רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אי-שם מעבר לקסם

70 שנים ימלאו השנה ל"הקוסם מארץ עוץ", שיחד עם עוד יצירות ובראשן "חלף עם הרוח" הפך את 1939 לאחת השנים הגדולות ביותר בתולדות הקולנוע. מהו סוד קסמו של הסרט, שלא פג גם כיום, ואיך קרה ש"מעבר לקשת בענן" כמעט נשאר על רצפת חדר העריכה

תגובות

בחודש יוני 1939 התכנסו קברניטי חברת אם-ג'י-אם כדי להתייעץ מה לעשות בסרט חדש, שהם עמדו להוציא לאקרנים כעבור חודשיים. הסרט הופק בתקציב גדול יחסית לאותה תקופה - 2.8 מיליון דולר - והיה ארוך מדי. לעומת מרבית הסרטים שהופקו בהוליווד בשנות ה-30, שארכו בין 90 ל-100 דקות, הסרט החדש ארך כשעתיים, ובהקרנות הניסיון שנעשו לו היתה הרגשה שזה קצת יותר מדי לקהל היעד, שאמור היה להיות בעיקר ילדים ובני נוער. הוחלט כבר לקצץ מהסרט שני קטעים מוסיקליים, והוויכוח נסוב סביב קטע מוסיקלי שלישי, שבו גיבורת הסרט הביעה את ערגתה לחיים טובים וצבעוניים יותר; קברניטי החברה סברו שהוא אינו חיוני לעלילה ומאט את קצב הסרט.

הסרט היה "הקוסם מארץ עוץ" והשיר היה "מעבר לקשת בענן", שביצעה ג'ודי גרלנד בת ה-16. למרבה המזל, המפיקים - ובהם הבמאי והמפיק מרווין לירוי (יוצרם של סרטים כגון "קיסר קטן" ו"רודפות הבצע של 1933") - לחמו למען הכללתו של השיר בסרט, ומנהלי החברה נכנעו. באותה שנה זכה השיר - שאת הלחן שלו כתב הרולד ארלן ואת מלותיו א"ו הרבורג - באוסקר, וב-2004 הכתירה אותו האקדמיה האמריקאית לקולנוע בתואר השיר הטוב ביותר שנכתב אי-פעם לסרט.

ג'ודי גרלנד ב"הקוסם מארץ עוץ". סמל של חריגות חברתית הרואית ורומנטית

הקרנות הבכורה של "הקוסם מארץ עוץ" התקיימו באמצע אוגוסט 1939. השנה יצוינו 70 שנים לאירוע הזה, וגם שבעה עשורים להקרנתם של סרטים רבים נוספים, שלטענתם של רבים הפכו את 1939 לשנה הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי. סרטים טובים רבים הופקו בכל שנה כמעט בתולדות הקולנוע ההוליוודי, שמכונה כיום קלאסי, אך צריך להודות ש-1939 היתה אמנם שנה שבה הוקרן לראשונה מספר עצום של סרטים, שזכורים ואהודים עד היום.

צפו בטריילר ל"הקוסם מארץ עוץ":

רשימה חלקית בלבד כוללת את "מר סמית הולך לוואשינגטון" של פרנק קאפרה, בכיכובו של ג'יימס סטיוארט; "נינוצ'קה" של ארנסט לוביץ', הקומדיה הראשונה של גרטה גרבו; "קרון הדואר", יצירת המופת הראשונה בתחום המערבון, שבוימה בידי ג'ון פורד והפכה את ג'ון ויין לכוכב; "הייה שלום, מר צ'יפס" של סם ווד, מלודרמה סנטימנטלית אהודה במיוחד על אודות מורה ותלמידיו; "ניצחון אפל", מלודרמה של אדמונד גולדינג, שבו בטי דייוויס גססה מסרטן; "אנקת גבהים" של ויליאם ויילר בכיכובם של מרל אוברון ולורנס אוליווייה הצעיר; "רק למלאכים יש כנפיים" של האוורד הוקס בכיכובו של קרי גרנט; "הנשים", גרסתו מרובת השחקניות של ג'ורג' קיוקר למחזה של קלייר בות לוס (שגרסה חדשה ועלובה שלו הופקה אשתקד) - ושני הגדולים: "חלף עם הרוח" ו"הקוסם מארץ עוץ".

