אדם בן כלב: אותה מנגינה ארורה

הבמאי פול שרדר, שסרטו "אדם בן כלב" עולה לאקרנים בישראל, מסביר מה משך אותו בספרו של יורם קניוק ומדבר על הקריירה הנפתלת שלו. את השורה המפורסמת ביותר ב"נהג מונית", הוא מספר, בכלל לא הוא כתב

נירית אנדרמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית אנדרמן

לפול שרדר נמאס מאלימות. "הרגתי מעט מאוד אנשים ב-30 השנים האחרונות, אבל אני עדיין תקוע עם התווית הזאת", אומר הבמאי והתסריטאי ההוליוודי שזכה לתהילת עולם בזכות כתיבת התסריטים של "נהג מונית" ו"השור הזועם".

"אנשים תמיד מנסים לתייג אותך, לסווג אותך, להכניס אותך לתוך קופסה, אבל אני חייב להישאר מחוץ לקופסה הזאת", אמר שרדר בראיון ל"הארץ", שהתקיים בפסטיבל חיפה האחרון באוקטובר. בחודשים האחרונים הוא מנהל מלחמת חורמה גם נגד הנטייה לסווג את הסרט "אדם בן כלב", שעלה אתמול לאקרנים בישראל, כעוד יצירה ששייכת לרשימה הארוכה של "סרטי שואה".

"אדם בן כלב" מבוסס על ספרו של יורם קניוק מ-1968, ומספר על אדם שטיין (ג'ף גולדבלום), ניצול שואה כריזמטי שמתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי בנגב לצד ניצולים אחרים ומנסה להתמודד עם הטראומות מהימים ההם. בזמן השואה אולץ שטיין לחיות ככלב השעשועים של מפקד מחנה הריכוז שבו הוחזק (וילם דפו); אשתו ובתו הובלו לנגד עיניו אל מותם. כיצד ייזכר פול שרדר?אדם בן כלב - לפרטים נוספים ומועדי הקרנהאדם בן כלב - אבנר שביט חושב שעדיף היה לגנוז

הסרט הוא קו-פרודוקציה ישראלית-אמריקאית-גרמנית, חלקים ניכרים ממנו צולמו בישראל, ומשתתפים בו מבחר שחקנים ישראלים, ובהם איילת זורר, חנה לסלאו, עידן אלתרמן ואחרים. שרדר מסביר כי "אדם בן כלב" אינו עוד סרט שואה, בעיקר בזכות גישתו המקורית של קניוק לנושא. לדבריו, בניגוד לספרים רבים שנכתבו על רקע השואה ומלחמת העולם השנייה והקפידו להתבסס על אירועים אמיתיים ולנקוט נימה "מכובדת" כלפי הנושא, העז קניוק לחרוג מן הכללים הללו, והחריגה היא שכבשה את לבו כשקרא את ספרו ואת התסריט שכתב נח סטולמן על בסיס הספר.

פול שרדר: "המחשב של כל אחד מאתנו מתוכנת בשלב מאוד מוקדם בחיים"

באחד הראיונות שהעניק בחודשים האחרונים מפיק הסרט, אהוד בלייברג, הוא סיפר כי שלח את התסריט בין היתר לבארי לווינסון ולסידני לומט, אבל הם נרתעו מהיחסים המשונים המתפתחים בין שטיין, ה"כלב" לשעבר, לבין הילד בבית החולים הפסיכיאטרי שמאמין שהוא בעצמו כלב.

