התזמורת האנדלוסית: קקופוניה

הסערה סביב התזמורת האנדלוסית משתוללת: מול חזית הנגנים שהקימו תזמורת חדשה מתגבשת עכשיו יוזמה להחיות את הקודמת. מעל מאבק העובדים והטענות על ניצול וגזענות מרחפת השאלה, מי יקבל את מיליוני השקלים המוקצבים למוסיקה האנדלוסית

ציפי שוחט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציפי שוחט

אף אחד מנגני התזמורת האנדלוסית לא יחזור לשורותיה, אומרת הצ'לנית לריסה לינצקי. "ברוך השם שיצאנו משם ושנפטרנו מהם. נמאס לנו להיות עבדים שלהם. השכר שלי היה 1,250 שקלים לחודש בעבור 10 קונצרטים וחזרות", היא מספרת.

לינצקי, המייצגת את נגני הכלים המערביים בוועד התזמורת, מדווחת לא רק על שכר רעב אלא גם על התבטאויות גזעניות של ההנהלה האמנותית כלפי הנגנים יוצאי רוסיה בתזמורת. "אני אחסל את כל הנגנים הרוסים", צעק, לדברי כמה מהנגנים, המנצח הראשי שמואל אלבז ביולי 2008 בתיאטרון ירושלים, לאחר שחברי התזמורת השביתו את הקונצרט במסגרת מאבקם על זכויותיהם.

טענות אלה הן חלק מהסערה סביב התזמורת האנדלוסית, שלא רק שאינה שוככת, אלא נרשם בה עוד שיא בימים אלה. אחרי שהוחלט לפרק את התזמורת ונדמה היה כי בא קצה, מתברר כי יש מי שמנסה להחיות אותה. כנגד היוזמה של מרבית נגני התזמורת ועובדיה, שהקימו במארס השנה את התזמורת האנדלוסית החדשה, נרקמת עתה תוכנית להפעלה מחדש של התזמורת הישנה. השותפים ליוזמה הם עו"ד אופיר כץ, המפרק הזמני שבית המשפט המחוזי בבאר שבע מינה לתזמורת באפריל השנה, ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, וראש מינהל התרבות במשרד התרבות, מיכה ינון.

לכאורה זו אמורה להיות בשורה משמחת, שתכליתה להפעיל מחדש את התזמורת שנהפכה לחדלת פירעון וכל עובדיה ונגניה פוטרו. אלא שבין השותפים לתוכנית החדשה חסרים הרוב המכריע של הנגנים והעובדים עצמם. התוכנית "נרקמה מעל ראשיהם", כדבריהם, כאילו הם לא צד בעניין. "זה מוזר", אומר תום כהן העומד בראש ועד נגני ועובדי התזמורת שפוטרו, "שהצד השני של הפשרה לא מיודע כלל, כאילו הוא לא קיים. במסווה של דאגה לעובדים מתעלמים מהסיבות שגרמו למשבר ולפירוק התזמורת".

הבראה במקום פירוק

עו"ד כץ, שהגיע למסקנה כי ראוי לפעול לשיקום התזמורת והבראתה במקום לפירוקה, הכין תוכנית עסקית, שבמסגרתה המפרק הזמני, כלומר הוא, ימונה למנהל מיוחד באישור בית המשפט, והוא זה שיחזיר את העמותה לפעילות תקינה, בפיקוח בית המשפט.

על פי התוכנית, כל הצוות האמנותי הקודם שפוטר, על נגניו, פייטניו, מנצחיו והיועץ המוסיקלי, ייקלט מחדש לעבודה בתזמורת, וזאת על בסיס ההסכמים שהיו עם כל אחד מהם ערב פיטוריו. אשר לבעלי השכר הנמוך, אחת הבעיות הכואבות ביותר לנגנים, אין בתוכנית בשורות משמחות במיוחד, מלבד הבטחה, לא מחייבת, כי "ייעשה מאמץ לשפר את שכרם", כדברי כץ.