בעקבות שלגיה

על שני הסרטים האלה חתום כבמאי ויקטור פלמינג, אך הוא ביים רק חלקים של שניהם. מכיוון שהיצירות האלה נחשבו להפקות ענק, כל האמצעים וכל האישים שעמדו לרשות החברות שהפיקו אותן גויסו למענן.

את "חלף עם הרוח" החל לביים ג'ורג' קיוקר, אך הוא הסתכסך עם כוכב הסרט, קלארק גייבל, ופוטר באמצע הצילומים (הסיבה לסכסוך היתה שקיוקר, שנודע כבמאי של שחקניות, העדיף, לטענת גייבל, שהיה כוכב ענק, את ויויאן לי האלמונית עדיין, שגילמה בסרט את דמותה של סקרלט אוהרה, על פניו; ביוגרפיות מהשנים האחרונות גם טוענות שגייבל לא סבל את קיוקר בגלל היותו הומו מוצהר - וגם יהודי).

סצנת הסיום המפורסמת מ"חלף עם הרוח":

קיוקר, שעבר מיד לביים את "הנשים", הוחלף בפלמינג, שהיה חבר קרוב של גייבל (הם יצאו לצוד ולדוג יחד) ונודע כבמאי "גברי", שמתמחה בסרטי הרפתקאות. בשלב מסוים, כאשר התקציב גאה וזמן הצילומים הצטמצם, גויסו גם קינג וידור וג'וזף פון שטרנברג לביים כמה סצינות בסרט.

את "הקוסם מארץ עוץ" החל לביים נורמן טאורוג, שנודע, בין השאר, כבמאי של סרטים מוסיקליים וסרטי ילדים מצליחים. הוא הוחלף כעבור חודשיים בבמאי ריצ'רד תורפ, אף הוא אחד מבמאי הבית הצייתנים של חברת אם-ג'י-אם. תורפ עזב את את ההפקה כאשר השחקן באדי אבסן, שנבחר לגלם את איש הפח, נאלץ לפרוש מהפרויקט בעקבות הגילוי שהוא אלרגי לנייר האלומיניום שעטף אותו בתפקיד. הצילומים הופסקו עד שנמצא שחקן חדש - ג'ק היילי - ובזמן הזה קיוקר עבד עם ג'ודי גרלנד על תפקידה. קודם כל הוא הורה לה להוריד את הפאה הבלונדינית שקברניטי אם-ג'י-אם שמו על ראשה. כתוצאה מכך היה צריך לצלם מחדש את כל הקטעים שטאורוג ותורפ כבר צילמו. כאן נכנס לתמונה פלמינג ובפעם השנייה באותה שנה החליף את קיוקר. לבסוף גויס להפקה וידור, שביים את מרבית הסצינות בשחור-לבן שעוטפות את הסיפור המרכזי, כולל זו שבה דורותי שרה את "מעבר לקשת בענן".

למרות ערבוב היוצרים הזה, רק פלמינג חתום על שני הסרטים, והוא זה שזכה באותה שנה בפרס האוסקר כבמאי הטוב ביותר (על "חלף עם הרוח", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר).

סרטו של פלמינג לא היה הגרסה הקולנועית הראשונה של ספרו של ל' פרנק באום, שיצא לאור בשנת 1900. שתי גרסאות הופקו בתקופת הראינוע - ב-1910 ו-1925 - וסרט מצויר של שבע דקות הופק ב-1933. אין ספק שההחלטה של אם-ג'י-אם להפיק את הסרט נבעה מהצלחתו העצומה של הסרט המצויר הארוך הראשון, "שלגיה ושבעת הגמדים", שהופק בידי וולט דיסני ב-1937 והיה לסרט הקופתי ביותר בתולדות הקולנוע (ואמנם, דיסני רצה להפיק סרט מצויר על פי ספרו של באום, אך אם-ג'י-אם השיגו את הזכויות על הספר לפניו).

