ברוריה: לא משכנע במיוחד

אורי קליין על הסרט הישראלי "ברוריה", שהעלילה שלו רצופה פערים משונים ורבים ממהלכיה מאולצים ואף מופרכים

אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין

במאה השנייה לספירה ביקש רבי מאיר להוכיח שנשים קלות דעת הן, גם אם הן נאוות וחכמות כמו אשתו שלו, ברוריה, ולכן שלח אל רעייתו הנאמנה לכל דבר את אחד מתלמידיו שיפתה אותה. התלמיד הפעיל על ברוריה מכבש של לחצים, עד שברוריה נכנעה לפיתוי. כאשר גילתה שמדובר במזימה שרקם בעלה כדי להעמידה במבחן, היא התאבדה. הבעל עצמו יצא לגלות.

ב"ברוריה", סרטו העלילתי הארוך הראשון, מבקש אברהם קושניר, שהיה מראשוני הכתבים של הטלוויזיה הישראלית, להתייחס אל הסיפור בהקשרה של החברה החרדית העכשווית. הוא יוצר לו איפוא גרסה עכשווית, שגם בה מעורבים בעל (ששם משפחתו בן מאיר), רעיה ושמה ברוריה ומאהב בפוטנציה. זה נשמע מעניין, וזה יכול היה להיות מעניין לו התמלאו בסרט כמה תנאים: תסריט צלול, דמויות מעוצבות בבהירות ובימוי מקצועני. חבל שהתנאים האלה אינם מתמלאים. ברוריה - לפרטים נוספים ומועדי הקרנהבגידה, מוות וסקס בחברה החרדית - לביקורת של אבנר שביט

את התסריט כתבו קושניר, הדר גלרון המגלמת את דמותה של ברוריה, ברוך ברנר המגלם את בעלה ויובל כהן שצילם וערך את הסרט (גלרון כבר עסקה בחומרים הנוגעים בחברה החרדית בסרט קודם שלה, "הסודות", שאת תסריטו כתבה יחד עם אבי נשר).

הבעיה העיקרית של הסרט נעוצה בעלילה שלו, שרצופה פערים משונים ורבים ממהלכיה מאולצים ואף מופרכים. על פי הסיפור המובא בסרט, הממסד החרדי ניסה להדחיק את סיפורם העגום והמכוער של רבי מאיר ואשתו ברוריה, והוא הזדעזע כאשר אביה של ברוריה העכשווית פירסם ספר שעסק בפרשה. זה קרה 20 שנים לפני תחילת עלילתו של הסרט. נציגי הממסד החרדי שרפו את כל עותקי הספר - בילדותה נכחה ברוריה בשריפה והיא אף נושאת על כף ידה כווייה, עדות לניסיונה להציל את אחד העותקים מהאש - והטילו חרם על מחבר הספר ומשפחתו.

החרם לא הפריע לברוריה להינשא לבעל מוצלח, מורה בישיבה, שכדי לזכות בבחירת לבו ניתק מאביו (שמואל עצמון) אשר לא סלח לו על בגידתו בערכי החברה החרדית. זיכרון שריפת הספרים וסיפורה הטרגי של ברוריה רודף את בת דמותה ומתעורר מחדש כאשר אחד הרבנים שהיו אחראים לשריפה מת בתחילת הסרט. זו ההזדמנות בשבילה לנסות להשיג עותק מהספר, שהיא מאמינה שמישהו שמר.

אבל ברוריה, שהאובססיה שלה מתוארת בקווים בסיסיים ולא משכנעים במיוחד, אינה הגיבורה המרכזית של הסרט. הגיבור הוא יעקב בעלה, שמשום מה התעוררותה מחדש של האובססיה של אשתו מערערת אותו.

יעקב, בגילומו המאופק של ברוך ברנר, הוא דמות שלא הצלחתי להבין גם בצפייה שנייה בסרט (שהוקרן לראשונה בתחרות בפסטיבל הקולנוע האחרון בירושלים). אהבתו לאשתו ולשלושת ילדיו ניכרת, הוא מתואר כבעל תומך ושותף בעבודות הבית, וגם כאשר הוא נקלע לעימות עם בתו הבכורה, שרוצה להירשם לסמינר לרבניות, הוא נכנע לבסוף לבקשתה. זהו אחד הצדדים היפים של הסרט: העובדה שהוא מציג בעל ואשה חרדים שאהבה ותשוקה של ממש מאחדות ביניהם. אז למה הוא משתגע פתאום?

"ברוריה". הסרט מציג בעל ואשה חרדים שאהבה ותשוקה מאחדות ביניהם

לשיגעון תורמת הצלע השלישית בסיפור: עמית של יעקב ושמו יוסף - ישראל (סשה) דמידוב - שבפגישתנו הראשונה עמו מלמד את תלמידיו פרק בהלכות מורשת ישראל בעזרת משפט סתום באנגלית דווקא (זו אחת מכמה סצינות תמוהות בסרט). המקריות, שהסרט משתמש בה בחופשיות רבה, מובילה את יוסף לחנות הספרים הירושלמית שברוריה עובדת בה (הוא אינו יודע שהיא אשתו של יעקב); והיא מנחה את בעל החנות (עמנואל הלפרין) להטיל עליו את המשימה למצוא את העותק האבוד של הספר שכתב אביה של ברוריה.

יוסף הוא דמות אניגמטית לחלוטין, שמסתייעת אך ורק בכריזמטיות של השחקן המגלם אותה. היא מעורבת בכמה מהסצינות המופרכות ביותר בסרט, ובהן מפגש מקרי בינו לבין ברוריה, באתר שבו הוצתו בזמנו הספרים של אביה; סצינה שבה יוסף נפגש עם הצלם אלכס ליבק - המגלם בסרט את עצמו - שמתברר כי צילם בזמנו את השריפה ואף קלט בעדשתו את מראה ברוריה הילדה המבוהלת; וסצינה שבה קבוצה של חברים, ובהם יוסף, מתכנסים בביתו של יעקב כדי לדון בסוגיה הלכתית: נושא הדיון הוא - ואיך ייתכן שלא? - פרשת רבי מאיר ואשתו ברוריה (את אחד החברים האלה מגלם אלון אבוטבול, שמגיח לסרט לכמה דקות מיותרות).

מה שמשגע את יעקב הוא שנשים הן עניין מתעתע, ואפילו ברוריה שלו, ברוריה הנאווה והחכמה, רעיה ואם למופת, היא כזאת. האימאג' שלה מתעתע, ומסמלת אותו בין השאר הפאה הנוכרית שהיא עוטה: מתחת לפאה השחורה והחלקה נושאת ברוריה תסרוקת בלונדינית קצרה שנראית כאילו עוצבה בידי ספר צמרת (באחת הסצינות האחרונות בסרט חובשת ברוריה פיאה בלונדינית על שיערה הבלונדיני; תעתוע על גבי תעתוע).

בסצינה נוספת בסרט, המתרחשת בחדר הנוחיות בבניין הרבנות, מחליפה ברוריה בגדים עם הספרית שלה, שהגיעה לבית הדין הרבני כדי להתגרש כשהיא לבושה בביגוד חושפני וגס. סרטו של קושניר אולי אינו אומר שנשים דעתן קלה היא, אבל הוא כן אומר שהאימאג' שלהן נעדר את היציבות שיש לאימאג' הגברי, כפי שהוא מיוצג בסרט על ידי יעקב. זהו מקור הבהלה הגברית שיעקב נופל קורבן לה בסופו של דבר.

זה נושא שראוי לטפל בו - והיו כבר סרטים שעשו זאת בצורה מעניינת - אך קושניר וצוות התסריטאים שלו נכשלים בשני תחומים עיקריים: ראשית, הם אינם מצליחים להקנות לדיון ממד שהוא ייחודי לחברה החרדית דווקא; ושנית, הם יוצרים ערבוביה רעיונית ורגשית, שאין להם מושג כיצד להיחלץ ממנה. כתוצאה מכך הסרט מתקדם לסוף שהוא סתום לחלוטין.

האם "ברוריה" מבקש לומר שאין מוצא מהמצוקה שיעקב וברוריה נקלעים אליה אלא במישור ההזוי? אם כן, זו אמירה שטחית, שמוצאת פתרון כפוי ודל לשלל הבעיות שהסרט מעלה. והיא מבליטה שזהו סרט שהיו לו הנתונים לעורר עניין, אך הוא לא מצא את הדרך להעביר אותם אל הבד בצורה מספקת.

"ברוריה". בימוי: אברהם קושניר; תסריט: הדר גלרון, ברוך ברנר, יובל כהן, אברהם קושניר; צילום ועריכה: יובל כהן; שחקנים: ברוך ברנר, הדר גלרון, ישראל (סשה) דמידוב, שמואל עצמון, אלון אבוטבול, עמנואל הלפריןברוריה - לפרטים נוספים ומועדי הקרנהבגידה, מוות וסקס בחברה החרדית - לביקורת של אבנר שביט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