עובדי המינהלה והצוות האדמיניסטרטיווי שפוטרו לא יוחזרו לתזמורת. את שירותי הניהול תספק החברה העירונית לתרבות באשדוד, תמורת 75 אלף שקלים בחודש.

את התוכנית אמורים לממן שני גופים: מינהל התרבות במשרד התרבות ועיריית אשדוד. על פיה, העירייה תמשיך לתמוך בתזמורת ב-2009 כפי שתמכה בה אשתקד, כלומר בסכום של 1.3 מיליון שקלים, ובנוסף לכך היא תמחק חוב של 1.5 מיליון שקלים שנתנה בעבר לתזמורת כמענק הבראה, אך זו לא עמדה בתנאיה של תוכנית ההבראה.

מינהל התרבות נדרש בתוכנית להקציב לתזמורת 3.2 מיליון שקלים, כמו ב-2008. זוהי דרישה בעייתית, שכן גובה ההקצבה נקבע על פי קריטריונים של היקף פעילות והכנסה עצמית; ואולם, הפעילות וההכנסה העצמית של התזמורת האנדלוסית המחודשת יהיו ככל הנראה נמוכות מאוד ולא יצדיקו תמיכה בהיקף הנדרש: ההכנסה העצמית הצפויה ב-2009 היא 215 אלף שקלים בלבד, וב-2010 - 1.15 מיליון שקלים; זאת לעומת 3.18 מיליון שקלים ב-2007 ו-2.9 מיליון שקלים ב-2008. "הקהל הפוטנציאלי", מסביר כץ בתוכנית העסקית שלו, "לא ימהר ליתן אמון בתזמורת ולחדש את ההתקשרות עמה בשל אירועי השנה האחרונה והליכי הפירוק".

באיזה שלב עומדת התוכנית?

כץ: "אחד משני הגורמים המממנים, עיריית אשדוד, כבר אישרה את התוכנית בישיבת מועצת העיר מ-2 ביוני; אבל מינהל התרבות עדיין לא עשה זאת, כי נבחנות כעת הדרכים להעברת הכסף". ועם זאת הוא אופטימי, כי "הגישה שלהם מאוד חיובית".

סגירת חשבון עם חברי ועד

מאז שפוטרו בינואר השנה כל נגני התזמורת ועובדיה, כ-45 במספר - אחרי שהחליטו להפסיק את מה שכינו "תנאי עבדות והשפלה" והצטרפו לאיגוד המקצועי של האמנים בהסתדרות - סובלים רבים מהם, על פי עדותם, ממצוקה כלכלית. עד עכשיו הם לא קיבלו את שכר החודשים ינואר ופברואר ואף לא פיצויי פיטורים המגיעים להם. חלקם לא מקבלים אפילו דמי אבטלה, אף שעבדו שנים רבות בתזמורת, בשל דיווח לא נכון בתלושי השכר שלהם.

התזמורת האנדלוסית. נגנים טוענים שהמנצח אלבז צעק: "אני אחסל את כל הנגנים הרוסים" (תצלום: לימור אדרי)

התזמורת האנדלוסית החדשה שהקימו מנותקת לחלוטין מההנהלה הקודמת של התזמורת באשדוד, מקיימת חזרות וקונצרטים ללא תמיכה ציבורית ונאבקת לקבל את כספי ההקצבה של מינהל התרבות, המוקפאים כעת - אותם 3.2 מיליון שקלים שיוזמי תוכנית ההפעלה לוטשים עיניים אליהם. כמנכ"ל בהתנדבות מכהן עופר אמסלם, שהיה מנכ"ל האנדלוסית ופוטר אף הוא.

מדוע לא שיתף עו"ד כץ את העובדים המפוטרים בתוכניתו? "כל עוד אין הסכמה של כל הגורמים למימון התוכנית", משיב כץ, "לא צריך להשלות את האנשים ולא צריך לעסוק במשאים ומתנים אתם. לפי מידע שנמסר לי, כולם יחזרו לעבודה. אם במצב בשוק העבודה ב-2009 אצליח למצוא מקום עבודה לעשרות נגנים - אראה בכך הצלחה, ואני מקווה שגם הם יעריכו את המאמצים".