השילוב של הומור, תשוקה, עיוות וטירוף בתסריט הזה שבה את לבו של שרדר, אבל הותיר את מבקרי הקולנוע חלוקים. ב"ניו יורק טיימס" למשל כתבו שסרטו "כל כך שטוח, עד שהוא מביא אותך לתהות אם ספרו של קניוק בכלל ניתן לעיבוד קולנועי". לעומת זאת מבקר "וילג' וויס" הניו-יורקי יצא מגדרו מרוב התלהבות. לאחר הקרנות הבכורה בפסטיבל טורונטו בספטמבר, טענו רבים כי הופעתו של גולדבלום בסרט כה מרשימה עד שהיא עשויה לזכותו באוסקר, אבל חודשים ספורים לאחר מכן, כשעלייתו של הסרט לאקרנים בארצות הברית עברה בקול ענות חלושה, המועמדות הזאת ירדה מהפרק.

הכל בשביל גולדבלום

גולדבלום היה הבחירה הראשונה של שרדר לתפקיד הראשי. "עוד לפני שסיימתי לקרוא את התסריט, בערך בעמוד 50, חשבתי לעצמי שג'ף גולדבלום נולד לגלם את התפקיד הזה, ובסביבות עמוד 80 אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות את הסרט הזה. כשפגשתי לראשונה את אהוד (בלייברג - נ"א), אמרתי לו שיש שחקן שאני רוצה שישחק את התפקיד הזה. מובן שהוא היה מעט מאוכזב לשמוע שזה ג'ף גולדבלום, כי ג'ף הוא לא שחקן שקל לגייס אתו כסף, אבל בכל זאת זה יצא לפועל".

לאחר שגולדבלום התלהב מהתסריט, צריך היה למצוא פתרון כלכלי שיאפשר את השתתפותו בסרט, שהוא דל תקציב במונחים אמריקאיים - כ-10 מיליון דולר בלבד. "אהוד אמר שלא יהיה לנו מספיק כסף אם ניקח את ג'ף, אז נאלצנו לקצץ בהוצאות. ויתרתי על מחצית מהשכר שלי, ומובן שגם ג'ף הסכים להשתתף בסרט תמורת סכום מינימלי", אומר שרדר.

כמו בסרטים רבים אחרים ששרדר כתב וביים, גם ב"אדם בן כלב" יש התייחסויות דתיות, אזכורים לכתבי הקודש ונגיעה בנושאים של גאולה ותחייה. "ביליתי את 20 השנים הראשונות שלי בלימוד התנ"ך והברית החדשה", אומר שרדר, בן 62, ומתייחס לחינוך הקלוויניסטי האדוק שקיבל בילדותו ובנעוריו. "בילדותי העתקתי, לבדי, את כל ספר בראשית, וזה לקח ארבע או חמש שנים. הייתי גם מהילדים האלה שעוברים מדלת לדלת ושואלים, 'שלום, האם הכרתם את ישו הנוצרי, אדוננו ומושיענו' בניסיון לקרב אנשים לנצרות".

בגלל החינוך שקיבל, את הסרט הראשון בחייו ראה רק בגיל 16 או 17. "אבל זה לא משהו שהיה חסר לי אז, כי לא הכרתי בעצם אף אחד שהיה צופה בסרטים", הוא אומר.

האם אתה מרגיש שהשנים הללו השפיעו על הסרטים שיצרת לאורך הקריירה שלך?

"לא משנה כמה מהר אתה רץ, או כמה רחוק, אתה לעולם לא יכול לברוח מהילדות שלך. המחשב של כל אחד ואחת מאתנו מתוכנת בשלב מאוד מוקדם בחיים, ומאותו רגע, כל מה שאנחנו עושים זה לנגן אותה מנגינה ארורה שוב ושוב".

אמרת שאתה מנסה להתרחק מתווית "הסרטים הנוצריים", ובכל זאת תמות כאלה מופיעות שוב ושוב בסרטיך.

"נכון. גם כשאני מנסה לעשות דברים אחרים, בסופו של דבר אני מגלה שהדברים האלה בכל זאת הצליחו להתגנב דרך הדלת האחורית".

האם העובדה שראית סרט ראשון בגיל כה מאוחר השפיעה לדעתך על האופן שבו אתה בוחר לספר סיפורים?

