הבית הראוותני של ראש הממשלה

התוכנית של האדריכל רם כרמי לבית ראש הממשלה החדש לא הועלתה לדיון ציבורי של ממש לפני אישורה בממשלה. כך הוחמצה ההזדמנות לשאול אם זה הזמן לאמץ את האדריכלות הראוותנית, שבדיוק עכשיו נזנחת בעולם

אסתר זנדברג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג

רם כרמי דוגל באדריכלות המעדיפה את הרגש על פני השכל ואת האינטואיציה על פני "הנחות עבודה שתומצתו לקטגוריות מדעיות" - כך הוא כותב בספרו "אדריכלות לירית" מ-2001. האדריכלות הלירית מבחינתו היא "מעשייה שלא רק משקפת את המציאות החיצונית אלא גם את העולם הפנימי והמיתי ובכך פותחת לנו פתח אישי אל הלא-מודע". מתוך המשנה הפסיכואנליטית הזאת צמחה, כך נראה, הפתולוגיה האדריכלית המכונה בית ראש הממשלה שכרמי תיכנן ועומד להיבנות בירושלים. הפתח האישי שכרמי פתח אל הלא-מודע נפער לרווחה, כפי שמעידות ההדמיות של הבניין העתידי, ומתוכו יצא נחיל של שדים.

היה אפשר לפטור את בית ראש הממשלה כבדיחה גרועה, אבל למרבה התדהמה, המבנה הזה, שהממשלה אישרה שלשום את הקמתו, עתיד לתפוס מקום בעולם האמיתי. לפיכך, יש לקרוא להתגייסות של מקבלי החלטות בתחום התכנון, ועדות לתכנון ולבנייה, ארגונים מקצועיים, גופים סביבתיים, קהילת האדריכלים והציבור הרחב, כדי שיפעילו אחריות ציבורית ושכל ישר וינקטו את כל האמצעים העומדים לרשותם כדי למנוע את מימושה של ההזיה הלירית הזאת, לפני שתיהפך לבכייה לדורות.

הסביבה הבנויה בישראל ידעה די והותר התעללויות אדריכליות, לא מעט מהן בעטיו של כרמי עצמו. כאן זו התעללות אחת יותר מדי.

נורת אזהרה

הטענה שמעון ראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה החדש ישמש כרטיס ביקור עדכני לירושלים מגוחכת כמו המבנה עצמו. אף שכבר זכה לכינוי "חללי", המבנה הזה הוא ניסיון עילג ומיוזע לקחת חלק במה שנתפש כאן עדיין כצעקה האחרונה באדריכלות העולמית - אדריכלות בועה מפונקת של עולם בזבזני ושבע שיש לו הכל. בעידן הנוכחי, עידן אובמה, עידן של התפכחות מהאופוריה, של משבר כלכלי וסביבתי, ימיה של אדריכלות הבועה ספורים והיא יורדת מהבמה לקול אנחות רווחה והקלה. אבל בירושלים - שבשנים האחרונות מקפידה ללקט כל אופנה אדריכלית ראוותנית ומנופחת - משווק הדינוזאור הזה כשיא הקידמה והחדשנות.

בית ראש הממשלה החדש בעיצוב רם כרמי, דגם (גם בתמונה למעלה). הטענה שישמש כרטיס ביקור עדכני לירושלים מגוחכת כמו המבנה עצמו

ההזיה האדריכלית הזאת תעלה למשלם המסים הישראלי סכום עצום של 650 מיליון שקל, במיטב המסורת של רפובליקת בננות. גם אם משרד ראש הממשלה ומגורי השרד של "המשפחה הראשונה" זקוקים להרחבת שטח המחיה שלהם ולשיפור תנאי הדיור בהשוואה לתנאים במשכנו הקיים והדחוק, הרי הבחירה בתוכנית האדריכלית כפי שהוצגה, ותג המחיר הנלווה לה, משקפים חריגה פרועה מכל חוש מידה וטעם טוב, קריסה של אמות מידה מוסריות וחברתיות.

האדריכל הלירי, על פי כרמי, יעדיף את ה"רגש" על פני "השכל". מבחינתו, "המבע האדריכלי אינו יכול להיות תרגום של משנה סדורה ושל מחשבה ברורה", והוא פועל על פי אינטואיציה. זו אמנם "עלולה להטעות את המתכנן", אליבא דכרמי, "אבל אם יצליח לראות מעבר למציאות הנתפשת בחושים הוא יבטיח למשתמשים בבניין ולמבקרים בו שחרור מן הצפוי מראש, מן המובן מאליו".

כך שאי אפשר לומר שהכתובת לא כתובה על הקיר. מאדריכל לירי שכזה, המציב בראש מעייניו את הביטוי האישי ומבטיח בניין המשוחרר מהצפוי מראש, לא ניתן לצפות לזוטות בלתי ליריות כמו בניין יעיל ומתפקד היטב, בניין שמספק צרכים ארציים חיוניים של המשתמשים והמבקרים בו, בניין שההתמצאות בו תהיה הגיונית ובהירה, בניין שניתן לתפעול, ניהול ותחזוקה פשוטים ויעילים. מה לאדריכל לירי, השבוי באמונה כי "בניין שאין בו מעוצמת הביטוי האישי, ושאינו נקלט כדבר אישי, אינו מלהיב ואינו מקרב אותנו אל חוויה שיש בה מן הגדולה", ולכל ענייני היום-יום הללו. ביטויים מעין אלה ורבים אחרים השזורים בספר היו צריכים לשמש נורת אזהרה לפני שהתקבלה כל החלטה ממשלתית בעניין זה.