אבל עו"ד כץ טועה: העובדים אינם מתלהבים ממאמציו. למעשה ההתעסקות סביב הפעלתה מחדש של התזמורת רק מעצימה את כעסם ורובם המכריע אינם רוצים לחזור לתזמורת שהתפרקה; יוצאים מכלל זה קבוצה קטנה של חמישה אנשים, בהם המנצח הראשי שמואל אלבז והיועץ המוסיקלי יורם אזולאי, המזוהים עם ההנהלה הקודמת.

"הם יכולים לגנוז את הרעיון", אומר נגן הבנג'ו נפתלי אברג'ל, המייצג את נגני הכלים האותנטיים בוועד. "עברנו תלאות ומרורים, שבענו מהם, זה הספיק לנו לכל החיים".

הצ'לנית לריסה לינצקי, שעבדה בתזמורת 13 שנים וחצי, מספרת שכאשר שידל אזולאי את אחד הנגנים שלא להופיע עם התזמורת האנדלוסית החדשה, הוא אמר: "את כל הרוסים השארתי שם, שיילכו, אני לא צריך אותם". אזולאי סירב להגיב על הדברים.

"לחזור לתזמורת זה אומר לחזור לאותן משכורות עלובות", מוסיף ראש הוועד תום כהן, "ללא הסכם קיבוצי כפי שדרשנו ועם אותו יחס מזלזל של ההנהלה בנגנים. העובדה ש-14 מהעובדים לא יוחזרו (עובדי המינהלה, צ"ש), בהם חברי ועד כמו שירה אוחיון ושמעון יפרח שהיו פעילים מאוד במאבק, נראית כמו סגירת חשבון ומסר ברור ש'ככה ייעשה לאיש'.

                   מוטי מלכא. גירעון מפתיע (תצלום: לימור אדרי)

"אף על פי שאף אחד לא פנה אלינו ולא שיתף אותנו בתכנית", מוסיף כהן, "קיימנו אסיפת עובדים ב-1 ביוני וכולם הביעו התנגדות פה אחד לחזור לתזמורת באשדוד".

"משכורות עתק"

כדי להבין את עוצמת הזעם יש לבחון את השתלשלות העניינים מרגע הקמתה של התזמורת האנדלוסית הישראלית, שהיתה לנכס תרבותי ואמנותי, ועד לפירוקה (ראו למטה).

כחצי שנה לפני הפירוק, ביוני 2008, הזמין החשב הכללי במשרד האוצר דו"ח ביקורת על התזמורת ממשרד רואה החשבון נבון-וייספלד. על אף הזמן שעבר, הדו"ח עדיין לא הוגש בנימוק ש"העבודה עליו טרם הסתיימה", כפי שמסר השבוע דובר משרד האוצר. תשובה דומה נמסרה כבר בפברואר: "הדו"ח נמצא בשלבים אחרונים לכתיבתו", מסרה אז סיגלית סייג, סגנית בכירה לחשב הכללי.

את תשובותיה של התזמורת האנדלוסית לשאלות שהציגו עורכי הדו"ח ניסח עו"ד אופיר כץ. כן, האיש שמונה למפרק זמני ומי שהגה את תוכנית ההפעלה מחדש של התזמורת. אבל עו"ד כץ אינו רואה כאן כל בעיה או חשש לניגוד עניינים. "ההתמחות שלי היא מלכ"רים ואני מניח שבשל כך פנו אלי", הוא אומר.

גם ראש המינהל מיכה ינון אינו רואה בעיה כלשהי הקשורה בדו"ח הביקורת, ומבחינתו הוא בכלל "כבר לא רלוונטי ואף אחד לא מתעניין בו, כי אנחנו כבר בפאזה אחרת". הוא חולק שבחים לעו"ד כץ על שהוא "רוצה להפעיל מחדש את התזמורת ולא לפרקה, ולכן אני עסוק בניסיון לגייס את הרצון הטוב של כולם, ואני מקווה שבסוף נצליח".