"כן. יוצר סרטים, כמו כל אחד אחר, אינו שוכח לעולם את אהבתו הראשונה, והאהבה הראשונה שלי היתה הקולנוע האירופי של שנות ה-60. אינגמר ברגמן, אלן רנה, ז'אן רנואר, רובר ברסון; אני מניח שזה מה שיישאר אתי לנצח. רק בשלב מאוחר הרבה יותר התחלתי לראות סרטים אמריקאיים, ולהתאהב גם בהם".

ג'ף גולדבלום ודרק ג'קובי ב"אדם בן כלב". שילוב של הומור וטרוף

לברגמן, הוא מודה, שמורה בלבו פינה חמה במיוחד. "לא הייתי מודע לזה אז, אבל ברגמן היה האדם שעניין אותי בסרטים. הוא היה הנקודה שבה בשבילי הצטלבו לראשונה הרקע הדתי והסרטים, וזו היתה נקודת הכניסה שלי לעולם הקולנוע".

מברגמן לסקורסזי

לאחר שברגמן הצית בו את האהבה לתחום, פנה שרדר ללימודי קולנוע באוניברסיטה, ואת הקריירה הקולנועית שלו החל דווקא כמבקר סרטים. הוא כתב ביקורות בעיתונים ובמגזינים, ורק לאחר מכן התפתה לשלוח יד בכתיבת תסריטים.

עלילת התסריט הראשון שלו, "היאקוזה" (1975), שכתב עם אחיו לאונרד (אף הוא במאי ותסריטאי), התרחשה בלבו של עולם הפשע היפאני האלים והאכזרי, ושנה לאחר מכן כבר יצא לבתי הקולנוע "נהג מונית" שנהפך לקלאסיקה. הסרט סימן את תחילת שיתוף הפעולה הפורה בין שרדר למרטין סקורסזי. ב-1980 עלה לאקרנים "השור הזועם", שגם אותו ביים סקורסזי לפי תסריט של שרדר, שוב בכיכובו של רוברט דה נירו, וביסס את מעמדו של התסריטאי העולה כאחד הקולות המעניינים בהוליווד של אותם ימים.

לאורך השנים ניהל שרדר קריירות מקבילות כתסריטאי וכבמאי. הוא כתב תסריטים לבמאים אחרים, ביים סרטים לפי תסריטים של אחרים, ולפעמים ביים סרטים לפי תסריטים שלו. כך היה בין היתר עם "אנשי הצווארון הכחול" (1978), "ג'יגולו אמריקאי" (1980) ו"מישימה" (1985). "כל הסרטים שאני מביים בסופו של דבר הם סרטים שאני יודע שלא אמצא אף אחד אחר שיעשה זאת", הוא אומר. "כך היה למשל עם 'פגיעה', שידעתי שזה סרט לא מסחרי, שקשה יהיה למצוא לו מימון, ולכן אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות זאת בעצמי. לעומת זאת תסריטים אחרים שאני כותב, שאני מניח שהרבה אנשים ירצו לביים ושאפשר יהיה למכור אותם בהרבה כסף, אני משאיר לאחרים לביים".

אמרת פעם שבעיניך תסריטאי אינו סופר של ממש, אלא רק "חצי סופר".

"זה נכון, כי כתסריטאי, המלים שלך כמעט אף פעם לא מופיעות כפי שהן על המסך, הן עוברות המון שינויים בדרך. הסיבה שהחלטתי להפוך לבמאי היתה שרציתי להיות יותר בשליטה על מה שקורה. אחרי תקופה מסוימת שבה הייתי רק תסריטאי, החלטתי שאני נהפך לסופר או למחזאי, או שאני מנסה להתחיל לביים סרטים, כי לכתוב תסריטים זה באמת כמו להיות מעין חצי סופר".

