זה לא אישי

40 שנה חלפו מאז שקרול האניש, פעילה פמיניסטית רדיקלית, פירסמה את המאמר בעל הכותרת המהדהדת, "האישי הוא הפוליטי". האם התקדמנו מאז?

צפי סער
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צפי סער

מארס 1969. אמריקה בוערת במחאה נגד המלחמה, נגד גזענות ונגד סקסיזם. קרול האניש, פעילה פמיניסטית רדיקלית, מפרסמת מאמר, שכותרתו - "האישי הוא הפוליטי" - נהפכת למטבע לשון שהוא כיום חלק בלתי נפרד מהמחשבה האנושית.

האניש, שהיתה חברה בין השאר בקבוצת "רדסטוקינגס" הניו-יורקית וממנהיגות המחאה נגד תחרות מיס אמריקה, כתבה את מאמרה בהקשר של הקבוצות להעלאת מודעות שפעלו אז בקרב נשים בארצות הברית. העיסוק בניסיון חיים של נשים אינו פעילות תרפויטית או פרטית, אלא חברתית ופוליטית, היא קובעת במאמר. » יום האשה הבינלאומי 2009: החוקים המגדריים של השנה » מי הן הנשים שעשו את 2009?» יום האשה הבינלאומי 2009: תעשיית היופי מחזקת את האובססיה הנשית סביב הגוף

המושג שטבעה האניש הוא מעין קפסולה המרכזת את מהותו של הפמיניזם, אומרת ד"ר תמי רזי, היסטוריונית ממכללת ספיר ואוניברסיטת בר אילן. קודם כל, הוא מערער באופן מהפכני על ההפרדה שהתקבעה בין המרחב הפרטי לציבורי. ולערעור הזה יש משמעויות רבות. המרכזית שבהן היא, שאין שום דבר "טבעי" במה שמוגדר כאישי. "החל במאה ה-19 נוצרה תפישה שלפיה האישי הוא 'טבעי' - כך נשיות, אמהות, ילדות, יחסים, אהבה", מסבירה רזי. האניש קובעת כי מה שהתרבות המערבית התרגלה להחשיב כטבעי - הוא לחלוטין חברתי ופוליטי; פוליטי במובן הרחב של יחסי כוח.

זוהי קביעה רדיקלית, משום שאם לא מדובר במשהו שהוא טבעי - הוא ניתן לשינוי. כלומר, נשים יכולות לשנות את מציאות החיים שלהן. "הסיסמה 'האישי הוא הפוליטי' היא עצמה פוליטית", מציינת רזי; והאניש תפשה כי יש בה כוח לשנות מציאות.

הכוח הזה גם מעורר חשש. כי אם האישי הוא פוליטי, פירוש הדבר שנשים חולקות מעמד משותף: לא כל אשה לבדה עם גורלה. המשמעות היא, שלדברים הכי אישיים - או כאלה שהיינו רוצים לחשוב עליהם כעל אישיים, כמו יחסים עם בני או בנות זוג, או הדרך שבה אנחנו מארגנים את חיינו בבית - יש ממד של יחסי כוח, הם משקפים את המציאות החברתית-פוליטית. "זה דבר שקשה מאוד להסכין עמו, וזה אולי חלק מהסיבה שנשים כל כך נרתעות להגיד 'אני פמיניסטית'", אומרת רזי.

"לנשים במערב, שיש בו לפחות פוטנציאל לשוויון זכויות במרחב הציבורי, גם אם זה עוד רחוק משלמות, המאבק האמיתי הוא במרחב הפרטי", היא מוסיפה. "קל יותר לחוקק חוקים, לשאוף לייצוג הולם של נשים במוסדות. גם אם הדרך לשם עוד ארוכה. דווקא בבית פנימה קשה מאוד לעשות את המהפכה, כמו שכל אשה יודעת היטב. יש כאן מסר מהפכני תמידי: הוא מחייב אותך כל פעם להתמודד עם השאלה עד כמה את מיישמת את זה בחיים שלך".

וישנו גם הפן הכלכלי, שבשיח הפמיניסטי נוטים לטשטש לא פעם לטובת דיון פסיכולוגי. "מה שמוגדר כאישי - המערך המשפחתי הבורגני - בעצם משמר את האי-שוויון הפוליטי, הכלכלי והחברתי ומאפשר לו להתקיים. זה מאיים על המבנים הכי מושרשים. מבנה המשפחה הבורגני מושתת על אי שוויון, על בעלות ועל קניין".

היום, אולי בניגוד לזמן כתיבת המאמר ההוא, קשה להניף דגל רדיקלי אנטי-משפחתי, בוודאי לא בישראל המשפחתית-לעילא. וכנראה גם לא צריך. אף על פי כן כדאי לזכור, שבמודל המשפחה הגרעינית קשה לקיים שוויון אמיתי, מה גם שאותה משפחה חיה בתוך חברה לא שוויונית בעליל.

"יחסי הכוחות וחלוקת התפקידים בתוך המשפחה, וכמובן אלימות נגד נשים ורצח נשים, מוכיחים שיש עדיין עבודה רבה", מציינת רזי. "וכאן האחריות היא גם של הנשים. נוסף על אחריות החברה, שאין להתעלם ממנה. האחריות גם משחררת מעמדת הקורבן. כמובן, מדובר בקבוצה המצומצמת של נשים שיש להן פריווילגיות. עליהן מוטלת האחריות להתעקש על שינוי המבנה הפנים-משפחתי".

אשר לצד של החברה, רזי מזכירה כי השתלטות הכלכלה הניאו-ליברלית קיבעה מחדש את הגבול בין הפרטי לציבורי, כי תחומים רבים אינם נחשבים עוד עניינה של המדינה, היא לא צריכה להתערב בהם ולא לקחת אחריות. אחד המאפיינים של מדינת הרווחה היה התערבות בתחומים רבים שהוגדרו אישיים, לטוב ולרע. זה קורס במערב ובוודאי בישראל, מה שעוד צפוי לגבור בתקופת כהונתה של הממשלה הנכנסת.

האניש פירסמה ב-2006 מעין מאמר המשך לרשימתה המכוננת, ובו היא מגלה, בין השאר, שלא היא נתנה את הכותרת שהיתה לסיסמה בלתי נשכחת. העורכות שלה עשו זאת. ועוד היא כותבת: "חשוב להבין כי המאמר בקע מתוך מאבק - המאבק של תנועת הנשים הרדיקלית נגד אלה שניסו לעצור אותנו או לכוון אותנו לכיוונים מאיימים פחות". כשקוראים כיום את המאמר ההוא, לא נותר אלא להתמלא הערצה לנשים האמיצות ההן, שגם כיום הרדיקליות שלהן ושל דבריהן לא קהתה. וגם לתהות, אם בכמה וכמה מובנים לא הלכנו אחורה.» יום האשה הבינלאומי 2009: החוקים המגדריים של השנה » מי הן הנשים שעשו את 2009?» יום האשה הבינלאומי 2009: תעשיית היופי מחזקת את האובססיה הנשית סביב הגוף

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