אבל כדי להצליח על ינון לעשות תרגילים אקרובטיים בהעברת כספי התמיכה בהיקף של 3.2 מיליון שקלים, שאינם עומדים, כאמור, במבחן הקריטריונים לתמיכה במוסדות תרבות. לשאלה כיצד מתכוון ינון לעקוף את המוקש הזה הוא משיב כי אפשר להפעיל קריטריונים אחרים, של "מוסדות במצוקה".

בכלל, כל הפרשה שהביאה לפירוק התזמורת היא מבחינתו של ינון לא יותר מ"עניין פרסונלי ותוצאה של מריבות אישיות בין מוטי מלכא, מנכ"ל התזמורת שפרש ב-2007, לבין עופר אמסלם שהחליף אותו וועד העובדים".

הוא אינו היחיד הרואה כך את הדברים. גם ראש העיר יחיאל לסרי, המציג עצמו כמי שאינו צד בסכסוך, סבור שהכל אישי ושהמרד של הנגנים היה על רקע של טינה אישית למנכ"ל מלכא. "מה שעמד נגד עיניהם הם רק העניינים האישיים שלהם", אומר לסרי. "הם באו ותבעו שורה של דברים שאי אפשר היה להסכים להם. אמרתי להם: תתעשתו. אני לא מתווכח ואומר שהכל היה סטרילי ואידיאלי, אבל מכאן ועד להרוס את המפעל?!" אלא שעל השאלה, מי הרס את המפעל, הדעות חלוקות.

ראש העיר יחיאל לסרי. תזמורת משלותצלום: לימור אדרי

לסרי גם מבטל את הטענות על משכורות רעב. "אלה הן אגדות חסרות בסיס וחסרות יסוד. הם השתכרו יפה מאוד", הוא אומר, "היו משכורות עתק, ויותר מ-50% מהעובדים קיבלו שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק. היו כמה נגנים חדשים שהיה צורך לתקן את שכרם".

לא מדויק. הנגנים שצריך לתקן את שכרם הם קבוצה גדולה של מוסיקאים יוצאי רוסיה, ולא כמה נגנים חדשים, שחלק מהם עובדים בתזמורת יותר מעשר שנים ומשתכרים 125 שקלים לקונצרט. בחודש טוב במיוחד שכולל הופעות רבות בקונצרטים ברחבי הארץ מגיע שכרם (כולל ההטבות והנסיעות) לכל היותר ל-3,900 שקלים ברוטו.

למעשה מתקיימים קיפוח ואפליה מתמשכים של קבוצת הנגנים יוצאי רוסיה בתזמורת בהשוואה לנגנים בכלים האותנטיים, ישראלים ותיקים, ששכרם גבוה בהרבה.

בכל מקרה, לסרי היה ונשאר נחוש בדעתו להקים תזמורת אנדלוסית בעירו ולא משנה אם זו תזמורת חדשה או הפעלה מחדש של הישנה. "את הצעת המפרק הזמני אישרנו במועצת העיר, אך להערכתי ייקח לתזמורת כשנתיים-שלוש לחזור לדרך המלך, ועיריית אשדוד תעמוד לימינה", הוא אומר. "אני מבטיח שתזמורת אנדלוסית תפעל באשדוד. החברה הישראלית לא תישאר בלי התרבות האנדלוסית".

אבל מרבית הנגנים אינם מתכוונים לחזור לתזמורת.

"מי שלא ירצה לחזור שלא יחזור, אחרים יבואו במקומם. יש גרעין של יותר מ-20 נגנים שהביעו את רצונם לחזור. מי שחרד באמת לעתידה של התרבות הזאת ולהצלחה שלה מוזמן להצטרף. מי שמעוניין במאבקים אישיים - נסלח לו. אם המסלול הזה לא יצליח, אקים תזמורת אנדלוסית חדשה".