כאשר "הקוסם מארץ עוץ" יצא לראשונה לאקרנים, הוא נחשב לכישלון יחסי, מכיוון שהכניס רק שלושה מיליון דולר. רק ב-1949, כאשר חזר לאקרנים, הוא החל להרוויח באופן משמעותי. לכך נוספו כמובן שידוריו השנתיים בטלוויזיה, שהחלו ב-1956, וכל אחד מהם היה כמעט לאירוע לאומי (בשידור הראשון צפו כ-45 מיליון צופים), והופעתו בווידיאו ובדי-וי-די (ומרבית קלטות הדי-וי-די של הסרט כוללות גם את הקטעים שקוצצו ממנו והם יפים לא פחות ממה שנותר בסרט עצמו).

עם השנים היה "הקוסם מארץ עוץ" לאחד הסרטים הקלאסיים היחידים שהם מוכרים ואהודים כיום אף יותר מכפי שהיו כשהוקרנו בפעם הראשונה. הסרט היה לאחת האלגוריות האמריקאיות היציגות ביותר, ומשפטים רבים ממנו חדרו לתוך המיתולוגיה האמריקאית, כגון "אני חושבת שאנחנו כבר לא בקנזס" וגם "There's no place like home", שמסמל את הנפש האמריקאית יותר מכל משפט אחר. ולא רק משפטים, אלא גם אביזרים מהסרט היו לסמלים, כגון דרך הלבנים הצהובות, שבה דורותי פוסעת עם כלבה טוטו אל עבר עוץ, וזוג נעליה האדומות (בספר הן היו כסופות). התייחסויות לסרטו של פלמינג הופיעו במספר רב של סרטים, ואחת ההצלחות הגדולות ביותר שהתבססו על זיכרונו, המחזמר "Wicked", שעלה בברודוויי ב-2003, עדיין רץ שם והועלה בהצלחה במדינות רבות בעולם. המחזמר מבוסס על ספר מאת גרגורי מגווייר, שתיאר את הסיפור מהזווית של המכשפה הרעה של המערב (שאותה גילמה בסרט מרגרט המילטון החד פעמית).

לא כוכבת

כל זה קשור כמובן גם למיתוס של ג'ודי גרלנד (שזכתה באוסקר מיוחד - פסלון מוקטן בממדיו - על הופעתה בסרט). מפיקו של הסרט, מרווין לירוי, טוען באוטוביוגרפיה שלו שגרלנד, שהיתה חתומה על חוזה עם חברת אם-ג'י-אם, היתה בחירתו הראשונה לתפקיד; אך מסמכים מוכיחים שחברת אם-ג'י-אם ניהלה משא ומתן עם חברת פוקס המאה ה-20 כדי לקבל ממנה בהשאלה את הכוכבת הגדולה ביותר שלה, שירלי טמפל. המשא ומתן עלה על שרטון, וכך גם קרה כאשר אם-ג'י-אם ביקשה להשאיל מחברת יוניברסל את הכוכבת הגדולה ביותר שלה באותן שנים, ילדה בעלת קול סופרן צלול ושמה דיאנה דרבין. כך נשארה אם-ג'י-אם עם ג'ודי גרלנד, שכבר הופיעה בסדרה של סרטים אך עדיין לא נהפכה לכוכבת, ולדעתו של לואי ב' מאייר, שניהל את חברת אם-ג'י-אם, בגלל המראה שלה, לא היה לה סיכוי להיהפך לכוכבת. גם גילה של גרלנד היה בעיה, והצפייה בסרט מגלה את המאמצים שהאחראים לתלבושות בחברה עשו כדי להסתיר את החזה המפותח כבר שלה.

גרטה גרבו ב"נינוצ'קה". הקומדיה הראשונה שלה

בעיות ליהוק נוספות התעוררו כאשר אם-ג'י-אם חיפשה 100 גמדים שיגלמו את דמותם של המאנצ'קינים בסרט. הגמדים נמצאו, אך ספרים וסרטים תיעודיים העוסקים בתהליך ההפקה של "הקוסם מארץ עוץ" דיווחו שהתנהגותם של רבים מהם בזמן הצילומים היתה פרועה ביותר.

