רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ו עמר, 1930-2009

"שבועיים אחרי שהקלטתי את השיר הראשון בארץ, אפילו האוזן האשכנזית הכי סתומה נפתחה", אמר עמר, מחלוצי הצליל המזרחי במוסיקה המקומית, בראיון בשנה שעברה. בסוף השבוע מת במיאמי

תגובות

בראיון טלוויזיוני שהתקיים אתו בשנה שעברה, כשסימני מחלת הפרקינסון שממנה סבל כבר נראו בבירור, נשאל ג'ו עמר מה הדבר שהוא הכי גאה בו. "לספק אנשים מסכנים", אמר, "זאת התרומה הכי טובה". ייתכן שמחלתו גרמה לו להדגיש בזקנתו את הקשר בין המוסיקה שלו לבין מצוקתם של מאזיניו, וייתכן שכבר בזמן אמת, בשנות ה-50 וה-60, עמר הצעיר נוכח בצורך העז של הקהל שלו למצוא נחמה בשיריו. כך או כך, השירים האלה שימחו וריגשו הרבה מאוד אנשים, אז כמו היום, ותרמו תרומה חשובה לקבלתו של הצליל המזרחי לתוך הזמר הישראלי.

"ג'ו עמר נפטר, אבל הוא השאיר אחריו אוצר גדול", אומר רמי דנוך, הסולן של להקת "צלילי העוד", שבשנות ה-70 היתה מחלוצות המוסיקה המזרחית. "איזה קול אדיר היה לו, ואיזו נוכחות על הבמה", ממשיך דנוך. "אני זוכר כילד את ההופעות שלו בבנייני האומה, בתחילת שנות ה-60, עם התזמורת של קול ישראל. זאת היתה חוויה בלתי נשכחת. אף אחד לא ישב שם. כולם עמדו".

עמר, שמת בסוף השבוע במיאמי בגיל 79, נולד במרוקו והתחיל לשיר בסוף שנות ה-40. "מקובל לומר עליו שהוא היה פייטן גדול, אבל זה לא נכון", אומר פרופ' אדווין סרוסי, ראש המרכז לחקר מוסיקה יהודית באוניברסיטה העברית. "ריאיינתי אותו לפני כשנה, והוא אמר בצורה מפורשת שהוא לא רואה בעצמו פייטן. הוא אמר: ‘אני יודע פיוטים, אבל אני לא פייטן'.

"כמו כל ילד במרוקו הוא למד בישיבה, אבל המוסיקה שמשכה אותו היתה המוסיקה הפופולרית והוא לא השקיע את עצמו בשירת הקודש. מאוחר יותר הוא אפילו הדביק לחנים של מוסיקה פופולרית מרוקאית לפיוטים שהוא שר. הוא סיפר לי שאת הלחן של הפיוט המפורסם ‘שלום לבן דודי' הוא לקח מאיזה שלאגר מרוקאי".

לדברי סרוסי, "עמר היה תוצר של התקופה הקולוניאליסטית במרוקו. סגנון השירה שלו בא מתוך ההכלאה בין המוסיקה המרוקאית למוסיקה הצרפתית, מה שנקרא שנסון צרפתי-ערבי. ההשפעה של המוסיקה הצרפתית על עמר היתה חזקה מאוד, וגם של מוסיקה ספרדית. את השילוב בין העולמות האלה לבין המוסיקה המרוקאית הוא הביא אתו לארץ באמצע שנות ה-50".

"שבועיים אחרי שהקלטתי את השיר הראשון בארץ, אפילו האוזן האשכנזית הכי סתומה נפתחה", אמר עמר באותו ראיון טלוויזיוני. שירים כמו "ברצלונה" ו"שיר השיכור", שעמר שר בקול חזק אך ענוג, נהפכו ללהיטים גדולים. היה בהם חידוש מסוים - הצליל המזרחי כמעט לא נשמע עד אז ברדיו הישראלי - אבל באותה מידה הם השתלבו ללא קושי באסתטיקה של הזמר העברי, שכמו עמר הושפע בצורה מכרעת מהמוסיקה הצרפתית.

"בשנים האחרונות התפתח מיתוס שג'ו עמר הוא האב הגדול של המוסיקה המזרחית, החלוץ המייסד. אני לא מקבל את הטענה הזאת", אומר פרופ' סרוסי. "הוא היה זמר נהדר, והיה לו חלק בפתיחת האוזן הישראלית לצליל המזרחי, אבל בוודאי שהוא לא היה חלוץ יחיד. זמרת כמו ברכה צפירה שרה לפניו בח' וע' גרוניות, וזמר כמו פילפל אל-מסרי שר בסגנון הרבה יותר ‘ערבי' ממנו, והמוסיקה של עמר לא עמדה באיזשהו ניגוד לזמר העברי של התקופה. הוא שר נעמי שמר, הוא שר שירי ארץ ישראל, והוא גם שר ניגונים חסידיים וחזנות אשכנזית ושנסונים. הוא היה זמר מאוד רב-גוני".

רמי דנוך מ"צלילי העוד" דווקא זוכר את עמר כחלוץ בודד. הוא מספר שבשכונת התקוה שבה גדל, כמו בהרבה מקומות אחרים בישראל, "שתינו בצמא כל שיר של ג'ו עמר. גם כי אהבנו אותו מאוד, וגם כי לא היה מישהו אחר. הוא היה הזמר היחיד ששר מוסיקה ים-תיכונית. אף אחד לא עמד מולו. לצד אריס סאן ואהרון עמרם, האבא של השירה התימנית בארץ, הוא היה אחת ההשפעות הכי גדולות עלינו".

באמצע שנות ה-60 עזב עמר את ישראל ועבר לארצות הברית. לדברי סרוסי, שדוחה את נרטיב הקיפוח של הזמר המזרחי, "עמר לא עזב בגלל שהממסד התנכר לו. כמו כל אמן, הוא פשוט חיפש את השוק הכי טוב, ובאמריקה היה באותה תקופה שוק מצוין. הרבה יותר טוב מאשר בארץ.

"אנשים לא יודעים את זה, אבל הרבה זמרים ישראלים הקליטו בארצות הברית בשנות ה-50 וה-60. בשביל זמר רב-גוני כמו עמר, ששר גם חזנות וגם מוסיקה פופולרית, אמריקה היתה מקום אידיאלי".

אחרי עשרות שנים בארצות הברית חזר עמר לישראל. "זאת כבר היתה מדינה אחרת לגמרי", אומר סרוסי, "שבה יש תזמורת אנדלוסית והמוסיקה המזרחית לא צריכה להילחם על מקומה, ועמר זכה לקבלת פנים של גיבור ונביא, עם חגיגות וערבי הוקרה, שבהם הכריזו עליו כמחולל של כל הדבר. בעיני זאת הגזמה פרועה. הוא היה אחד המחוללים, לא המחולל. מה שכמובן לא צריך להפחית מתרומתו הגדולה למוסיקה בישראל".

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true