לתמונה המורכבת הזאת נכנסת גם ההסתדרות, שתחת כנפיה יצאו נגני התזמורת ועובדיה למאבקם. יו"ר איגוד האמנים בהסתדרות, דוד גלנוס, ניסה להניא את חברי מועצת אשדוד מלאשר את התוכנית של כץ. "תוכנית ההבראה הינה איצטלה שמאחוריה עומדת תוכנית זדונית לחזור לימי האופל של התזמורת שבהם היא משרתת אינטרסים אישיים, תוך כדי ניצול ורמיסת זכויות עובדים בסיסיות", נכתב במכתב ששלח ב-2 בחודש לחברי מועצת העיר. אבל אלה דחו את עמדתו.

האם בהסתדרות מתכוונים גם לנקוט צעדים אופרטיוויים? הם מבטיחים שייצאו למאבק כפי שהם יודעים לעשות, כדברי הדובר אייל מלמה. "מי שאמור לבצע את תוכנית ההבראה אינו מקובל עלינו", מוסיף עו"ד שי פקר, היועץ המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שמתנגד למינויו של המפרק הזמני למפרק מפעיל: "עו"ד אופיר כץ הוא האיש שייצג בדו"ח הביקורת את ההנהלה היוצאת של התזמורת האנדלוסית, שהיו נגדה טענות על שחיתות. זה לא הגיוני שמי שבא מצד הנהלה שיש נגדה טענות על שחיתות, יהיה היום האיש המשקם. את עמדתנו בעניין אנחנו מתכוונים להגיש לבית המשפט בימים הקרובים", מודיע פקר. עו"ד כ"ץ אומר בתגובה: "אין ממש בטענתו של פקר. זו זכותו של כל אחד להביא את הדברים בפני בית המשפט והוא זה שיחליט".

להסתדרות, מכל מקום, יש גם קלף שיישלף ברגע הכי מתאים: עופר עיני. יו"ר ההסתדרות, האיש החזק במשק, מצוי בפרטי הפרשה, הוא שוחח בעניין זה עם שרת התרבות לימור לבנת, נפגש עם ועד עובדי ונגני התזמורת המפוטרים והביע תמיכה בהם. בשעת כושר, רומזים בהסתדרות, הוא יאמר את דברו.

אמיל זריהן: העלימו אותי סולן התזמורת אומר שהמנכ"ל הציע לו מאות אלפי שקלים כדי שלא יעלה לקבל את פרס ישראל

הפייטן אמיל זריהן, הסולן הראשי של התזמורת האנדלוסית וממייסדיה, טוען כי ההנהלה ניסתה למחוק את תרומתו ולשכתב את ההיסטוריה. כשהתזמורת זכתה בפרס ישראל, עלו לקבל את הפרס מוטי מלכא ויחיאל לסרי. לדברי זריהן, ניסה מלכא לפצות אותו ב-250 אלף שקלים: "ערב לפני טקס פרס ישראל ישבנו במלון 'גני דן' באשקלון. מלכא הפציר בי: 'אל תעשה בעיות מחר, נותנים לנו את הפרס' והציע לפצות אותי. הוא אמר לי: 'אם זו בעיה של 200-250 אלף שקל, אני אסדר לך, אל תדאג, ובלבד שלא תעשה רעש'.

"אמרתי לו שהכסף זה לא הדבר שמעניין אותי, שאני רוצה שהצדק ייראה, שתהיה הכרה בעבודה שעשיתי למען התזמורת - שהייתי המייסד שלה והבאתי את הכסף הראשון לתזמורת, 30 אלף שקלים מעיריית אשקלון. והוא חזר ואמר: 'אני אפצה אותך, 200, 250 אלף שקל. בסוף אמרתי, אם הם כל כך רוצים לעלות לבמה אז שיעלו.

"אבל הדבר שהכי הרגיז אותי", מוסיף זריהן, "הוא שהם העלימו אותי במצגת שהראו על התזמורת האנדלוסית בפרס לעיני כל עם ישראל, ושבעמותה נרשמו המייסדים שלה ואני לא בתוכם. לסרי ומלכא ראו בקבלת פרס ישראל קרש קפיצה פוליטי ולכן התעקשו לעלות לבמה ולא נתנו לי לעלות, העלימו אותי לגמרי".

