עידו מוסרי: יותר מוסיקאי משחקן

לאחר שהיה ידוע בעיקר כשחקן החליט עידו מוסרי שהגיע הזמן לחשוף את הצד המוסיקלי שלו. באלבום הבכורה היוצא כעת הוא מציג רווק תל-אביבי מתוסכל מסוג אחר

נויה כוכבי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נויה כוכבי

ימים ספורים לפני שיצא אלבום הבכורה של עידו מוסרי, "משחקי פחד", הוא עדיין היה טרוד בעניינים הקשורים בהפקתו, וקרדיטים שנשכחו או לא היו מספיק מדויקים לדעתו מילאו את מחשבותיו. הלחץ הזה לא מפתיע. על האלבום הזה עבד מוסרי, בן 30, באינטנסיוויות במשך שלוש שנים, אחרי תקופה ארוכה של תכנון וחלומות.

אחיו הצעיר של כוכב ערוץ הילדים טל מוסרי היה ידוע עד עתה בעיקר כשחקן. אחרי הלימודים בבית הספר למשחק של ניסן נתיב השתתף עידו מוסרי בהפקות בתיאטרון גשר והקאמרי (שם הוא מגלם בימים אלה את דמותו של מוטל ב"כנר על הגג"), דיבב בתוכנית הילדים "בובספוג", שיחק בסדרות הנעורים "עניין של זמן" ו"לא כולל שירות" ובשנה שעברה אף השתתף בסרטו של אדם סנדלר "אל תתעסק עם הזוהן"; סנדלר, מספר מוסרי, שמע את האלבום ואפילו זימזם משיריו בצילומים.

אבל כעת הוא אומר, שתמיד הרגיש יותר מוסיקאי משחקן. "גם כשחקן אני תמיד עובד עם האוזניים", מסביר מוסרי. "בדיעבד אני יודע שגם כשחקן אני סוג של מוסיקאי. אני עושה הרבה חיקויים ודיבובים. זה בא אצלי מאותו המקום, רק שבמשחק אני נכנס כל הזמן לנעליים של דמויות אחרות. המוסיקה שאני כותב ומבצע היא האני הכי אמיתי, עירום, בלי מחסומים והגנות. התענוג להופיע עם המוסיקה שלי גדול לאין ערוך מלשחק. אין שם שאלות, בניגוד למשחק שמלא בפרדוקסים".

האזינו ל"הנפילה הגדולה". הסינגל השני מתוך אלבומו של מוסרי

הבמה הראשונה של מוסרי כמוסיקאי היתה עוד בלימודיו בניסן נתיב, אז נהג לסיים את ערבי המערכונים של חבריו לכיתה בשיר או שניים על הפסנתר. "השירים היו מאוד אוטוביוגרפיים", הוא נזכר, "וזה היה בתקופה שהתאהבתי עד אין קץ בשירי (גדני, חברתו לכיתה ומאוחר יותר בת זוגו במשך כשנתיים - נ"כ). כולם ידעו, זה היה מאוד דרמטי, כיאה לשחקנים. באותה תקופה זו היתה אהבה נכזבת, כי רק אחרי שגמרתי ללמוד בסטודיו זה התגשם. זה היה נוראי, אבל רוב השירים הכי טובים שלי נכתבו באותה תקופה. כל שיר ששרתי היה מכוון אליה".

את השירים האלה המשיך לשיר בהופעות שהעלה עם חבריו מהתיכון, אבישי כהן ואלי דג'יברי, עד שלדבריו הקהל, שהיה מורכב בעיקר מחברים, הפסיק לבוא. בזמן העבודה על האלבום, עם לוי ודן תורן שייעץ בנוגע לטקסטים, שינה מוסרי את הזמנים בכמה מהשירים האלה - כעת הוא שר אותם בזמן עבר. ניכר באלבום שיש בו מטען רגשי, לעתים ממוסך בהומור וקלילות, במלים או בעיבודים. מוסרי מוצג בו כבן דמותו הרך והפחות שחצן של אריק ברמן - רווק תל-אביבי אכול תסכולים אך גם מרוצה ממצבו.

מוסרי. בתל אביב יישארו עם הגבות למעלה בהשתאות

שני סינגלים יצאו מהאלבום לרדיו, "הנפילה הגדולה" בעל המוטיווים האוריינטליים ו"הודעות" האורבני. מוסרי מספר שבהד ארצי הציעו לו להוציא אלבום דומה למה שהשמיע להם לראשונה, רק הוא והפסנתר - "מי יודע אם זה לא היה מצליח יותר כלכלית?" - אבל הוא החליט לחפש מפיק מוסיקלי שיתאים בדיוק לרצונותיו. "היה בי המון פחד מההגשמה של החלום. כמו שהיה לי פחד המון שנים מלקנות פסנתר. הרגשתי שאני לא ראוי". עכשיו יש לו דילמה דומה כשהוא שוקל לקנות גיטרה חשמלית.

מוסרי רצה להוציא את האלבום בחברת תקליטים כדי לעבוד עם אדם שילמד אותו את רזי המקצוע, מאחר שלא למד מוסיקה בצורה מסודרת. "רציתי שיהיו גיטרות ותופים, להרחיב את הגבולות המוסיקליים שלי לכיוון יותר רוקי ופחות תיאטרלי מזה שבו היו השירים רק עם פסנתר. זה היה אז מאוד גרוניכי ונבע מהמקום שהייתי בו כשחקן".

כיאה לאלבום בכורה, מוסרי מתייחס אל "משחקי פחד" כאל סיכום של חייו עד כה. "אני בן כמעט 31 והאלבום מסכם את שנות העשרים שלי. בשנים האלה ידעתי להסתיר הכל. השם 'משחקי פחד' קשור לבריחות ולהסתרות האלה". אף שהוא מקפיד להרחיק את הפרסונה שלו כמוסיקאי מזו של השחקן, המלה "משחק" השתרבבה לשמו של האלבום. "הפחדים שמתוארים באלבום הם לא מקסאמים. אלה פחדים שאפשר לשחק אתם. משחק הוא לא הרה אסון, הוא לא גורלי. ופחד הוא פשוט פחד".

במקביל לעבודה על האלבום הבא שיכלול שירים של נתן זך שהוא מלחין (הוא עוד לא שיתף את זך בכך), הוא מתכנן "לנסוע במכונית עם הפסנתר החשמלי שלי ולהגיע לכל מקום". באפריל יעלה מופע השקה רשמי וחגיגי.

מוסרי מודע לתהיות שעולות בעקבות כניסתו לעולם המוסיקה. "אפילו אני מרים גבה על מקרים כאלה שאני רואה", הוא אומר. "נחמד לגלות שדווקא מחוץ לתל אביב מתייחסים לזה הרבה יותר בהבנה. אני מקווה שבתל אביב יישארו עם הגבות למעלה בהשתאות". 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