הלוויית הגאווה

מהו סוד קסמו ההולך ונמשך של "הקוסם מארץ עוץ"? ראשית, זוהי פנטסיה המעוצבת בכישרון רב, ופנטסיות פועלות מעבר לזמן. שנית, הסרט מציג אלגוריה שגם מעמתת בין טוב לרע וגם מציגה, בדמותו של הקוסם, את גרסתה לדימוי המתעתע של מנהיגות אמריקאית חזקה. בסרט מתקיים איזון עדין ביותר בין נאיוויות לכאורה לאירוניה למעשה, והאיזון הזה הוא שמקנה לסרט את נפחו שאינו פוחת עם השנים. שלישית, הסרט מאכלס קבוצה של דמויות נפלאות, שכל אחת מהן יוצאת למסע בחיפוש אחר משהו שייתן משמעות לה ולחייה - וזהו נושא שאמריקה מתעסקת בו מאז ועד לתוכניות האירוח של אופרה וינפרי. ורביעית, קבוצת הדמויות הזאת - הדחליל, איש הפח והאריה הפחדן, שפעם אף הועלתה ההצעה שיגלם אותו האריה המשמש סמלה הרשמי של חברת אם-ג'י-אם; ההצעה ירדה במהירות מהפרק - מונהגת על ידי דמות נשית חזקה, שמתאפיינת באומץ ובשכל ישר (והדמות, כפי שגרלנד מעצבת אותה בסרט, הרבה יותר אסרטיווית מכפי שהיא מתוארת בספרו של באום).

במקביל לקבלתו של "הקוסם מארץ עוץ" אל לב הקונסנסוס האמריקאי נהפך הסרט, יחד עם הכוכבת שלו, לאייקון מרכזי בתרבות ההומואית ("החברים של דורותי" היה פעם כינוי שהוצמד להומואים). דמותה של דורותי היתה למרכיב ראשוני בקריירה של גרלנד, שהגבולות בין הפרטי לציבורי היטשטשו בה יותר ויותר, והדיוקן המיוסר אך רב העוצמה שלה נהפך לסמל של חריגות חברתית הרואית ורומנטית. אין זה מקרה שהמהומות של סטונוול - האירוע המכונן בתולדות המאבק ההומו-לסבי לשוויון זכויות - פרצו במועדון בגריניץ' וילג' שבמנהטן, בין הנוכחים במקום לבין שוטרים שפשטו עליו ב-28 ביוני 1969, כמה שעות לאחר שמספר רב של הנוכחים חזרו מהלווייתה של ג'ודי גרלנד, שמתה כמה ימים קודם לכן, בת 47. ביום השנה הראשון לאירועי סטונוול התקיים בניו יורק מצעד הגאווה הראשון.

"חלף עם הרוח" ו"הקוסם מארץ עוץ" הם שני הסרטים הנודעים ביותר שהופקו באותה שנה מופלאה, 1939 (שרק 1959 מתחרה בה). במרכזם של שני הסרטים ניצבות נשים חזקות, וכל אחד מהם הפך את השחקנית שגילמה אותן לכוכבת (שחייה והקריירה שלה היו קצרים ומיוסרים).

ועם זאת, אין אלה סרטים שמייצגים דווקא את העשייה הקולנועית ההוליוודית בסוף שנות ה-30. "חלף עם הרוח" אינו עושה זאת בנפחו, ו"הקוסם מארץ עוץ" אינו עושה זאת באופיו ובסגנונו. ואולם, הם כן מייצגים את הגיוון ואת העושר שאיפיינו את העשייה ההוליוודית בשיאה, רגע לפני שאמריקה נחלצה משנות השפל הכלכלי ופסעה בדרך הלבנים הצהובות אל עבר מלחמת העולם השנייה, שבסופה החלה דועכת השיטה שהביאה להולדתו של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי. "הקוסם מארץ עוץ" אומר באחד המישורים שלו שהתחלה וסוף חד הם, ושהכל בעצם אשליה גדולה אחת; 1939 היתה השנה הקולנועית שבדרכה המפוארת הוכיחה זאת.

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true