2,000 שקל לנגן, 25,000 למנכ"ל

התזמורת האנדלוסית הישראלית נוסדה באשדוד בידי מוטי מלכא ויחיאל לסרי ונרשמה כעמותה ב-30 בינואר 1995, במטרה לפתח ולעודד את היצירה והביצוע של המוסיקה והשירה האנדלוסיות. הממסד האשכנזי חיבק את התזמורת וסכומי התמיכה בה הותירו מאחור את התזמורות הסימפוניות והקאמריות בארץ. עשור אחר הקמתה, ב-2006, זכתה בפרס ישראל למפעל חיים "על התרומה שהרימה לחברה הישראלית בהעמדת הפיוט, השירה והמוסיקה האנדלוסית במרכז ההוויה הישראלית".

אבל כבר מתחילת דרכה התערבבו צליליה היפים של המוסיקה האנדלוסית בטונים צורמים. תחקיר שהתפרסם ב"הארץ" ביולי 2001 חשף ניהול בזבזני; בין השאר, התזמורת שבה 24 נגנים החזיקה משרדים שהשתרעו על פני מאות מטרים רבועים. נשמעו יותר ויותר תלונות של עובדים ונגנים על ניצול ויחס מזלזל. המשכורות של חלק ניכר מהנגנים, בעיקר יוצאי רוסיה שביניהם, הסתכמו ב-1,200 עד 2,000 שקלים בחודש. המנכ"ל מוטי מלכא, לעומת זאת, השתכר 25.6 אלף שקל לחודש בתוספת הטבות שונות.

השתלשלות הדברים אז דמתה להפליא לזו של היום: גם ב-2001 (בעקבות תחקיר "הארץ") מונה מבקר בודק לתזמורת, אך דו"ח הביקורת העלה אבק. מלבד המעבר למשרדים קטנים יותר דבר לא השתנה: שוב ושוב חזרו תלונות על יחס משפיל, ניצול ושכר מביש של הנגנים, בעיקר העולים מרוסיה. הפער הבלתי נסבל בין שכר המנכ"ל לשכר הנגנים האלה רק העמיק.

בראשית 2007 עזב מלכא את תפקידו כמנכ"ל התזמורת, כדי להתמסר לדבריו לבניית אגודת הידידים לאנדלוסית. עופר אמסלם, שהועסק כפרילנסר כמנהל השיווק של התזמורת, התמנה למנכ"ל בהמלצתו של מלכא. אבל מלכא לא התנתק מהאנדלוסית, הוא המשיך לשמש בתפקיד שנוצר למענו: יועץ אסטרטגי אמנותי. עלות שכרו השנתי כיועץ היתה 290.5 אלף שקלים, לא כולל הוצאות רכב וטלפון שהסתכמו בכ-100 אלף שקלים נוספים. בנוסף לכך שימש מנכ"ל של "המרכז לפיוט ושירה", הנתמך על ידי עיריית אשדוד, בשכר שנתי של כ-170 אלף שקלים.

באוגוסט 2007, עם פרסום הדו"ח הכספי המבוקר של התזמורת האנדלוסית לשנת 2006, שבה היה מלכא המנכ"ל, התגלה כי לתזמורת גירעון שוטף של 1.3 מיליון שקלים. הגירעון הזה הפתיע את חברי ההנהלה והאסיפה הציבורית, כי חודשים אחדים קודם לכן, בפברואר 2007, הודיע מלכא על צפי לעודף תפעולי של 138 אלף שקלים.

כעת הראה הדו"ח המבוקר של רואה החשבון של התזמורת, שמעון איפרגן, כי ב-2006 נכנסה התזמורת לגירעון שוטף של 1.3 מיליון שקל, ובמצטבר לגירעון של 3 מיליונים - סכום עתק לאנדלוסית, שהיתה אמורה להשלים אז תוכנית הבראה ולזכות באיזון.

אז החל השבר הגדול. קופת התזמורת היתה ריקה והעובדים לא קיבלו שכר ארבעה חודשים (למעשה זה לא היה חדש בעבורם: ב-2002 הם לא קיבלו שכר כתשעה חודשים בשל גירעון של שלושה מיליון שקלים). הם ראו במלכא את האחראי למצב הזה.

