הרצליה, פיתוח

50 שנה אחרי הרס גימנסיה הרצליה גילה בנו של מרדכי מאיר, היזם שבנה את מגדל שלום, כי אביו דווקא רצה לשמר את המבנה שעל חורבותיו נבנה המגדל האיקוני של תל אביב. העירייה והאדריכלים היו אלה שלחצו לכיוון הריסת בית הספר

נועם דביר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

אבי מאיר מחזיק בידו דף פרגמנט מצהיב שעליו משורטטת בדייקנות, בעט רפידוגרף שחור, סקיצה אדריכלית מפתיעה. במרכז השרטוט ניצבת גימנסיה הרצליה, או לפחות חלק ממנה. מצדה הצפוני נמצא בניין PEC של החברה הכלכלית לפלסטינה. מדרומה משורטט מבנה ציבור מרובע, ומאחור, היכן שממוקמות היום הכניסות לחניונים התת-קרקעיים של מגדל שלום, ניצב מבנה משרדים בן 13 קומות שלמרגלותיו קומת עמודים. בין המבנים השונים מחברת גינה שמאפשרת מעבר הולכי רגל מן הרחובות הסמוכים. הכותרת בתחתית הדף היא "פרספקטיווה מההצעה לבינוי מגרש הגימנסיה". התאריך הוא 8 בספטמבר 1957, ולצדו חתימה של י. פרלשטיין, "ארכיטקט ובונה ערים".

סקיצה מרהיבה זאת, שמלווה בתוכנית בינוי מפורטת של מגרש הגימנסיה הרצליה, נחשפת כאן לראשונה, ומאירה מחדש את השיקולים שהנחו את היזמים והמתכננים של מגדל שלום מאיר. גם לאחר 50 שנה, הריסת הגימנסיה נותרה עניין כאוב בשביל משפחת מאיר. היזמים, מרדכי ומשה מאיר, הואשמו שוב ושוב במשך השנים בהחרבת הסמל החשוב ביותר של תל אביב, תוך כדי מרוץ חזירי אחרי זכויות בנייה מוגדלות.

אבל כעת אבי מאיר, בנו של מרדכי, מבקש להציג גרסה אחרת להתנהלות הדברים. "אבי מעולם לא רצה להרוס את הגימנסיה", הוא אומר לנו השבוע, "הרצון הכן שלו היה לשמר את המבנה, או לפחות חלקים ממנו, אולם מורי הגימנסיה והעירייה חשבו אחרת וקרה מה שקרה". מאיר, בעל משרד אדריכלים שעוסק כיום בעיקר בתכנון ערים, היה מעורב בשלב מאוחר יותר בתוכניות בניין עיר באזור.

בן גוריון אמר שהמבנה לא חשוב

כמעט מיום הקמתה, נחשבה הגימנסיה לאחד מהגורמים המרכזיים שעיכבו את התפתחותה של תל אביב. בתוכנית הראשונה של אחוזת בית הוצבה הגימנסיה בסופו של רחוב הרצל, במקום הבולט והגבוה ביותר, כדי להביע את החשיבות שרחשו תושבי השכונה החדשה לחינוך ולהשכלה. עסקני הגימנסיה, ובעיקר מנחם שינקין, ביקשו להשתמש בבית הספר כחלון ראווה להתיישבות העברית. נוסעי קו הרכבת בין ירושלים ליפו לא יכלו שלא להבחין בהדרו של המבנה במסעם.

עם תחילת שלטון המנדט גברו הקריאות להרוס את בית הספר כדי להמשיך את רחוב הרצל לכיוון הים. ההתפתחות המואצת של תל אביב כמרכז אדמיניסטרטיווי, כלכלי ותרבותי הביאו גם להרחבה משמעותית של העיר, והגימנסיה נותרה כעצם בגרון של העורק הראשי בעיר. במקביל נהפכה אחוזת בית לאזור מסחרי מרכזי, וחלק ניכר מהתלמידים עברו לבתי ספר אחרים.

ההצעה של פרלשטיין מ-1957 למגרש הגימנסיה. בהשפעת לה-קורבוזיה

ב-1938 רכשה הגימנסיה מגרש בשטח של 60 דונמים בצפון העיר כדי להקים עליו מבנה חדש. שנתיים לאחר מכן אושרה תוכנית בניין עיר מס' 45, שלפיה "יימשך רחוב הרצל עד הים, לאחר שבית גימנסיה הרצליה ייבנה במקום אחר". דין וחשבון מדוקדק של אירועים אלה מביאים יוסי קליין ורות קרק במאמר שפורסם באחרונה בספר "תל אביב-יפו: מפרבר גנים לעיר עולם", שיצא לרגל חגיגות המאה של העיר.

בשל קשיי מימון הונחה לבסוף אבן הפינה לגימנסיה החדשה רק ב-1955, ואז גם נורתה יריית הפתיחה למירוץ היזמי. משה ומרדכי מאיר היו שניהם תלמידים בגימנסיה ופעילים בוועד הפועל של בית הספר. הם הבינו את חשיבותו של המגרש במרכז תל אביב, בדומה לעירייה שביקשה להעניק לעיר קו רקיע אמריקאי ולפתח מרכז עסקים בלבה.

