועבודות של אמנים עכשוויים כמו רקפת וינר-עומר, אך גם עם אמנים בינלאומיים כמו יאניס קונליס הוותיק.

מתוך "אינוונטר מת" של נועה תבורי

למרות זאת, ההצבה הטובה והיחס בין העבודה הזו לשאר העבודות של תבורי מעניינים. בקומה העליונה מציגה תבורי את "סירת אדמה", פסל עשוי שלד של רשת ברזל המצופה בתערובת חומה כהה של אדמה ונסורת. כאן בולטת השפעתן של נורה ונעמי (נורה כוכבי ונעמי ביטר) ומיכה אולמן, מה שמזכיר כמה מועטה ההשפעה של אמנים ישראלים ותיקים יותר, שאינם חלק מההתרחשות בבתי הספר היום, על אמנים צעירים. היחס שנוצר בין סירת האדמה שכמו עלתה על שרטון ונתקעה בגלריה, ורישומים אחדים - שהבולט בהם הוא "עץ פצצות" - לבין אשד החפצים, אינו לינארי או סיפורי אך הוא נוכח כניגוד, איזון בלתי אפשרי בין עומס לאיפוק. הסירה היא יצירה שמצליחה להיות אלגנטית ומחוספסת והאיכות שלה בהחלט גורמת לסקרנות לגבי עבודתה של תבורי בעתיד.

עבודה של מירב אשכנזי

גם במיצב היפה של ויצמן-אהרוני ניכרת שוב התייחסות לאולמן, וגם האלגנטיות והשקט שאינם שכיחים בתערוכות של אמנים צעירים שהוצגו בתקופה האחרונה. ויצמן-אהרוני יצרה שינוי בחלל, מעין התפחה של קיר פנימי. בנוסף היא חפרה בור בחצר הגלריה הנשקפת מתוך חלון זכוכית צר, והניחה בתוכו נורות ניאון דקות המסמנות את פאותיו. לצד שתי העבודות במרחב היא מציגה גם הדפס עבודות על נייר ובהן דימויים בסיסיים כמו צורת קובייה שנפרשה.

אם העבודות על נייר לבדן היו עלולות להיראות כחזרה מוגבלת מעט למינימליזם נוסח שנות ה-70, הרי שיחד עם העבודות המרחביות נוצר רגע יפה. ויצמן-אהרוני אינה מפנה את הצופים לנקודת צפייה שבה רואים את השינוי בקיר או את הבור בגינה, החלטה שמבטאת אמנם אמון ובוודאי דרישה לקשב מצד הצופים, אך אינה נכונה בהקשר כזה. ההקשר לאולמן הוא בראש ובראשונה צורני (הבור, עבודות הנייר) אך ההקשר המעניין יותר הוא בעיסוק במרחב כחומר, עיסוק שוויצמן-אהרוני מתחילה כאן. אוצרת התערוכה ורד זפרן-גני מזכירה בטקסט אודות העבודה את הקשר לעבודות של אניש קאפור, ובהקשר הישראלי, הרי שאורלי סבר היא אמנית שהציגה בשנים האחרונות כמה עבודות שפיסלו מרחב לא רק בתוך המרחב.

העבודות של אכטנברג ואשכנזי חזקות הרבה פחות, וחבל. אשכנזי מציגה רישומים קטנים שנדמה שנבחרו באקראיות ונעים מסתמיים למדי לטובים יותר. אכטנברג מציגה תחת הכותרת "לחזור" שתי סדרות, האחת היא ציור לפי צילום והשנייה ציור מופשט. בראשונה מוצגת סדרה העוקבת אחר סיפור חילוץ של חייל, טיפול שדה במנחת מסוקים והגעה אל בית חולים, ובסדרה המופשטת - כתמי דיו על נייר. זה בדיוק מסוג ההקבלות שאפשר להכביר עליהן מלים (פצע מול כתם, ערפל קרב או תרגיל מול המופשט ועוד) אך לא באמת ברור למה לעשות זאת. העבודות אינן מצליחות להפוך למרגשות וההתבוננות נשארת חיצונית לגמרי.

מתוך "לחזור" של שרית אכטנברג

נועה תבורי, עדי ויצמן-אהרוני, שרית אכטנברג ומירב אשכנזי. אוצרת: ורד זפרן-גני. סדנאות האמנים, רחוב אליפלט תל אביב, שלישי וחמישי ב-15:00-20:00, רביעי ב-17:00-19:00, שישי ב-11:00-13:00 ושבת ב-11:00-14:00. נעילת התערוכה: 15 באוגוסט

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