גם אמיל זריהן, הסולן הראשי של התזמורת וממייסדיה, מציג שורה של טענות על ניהולה. "הוועד המנהל שקיבל את פירוק התזמורת הוא ועד מנהל לא יוצלח שהיה חותמת גומי, עושה דברו של מוטי מלכא ושותף לניהול לא תקין ולגירעונות של התזמורת. תמיד היו גירעונות ותמיד נקראנו לדגל לוותר על שכר. בשעה שהתזמורת היתה במצב קטסטרופלי הלך מלכא להקים אגודת ידידים, מינה אחר במקומו ועשה עצמו יועץ אסטרטגי בשכר כולל של מאות אלפי שקלים".

אש המרד ניצתה כאשר מלכא ביקש לחזור ולשמש מנכ"ל התזמורת. במאי 2008 הוא חזר לכהן בתפקיד. קול הצעקה שהקימו העובדים והעצומה שהפיצו נגד חזרתו - לא הועילו. אמסלם, ששימש מנכ"ל מינואר 2007 והיה אהוד על הנגנים והעובדים, פוטר.

על האירועים הללו הגיב יו"ר ההנהלה והאסיפה הכללית של התזמורת, אשר כנפו, בהודעת התפטרות, ב-27 במאי 2008. "הכשל הניהולי", הוא כתב במכתב ההתפטרות, "שהביא אותנו לגירעון של שלושה מיליון שקלים בפעם השנייה ולמצב שהעובדים נשארו ללא משכורות במשך ארבעה חודשים והיו זקוקים לחסדי עיריית אשדוד כדי לקבל את משכורתם - דרש את התפטרות הנהלת התזמורת והאסיפה שלה. המצב שאליו הגיעה התזמורת, אי-השקט, חוסר האמון של מרבית עובדי התזמורת במנכ"ל החוזר, ההתמרמרות, הפחד מפני העתיד - כל אלה דורשים אף הם את התפטרות ההנהלה והאסיפה.

"אני ממליץ לכל חברי ההנהלה והאסיפה לעשות כמוני ולהתפטר", הוסיף כנפו, "ואני ממליץ למוטי מלכא, שכיהן כמנכ"ל עד סוף 2006 והאחראי ישירות לגרעון שנוצר, להשעות את חזרתו לתפקיד המנכ"ל ולאפשר את חזרתו לתפקיד של עופר אמסלם".

לאחר התפטרות כנפו מונה לתפקיד ממלא-מקום יו"ר ההנהלה והאסיפה מיכאל בן ישי, אחד החברים הוותיקים בוועד המנהל של התזמורת, הנחשב למקורבו של מלכא. בשלב הזה החליטו הנגנים והעובדים להתאגד ולבחור בוועד עובדים ובמאי 2008 חברו לאיגוד המקצועי של האמנים בהסתדרות. העובדים דרשו הסכם קיבוצי, הוכרז על סכסוך עבודה, והם החלו בשביתה כללית בגיבוי ההסתדרות. ניסיונות גישור בין הצדדים העלו חרס. ב-28 בינואר השנה קיבלו כל העובדים והנגנים הודעות פיטורים. מוטי מלכא מצדו החל בינתיים לכהן בתפקיד חדש: מנהל צוות ההקמה של היכל התרבות באשדוד.