אשר לסוגיית ההריסה ניצבו מצד אחד מורי הגימנסיה, שביקשו לשמר שריד לבית הספר או לשלב חלקים ממנו בבניין ברחוב ז'בוטינסקי, ומצד שני עיריית תל אביב, שהחזיקה בקו מודרניסטי שתבע להרוס את המבנה הישן ולא להשאיר ממנו זכר. זה השלב ההיסטורי שממנו לקוחות התוכניות שנחשפות כאן בראשונה. הנהלת הגימנסיה הבינה שכדי לממן את בניית משכנה החדש היא תיאלץ למכור את המגרש בסוף רחוב הרצל, ופנתה ליצחק פרלשטיין כדי להכין הצעה לבינוי המגרש. לשרטוט שהגיש צורפה תוכנית שלפיה החלק המרכזי והאיקוני של הגימנסיה ישומר.

יצחק פרלשטיין היה גיסו של מרדכי מאיר ואחד משלושת האדריכלים שתכננו את מגדל שלום, יחד עם גדעון זיו ומאיר לוי. בבחינה מדוקדקת יותר של הפרספקטיווה והתוכניות שהכין ניתן לראות השפעה ישירה של לה-קורבוזיה. "הבניין המוארך מאחור מזכיר מאוד את בניין המזכירות הממשלתי בצ'אנדיגר שבהודו", אומר אבי מאיר. "זה בעצם מגדל שמונח על צדו, גרסה מאוחרת למגדל שביקש לה-קורבוזיה לבנות באלג'יר ומעולם לא יצא לפועל".

גם הבניין הניצב בפינת רחוב השחר ואחד העם מאזכר את השפה האדריכלית של האדריכל הצרפתי. "התוכנית הזאת משקפת את רצונה של הנהלת הגימנסיה לשמר משהו מהמבנה. אבי היה מאוד פעיל בוועד העמותה, ומאוחר יותר אף היה יו"ר הוועד הפועל של בית הספר וסייע להקמתו בצפון העיר", אומר מאיר. "הוא שאף לשמר חלקים מהגימנסיה ואפילו פנה לבן גוריון ונפגש עמו בנושא. בן גוריון אמר לו שזה מבנה לא חשוב ושאין צורך לשמרו".

מעט לאחר הגשת ההצעה הזאת התגבשה קבוצת היזמים שרכשה את הקרקע: משה ומרדכי מאיר, בשיתוף עם הלל דן שהגיע מסולל בונה. דן הביא עמו את האדריכל גדעון זיו, שחזר משהייה ממושכת בארצות הברית. במשך שהותו בחו"ל התוודע זיו לשיטות הבנייה לגובה, והיה אחד מהכוחות שפעלו להקמתו של מגדל במקום בניין הגימנסיה. המחשבה על שימור התחלפה בהתלהבות ממגדלים, וכך הצליחה העירייה לשנות את דעת המתכננים והיזמים ולסלול את רחוב הרצל לכיוון צפון.

גם אם כוונתו הראשונית של מרדכי מאיר היתה לשמר חלקים מהגימנסיה, הוא נכנע ללחצים של המתכננים וחבריו היזמים. "היתה בדיחה שאבי הגשים את חלומו של כל תלמיד להרוס את בית הספר שהוא לומד בו, אך זה לא נכון. הוא הצטער על כך עד סוף חייו", מסכם מאיר. "זה חרה לו מאוד, וההכפשות וההתקפות נגדו מאוד פגעו בו. הוא אולי לא היה תלמיד מצטיין, אבל לגימנסיה תמיד היה מקום יקר וחשוב בלבו".

גילוי נוסף: בין המתכננים היה האדריכל האמריקאי פיי

ההצעה המוקדמת למגדל שלום. ללא הכותרת שהוסיף פיי

גילוי נוסף הקשור לתהליך התכנון של המגדל הוא מעורבותו של האדריכל הסיני-אמריקאי הידוע איי.אם פיי (I.M. Pei). משה מאיר, שעשה חיל בעסקיו באירופה ובאפריקה ו"ראה עולם", כהגדרתו של אבי מאיר, ביקש לגייס לטובת תכנון המגדל אדריכל בעל שם עולמי. ב-1960, שנה לאחר הריסת הגימנסיה, הגיע פיי לביקור בישראל כדי לייעץ למשפחה בכמה פרויקטים פוטנציאליים בעיר, בהם מתחם נורדיה שעליו הוקם דיזנגוף סנטר ופרויקט כיכר המדינה, שנמסר לבסוף לתכנונו של משרד יסקי-מור-סיון.

בתמונה שנחשפת גם היא כאן לראשונה ניתן לראות הצעה מוקדמת של צוות התכנון הישראלי. גופו של המגדל מוצג כפי שהוא מוכר כיום, אולם הטיפול בצמרתו לא הושלם. לפי אבי מאיר, הכותרת המיוחדת שהעניקה למגדל את אופיו האיקוני היא תרומתו של פיי.

הפרט הזה מוסיף נדבך נוסף להבנת הצורניות של המגדל. הספרים מציינים את מגדל פירלי במילאנו כמקור ההשראה המשמעותי ביותר. המתכננים אף ביקרו באיטליה כמה פעמים, ושאלו מפירלי את הגיאומטריה האופקית שכל כך מזוהה עם מגדל שלום. מקור השראה אחר היה מגדל פאן-אם בניו יורק שתכנן וולטר גרופיוס. אולם לכותרת היוצאת דופן לא היה, עד עתה לפחות, הסבר ישיר.

הכותרת האיקונית נפגמה קשות בשנתיים האחרונות בשל הבנייה למגורי יוקרה שיזם בצמרת המגדל יונתן לייטרסדורף, בן משפחת מאיר. את הפשטות המודרניסטית, הרעיון היחיד של פיי שיושם בישראל, החליפו קירות מסך כחולים וכעורים. הגישה האנטי-שימורית שאיפיינה את ראשיתו של מגדל שלום מתגלמת גם בזקנתו, בה הוא נהפך ממודרני לפוסט-מודרני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