דומים אבל שונים

שיתוף הפעולה בין שרדר לסקורסזי נמשך בשני סרטים נוספים - "הפיתוי האחרון של ישו" מ-1988 ו"לגעת במוות" מ-1999 - אבל הם לא שיחזרו את ההצלחה של קודמיהם. באחרונה נפוצו שמועות על סרט נוסף שהשניים מתכננים לעשות יחד, הפעם שרדר כבמאי וסקורסזי כמפיק, אבל שרדר מבהיר כי הוא לא בטוח אם ההפקה הזאת אכן תצא לפועל.

שרדר מספר כי הוא וסקורסזי מקפידים לשמור על קשר ונפגשים לפחות פעם בשנה, אבל כשהוא נשאל על סוד ההצלחה של שיתוף הפעולה ביניהם, הוא מחייך. "אנחנו די דומים - שנינו בערך באותו גובה ומשקל, שנינו אסטמטיים, שנינו פריקים של קולנוע - חוץ מזה שהוא בא מרקע עירוני קתולי איטלקי, ואני מרקע פרוטסטנטי הולנדי. כך שאנחנו דומים, אבל גם שונים. אני מכיר אותו היטב, אותו ואת הרגישויות שלו, וכשהוא מתחיל לדבר אני יודע מה הוא עומד לומר, אבל הקשר בינינו אף פעם לא היה עניין של לשבת בחדר יחד במשך שעות ולדבר. זה תמיד היה ענייני יותר: אנחנו נפגשים, מדברים, וברגע שאמרנו את מה שהיה לנו לומר אני קם והולך, וחוזר כשצריך".

על "נהג מונית" מספר שרדר כי הוא היה מעורב בשלב הפרה-פרודקשן, אבל עם תחילת הצילומים עזב את ניו יורק וחזר ללוס אנג'לס. "אם התסריטאי נשאר על הסט בזמן הצילומים, זה אומר שיש בעיה. מדי פעם במשך הצילומים קיבלתי שיחות טלפון מדה נירו, ששאל כל מיני שאלות, אבל כבר הייתי עסוק בדברים אחרים".

דה נירו למשל, רצה לשנות את אחת השורות בטקסט של הדמות שלו, וחש שיהיה נכון לשים בפיה את המשפט "Are you talkin' to me?". כדי לוודא שהשורה הזאת - שנהפכה עם השנים לאחת השורות הזכורות ביותר מהסרט - תתאים לדמותו של טראוויס ביקל, הוא התקשר להתייעץ עם מי שכתב את הדמות הזאת. "הוא רצה לשאול אם השינוי הזה נראה לי מוצלח. היום הוא כבר לא היה חושב להתייעץ בעניין כזה", אומר שרדר. "אמרתי לו 'בובי, תראה, אתה עכשיו בניו יורק, נועל את הנעליים שלי ולובש את הז'קט שלי, משחק את הדמות הזאת כל יום, ואילו אני בלוס אנג'לס עסוק כבר עם סרט אחר. אם אתה חושב שהוא היה אומר את המשפט הזה, אתה כנראה צודק. לך עם האינסטינקטים שלך".

במבט לאחור, מה הפך לדעתך את הסרט הזה לקלאסיקה?

"אני חושב שזה קרה משום שיש בו משהו אמיתי. סקורסזי, דה נירו ואני מעולם לא דיברנו על זה ממש, אבל אני חושב ששלושתנו באמת הכרנו את הבחור הזה. הוא היה בתוכנו, ודי הפחיד אותנו. אני חושב שהחיבור בין שלושתנו לבין הדמות הזאת היה אמיתי, וגם היום כשצופים בסרט יש הרגשה שזה אמיתי, לא זיוף, שזה משהו שבאמת בא מתוך שלושת הבחורים הצעירים ההם".כיצד ייזכר פול שרדר?אדם בן כלב - לפרטים נוספים ומועדי הקרנהאדם בן כלב - אבנר שביט חושב שעדיף היה לגנוז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