קומץ אנשים, חמישה במספר, רואים את הדברים באור שונה. שמואל אלבז, המנצח הראשי של התזמורת האנדלוסית, סבור, כמו ינון וכמו לסרי, כי הכל נובע מסכסוך אישי בין מלכא לאמסלם ומתפישות אמנותיות שונות של השניים. במכתבו לינון באפריל השנה טען אלבז כי "הנגנים עברו תהליך פסיכולוגי עמוק שבו שוכנעו שכל בעיותיהם קשורות להתנהלותו של אדם אחד, מלכא. "כתוצאה מדאגה לשמירת צביונה ומטרותיה המקוריות של התזמורת", הוסיף אלבז במכתבו, "ביקש מלכא מתוקף הסכם שנחתם בין השניים לחזור לתפקידו כמנכ"ל. לעופר (אמסלם) הוצעה הצעה לשמש סמנכ"ל, אבל עופר התנער מההסכם החתום והחל במהלכים ארגוניים ליצירת 'קואליציה' בקרב עובדי התזמורת כדי לבלום את המהלך. הסכסוך כולו מונע משיקולים זרים, משאיפות אישיות של קומץ אנשים שמינו את עצמם לקברניטי המאבק בשם הצדק והחופש כשלנגד עיניהם עומדת טובתם האישית".

עופר אמסלם אומר בתגובה: "הוצע לי להיות סמנכ"ל כדי להשתיק אותי ולזה לא הסכמתי. כל שאר טענותיו של אלבז הן פרי דמיונו. מעולם לא היה לי סכסוך אישי עם מלכא, נהפוך הוא, הייתי יועצו בתזמורת והוא המליץ עלי לתפקיד המנכ"ל".

כך או כך, מצב התזמורת הידרדר עד כדי חדלות פירעון, וחמישה עובדים - בהם היועץ המוסיקלי יורם אזולאי - הגישו בקשה לפירוקה ולמינוי מפרק זמני. בקשת הפירוק העצימה את המאבק המתנהל על עתיד התזמורת והיו שראו בה תרגיל "שנועד לשים יד על תקציב משרד התרבות במטרה להקים תזמורת אנדלוסית אחרת, ללא הנגנים שפוטרו", כפי שטוען תום כהן, יו"ר הוועד של התזמורת האנדלוסית החדשה.

תגובות

מוטי מלכא, שהיה מנכ"ל התזמורת האנדלוסית: "אני מקבל עלי את האשמה של היותי אחד ממייסדי התזמורת האנדלוסית הישראלית ומנהלה מיום היווסדה עד לתחילת 2007; ושביחד עם קבוצת אנשים נפלאה הביא את התזמורת להישגים בארץ ובעולם. במשך כל שנות קיומה התנהלה התזמורת בניהול תקין ואחראי ואף זכתה בכל שנותיה לאישור ניהול תקין של רשם העמותות. אין לי כל כוונה להתנצל על זה. ניהלתי את התזמורת בהצלחה רבה והמוסיקה האנדלוסית והפיוט העברי קיבלו את מעמדם הראוי. בשנה האחרונה שבה ניהלתי את התזמורת היא זכתה כידוע בפרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. מה חבל שלא נמצא לזה המשך ראוי".

מלכא מכחיש בתוקף את דבריו של אמיל זריהן שלפיהם הציע לפצותו במאות אלפי שקלים ואומר כי הם אינם ראויים להתייחסות: "אפילו כבדיחה זה נשמע לא טוב".

שמואל אלבז, שהיה המנצח הראשי של התזמורת האנדלוסית, מכחיש את ההתבטאות המיוחסת לו ("אני אחסל את כל הנגנים הרוסים"). "הדבר הזה לא נאמר מעולם", הוא אומר, "ואף נבדק מול הנגנים שנשאלו מי שמע אותי אומר זאת ואף אחד לא הרים יד. זו אחת מהאסטרטגיות של ועד הנגנים ליצור דה-לגיטימציה למעמד שלי כמנצח, כדי לקדם את מטרותיהם.

"גם בצל הסכסוך שפקד אותנו בשנה וחצי האחרונות התזמורת קיבלה ציון גבוה (4 מתוך 5) בדירוג של מבחן האיכות של מינהל התרבות. הפנייה לבית המשפט היתה כדי לדאוג לזכויות הנגנים והעובדים שלא היו מזוהים עם הקבוצה הגדולה הפועלת בחסות ההסתדרות. ההתערבות של ההסתדרות במאבק לא שירתה את הנגנים אלא להיפך - המשא ומתן הנוקב והעיקש שניהלו עם הנהלת התזמורת לא נתנו סיכוי להידברות ופשרה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