מעונם הרשמי הנוכחי של ראשי הממשלה שוכן מאז 1974 בבית אגיון בשכונת טלביה במרכז העיר, וילה בסגנון הבינלאומי שתיכנן האדריכל ריכארד קאופמן למען סוחר יהודי מצרי בשנות ה-30. במושגים של הימים ההם היא היתה בלי ספק וילה מפוארת. במושגים של היום היא אולי נחשבת לצנועה.

אין טעם להטיף לצניעות של פעם, אם היתה או לא היתה, לצריף של הנשיא יצחק בן צבי בירושלים או לבית בן גוריון בתל אביב. אבל מול האקסטרווגנצה הפורנוגרפית (אין טעם להתעלם מהאסוציאציות) של משכן ראשי הממשלה המתוכנן, יש ויש טעם להיזכר בעידן שבית אגיון מייצג - עידן של אדריכלות מהפכנית באמת וחדשנית באמת, לא רק בסגנון אלא בשכל ישר, בהגינות מקצועית, בהתאמה של עקרונות אוניוורסליים לתנאי הסביבה ובערכים האנושיים שהקנו לבית את יופיו התקף לדורות.

כרמי הוא מהאדריכלים הבולטים בבני דור המדינה וגורו שהשפיע על דורות של אדריכלים צעירים. שמו נקשר באדריכלות הברוטליסטית בשנות ה-60 וה-70 ועבודתו ודמותו היו תמיד שנויים במחלוקת קוטבית, בין מעריצים למבקרים נוקבים. כך, לדוגמה, בניין בית הספר ליידי דייוויס בצפון תל אביב - מבנייני הבטון החשוף המונומנטליים שתיכנן - זכה להערכה מצד אדריכלים והיסטוריונים של אדריכלות אולם ספג ביקורת חריפה מצד המשתמשים בו. מונומנט אחר שתיכנן כרמי - התחנה המרכזית החדשה בתל אביב - עורר דווקא הסכמה כללית רחבה: זוהי מפלצת אורבנית אלימה וזללנית, פשע סביבתי וחברתי שזרע הרס על כל סביבותיו והיה למשל ולשנינה.

כרמי הוא נצר לשושלת אדריכלים. אחותו היא האדריכלית עדה כרמי מלמד, אביו, האדריכל המנוח דב כרמי, נמנה עם האדריכלים המודרניים החשובים בארץ. שלושתם חתני פרס ישראל לאדריכלות. כרמי הוא המורד הגדול בדור של אביו, ב"אדריכלות הלבנה" של שנות ה-30 וב"ניקיון המדעי הקיצוני של שנות ה-50", כהגדרתו. כל אלה עוררו בו דחף "להשליך אבן למים השקטים האלה כדי ליצור גלים...".

מסלולה של האבן יצא משליטה, אם לשפוט למשל על פי קומפלקס מגורי היוקרה סיטי וילג' שתיכנן כרמי בשכונת המשתלה בתל אביב - מבוך סוריאליסטי בלתי ניתן לפענוח של גרמי מדרגות, גשרים ומעברים שסביבו דירות יוקרה, שתכנונן מעורר געגועים לזה של הדירה הישראלית הממוצעת. זוהי עוד נורת אזהרה.

בית ראש הממשלה המתוכנן, אם יקום, יהיה עוד אי בשורה של מוסדות ממלכתיים ומבני ממשל בקרית הממשלה בירושלים - הכנסת, בית המשפט העליון, משרד החוץ ועוד - שכל אחד מהם הוא בועה לעצמו, עדות לתפישה שגויה בתכנון הכולל של רוב קריות הממשלה שנבנו בעשור האחרון בישראל.

הבניינים בקריה בירושלים מנותקים זה מזה ומתאפיינים בדרכים וכבישים בלתי ידידותיים להולכי רגל ובטופוגרפיה קשה המיועדת למיטיבי לכת בלבד. הם אינם משולבים בשימושים עירוניים אחרים ואינם יוצרים מקום בעיר. אפילו קיוסק בקושי יש שם. גם אם ביום מן הימים יבוטלו אמצעי האבטחה סביבם, הם יישארו כבועות בארץ שום-מקום.

התוכנית של מעון ראשי הממשלה החדש עדיין לא אושרה סופית בוועדות התכנון, אבל בישראל כמו בישראל, עבודות הבנייה באתר כבר החלו ונקבעות עובדות בשטח. זהו סממן אופייני לדמוקרטיה התכנונית בישראל, ששקיפותה מצטמצמת רק למשטחי הזכוכית המחפים את הבניינים שבהם היא משתכנת. התוכנית של בית ראש הממשלה לא הוצגה במלואה לציבור ולא נפרשה לדיון מקצועי וציבורי, כראוי לפרויקט כזה. זאת קידמה מזויפת, בלתי אחראית מבחינה סביבתית, כזאת הממשיכה לבזבז את משאבי כדור הארץ. למרות כל אלה, הדרך עדיין פתוחה להתנגדות אזרחית לבניין החדש. כן, אנחנו יכולים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