אירייז'ר: נא להתעלם מהאוסף החדש

"אירייזר'" לא שינו לאף אחד את החיים ובסך הכל עזרו לנו לאהוב קצת יותר את "אבבא", מה שכנראה היה קורה ממילא. עכשיו הם מוציאים אלבום אוסף חדש, "Total Pop!". ניב הדס מעדיף שתתעלמו ממנו

ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס

אירוני למדי שאלבום האוסף החדש של "אירייז'ר" יוצא באותו חודש שבו רואים אור אלבומים חדשים של ה"פט שופ בויז" ו"דפש מוד", שתי להקות שמשיקות לקריירה של וינס קלארק ואנדי בל. הראשונה גם היא צמד פופ-אלקטרוני הומואי גאה, עם סולן אקסצנטרי וכריזמטי וקלידן שתקן ומסתורי (על פי האמנה הלא רשמית של צמדים אלקטרוניים על שם דייב בול); השנייה - הלהקה שקלארק נטש והשאיר בידיו האמונות של מרטין גור, שהוביל אותה להישגים שספק אם היתה נוגעת בהם עם קלארק.

העובדה שגם "פט שופ בויז" וגם "דפש מוד" ממשיכות ליצור, לחדש, להתחדש ולהיות צלעות חיוניות בפופ בעוד ש"אירייז'ר" מסכמת את הקריירה זו הפעם השלישית - מבהירה היטב את המקום שלה בשרשרת המזון: ל"אירייז'ר" שמור מקום טוב באמצע, כמו עוד לא מעט הרכבים שאחראים להרבה רגעים יפים אבל לא הותירו את חותמם; הם לא שינו לאף אחד את החיים ולא גרמו לאף אחד לרצות להקים להקה. הם בסך הכל עזרו לנו לאהוב קצת יותר את "אבבא", מה שכנראה היה קורה ממילא.

מה שהכי עצוב בסיפור של "אירייז'ר" הוא שלמרות המאסטרינג המחודש והרמיקסים שנלווים ל"Total Pop!", הוא לא מוסיף דבר ואפילו גורע מהרושם שהותיר אחריו "!Pop" - האוסף הראשון של "אירייז'ר", שיצא כבר לפני 17 שנה - מה שמלמד על היחלשות יצירתית ומסחרית עקבית למדי.

ההתעקשות לכלול כאן עשרה שירים מהתקופה הפחות מוצלחת ופופולרית של קלארק ובל, זו שהחלה עם "Always" היפה ונמשכת עד עצם היום הזה, היא אמנם אמיצה ומעוררת כבוד - הם רוצים להציג לפני המעריצים הוותיקים פרק שאולי החמיצו; אבל בה בעת היא משקפת מציאות עגומה של תהילה שחלפה - ודי בצדק. צפו בקליפ "A Little Respect", אחד השירים הגדולים של הצמד:

אי-הכללתן של פנינים כגון "Stop", "Star" ו"Chorus" לטובת שירים בינוניים כמו "Run to the Sun" או "Fingers and Thumbs" - ככל שהיא הגיונית בתוך סיכום של גוף עבודה רחב - משקפת את הפערים העצומים באיכויות של "אירייז'ר", שהתכלו עם השנים. ובעיקר הוא מעורר חשק להסיר את שכבות האבק מעל "!Pop" ולחזור לשבע השנים הראשונות והטובות של הלהקה - תקופה שמשתקפת כאן בחלקה בדיסק הראשון. הרצף שמתחיל ב"Sometimes" ונגמר ב-"A Little Respect" - שני השירים הכי גדולים של הצמד - חושף את השילוב הייחודי שיצרו בל וקלארק בין אלקטרוניקה קרה, דרייב של היי-אנרג'י דיסקו ושירה מפוצצת מנשמה בחסות הקול הגדול של בל, הומו שמעולם לא היה כלוא בשום ארון פיסי או מטאפורי.

כשבוחנים את הקריירה של קלארק - מ"דפש מוד" דרך "יאזו" ועד ל"אירייז'ר" - מבינים שבל היה כל מה שהוא אי-פעם חיפש ולא מצא בדייב גאהן, אליסון מויה או פרגל שארקי: הדיווה האולטימטיווית שתחמם את הפופ הדאנסי והמורכב שלו. ואם אפשר, אז שגם יאהב גברים. "Total Pop!" מספק הצצה לתקופה שהחיבור הזה היה בשיאו, אולם היא חטופה בלבד ומלווה בדיסק מיותר שרק מעיב עליה באפרוריות שלו. הפתרון כאן הוא פשוט למדי - התעלמו מהאוסף החדש וקנו את "!Pop". מוטב ל"אירייז'ר" שנזכור אותם יפים וצעירים, כמו שהומואים אוהבים.

"אירייז'ר" - "Total Pop". הליקון

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