ברוס ספרינגסטין: הזמר שבגללו אובמה רץ לבחירות

<STRONG>פרויקט מיוחד</STRONG> | אלבומו החדש של ספרינגסטין הוא סמל לשינוי שמתחולל בארצות הברית, אבל האם הוא יצירה מוזיקלית העומדת בזכות עצמה?

בן שלו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו

כשברוס ספרינגסטין דימיין ב-2007 את יום הבחירות, האסוציאציות שלו היו קודרות מאוד. כך הוא כתב בשיר "Livin' in the Future", שהופיע באלבומו הלפני אחרון, "Magic": "התעוררתי ביום הבחירות / השמים אבק שריפה וגוונים של אפור / מתחת לשמש המלוכלכת העברתי את הזמן בשריקה / וכשהשמש שקעה / את באת מהעיר / והעקבים של המגפיים שלך דפקו כמו קליעים של אקדח". או בשלוש מלים: הדמוקרטים שוב הפסידו. » שי גולדן: כך התאהבתי בברוס ספרינגסטין - ובמוזיקה» איך ישראל פספסה את ספרינגסטין

כשספרינגסטין התעורר ביום הבחירות האמיתי, בנובמבר 2008, השמים היו תכולים, השמש בהקה, ובמקום רעש של קליעי אקדח אפשר היה לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה. הזמר הליברלי הכי פטריוט באמריקה חש בוודאי גאווה עצומה בארצו באזרחיה. מותר היה לו להתגאות גם בעצמו. הוא התגייס כל כולו לקמפיין של ברק אובמה ועזר לחולל את השינוי יותר מכל אמן אמריקאי אחר. אובמה ידע להודות לו על כך כשאמר באחת ההופעות שלו שהוא מתמודד לנשיאות רק כי הוא לא יכול להיות ברוס ספרינגסטין.

ספרינגסטין. באתר שלו הוא כותב בהומור: "כן, אנחנו יכולים... לעשות כמה דברים ביחד"

אי אפשר להפריד בין חגיגות אובמה לבין מסע יחסי הציבור של אלבומו החדש של ספרינגסטין, ה-16 במספר, "Working on a Dream", שיצא בשבוע שעבר, בעיתוי לא מקרי. מוקדם לדעת את תוצאותיו בקופות, אבל נראה שזהו אחד ממסעות יחסי הציבור המוצלחים בהיסטוריה של המוסיקה. עשרות מיליוני אמריקאים ומאות מיליונים מחוץ לארצות הברית ראו את ספרינגסטין שר בקונצרט שהתקיים בוואשינגטון לרגל כניסתו של אובמה לבית הלבן. שבוע קודם לכן הוא הופיע בטקס גלובוס הזהב ושר את שירו "המתאבק", שזכה בפרס. אתמול הופיע ספרינגסטין בהפסקת הסופרבול, גם הפעם לעיני עשרות מיליונים. תקלה אחת בלבד נרשמה עד כה בקמפיין המושלם הזה: למרות הזכייה בגלובוס הזהב, "המתאבק" לא נכלל בין חמשת המועמדים לפרס האוסקר לשיר הטוב ביותר.

מסע יחסי הציבור הממולח של ספרינגסטין עורר תחושה קלה של חוסר נוחות בקרב כמה מאוהביו של הזמר. "אם ברוס היה יוצא בקמפיין כזה לקראת יציאתו של 'הנהר' (אלבומו מ-1980, ב"ש), המעריצים שלו היו צועדים עם קלשונים ברחוב הראשי", אמר אחד הביוגרפים שלו ל"וול סטריט ג'ורנל". "היום, כשקשה כל כך למכור דיסקים, אנשים יותר סלחנים". במיוחד הכעיסה החלטת מנהליו של הזמר להוציא החודש גם אוסף "מיטב הלהיטים" של ספרינגסטין ולהקתו, "אי סטריט בנד", ולמכור אותו אך ורק ברשת וולמארט. איך ספרינגסטין, שמרבה לשיר על בעלי עסקים קטנים שנלחמים כדי לשרוד בעולם של תאגידים תאבי בצע, יכול לחבור לאחד מתאגידי הרשע, תהו כמה מאוהדיו. צפו ב-"Dancing in the Dark" בהופעה חיה:

המרחק בין החלום למציאות

אם מתעלמים מעניין וולמארט, צריך להיות ציניקן גמור כדי להסתייג מהעובדה שספרינגסטין רתם את מסע יחסי הציבור של אלבומו החדש אל המרכבה הדוהרת של קמפיין אובמה. הוא הרוויח ביושר את הזכות לתרגם את אופוריית אובמה למכירת אלבומים. כמו הרוב המוחלט של האמנים האמריקאים, ספרינגסטין תיעב את ממשל בוש, אבל הפעילות האינטנסיווית שלו וכובד משקלו התרבותי הבליטו אותו והפכו אותו לקול הבולט ביותר נגד בוש מבין האמנים.

התיעוב שספרינגסטין חש כלפי בוש גרם לו להכריז לראשונה על תמיכתו במועמד דמוקרטי בבחירות של 2004. עד אז הוא היה מזוהה עם הדמוקרטים, אך לא במפורש (מה שאיפשר לרפובליקאים לנכס את האלבום "נולד בארצות הברית" ולעשות בו שימוש למטרותיו של הנשיא רונלד רייגן). ההתגייסות של ספרינגסטין לטובת ג'ון קרי ב-2004 היתה מרשימה מאוד. הוא טס מעיר לעיר, הופיע בעשרות עצרות, וכשקרי הפסיד "היו צריכים לקלף אותי מהקיר", אמר הזמר.

ספרינגסטין הודיע על תמיכתו באובמה באפריל 2008, בזמן ההתמודדות נגד הילרי קלינטון, ועד נובמבר הוא לא הפסיק להופיע ולדבר בעד המועמד השחור. שלא במפתיע, הוא התגלה כנואם מוצלח מאוד. "במשך רוב חיי הבוגרים כמוסיקאי אמדתי את המרחק בין החלום האמריקאי לבין המציאות האמריקאית", אמר ספרינגסטין באחת העצרות (לבוש בחולצת פלנל-משבצות מופשלת במיטב המסורת של אופנת וודי גאתרי) וסיפק בלי להתכוון את ההגדרה הקולעת ביותר למהות היצירה שלו. "בשביל רבים", המשיך ספרינגסטין, "המרחק הזה מעולם לא היה גדול יותר ומכאיב יותר. אני מאמין שברק אובמה מבין בלבו את המחיר שגובה המרחק הזה בדם ובסבל. אני מאמין שכנשיא הוא יעבוד כדי להחזיר את החלום לחיים".

"לעבוד כדי להחזיר את החלום" - האם יכולה להיות הצהרה יותר אמריקאית מזו? יותר ספרינגסטינית מזו? האם זהו מקרה שאלבומו החדש של הזמר נקרא "Working on a Dream"? והאם, בדומה למרחק בין החלום האמריקאי למציאות האמריקאית, יהיה גם מרחק גדול בין האלבום החדש של ספרינגסטין כסמל לשינוי שמתחולל בארצות הברית לבין האלבום החדש של ספרינגסטין כיצירה מוסיקלית העומדת בזכות עצמה? או במלים אחרות, האם בשוך החגיגות "Working on a Dream" הוא אלבום מוצלח?

בלי מג'יק

לא כל כך. זה לא אלבום רע, אבל חוץ משניים או שלושה קטעים יש מרחק גדול, אפילו גדול מאוד, בין איכות השירים החדשים של ספרינגסטין לבין הרגע ההיסטורי המחשמל שלתוכו הם נולדו ושלבנייתו הם היו שותפים.

יש להודות: חייב להיות פער מסוים בין השירים לבין ההקשר שלהם. קחו למשל את שיר הנושא של האלבום. ספרינגסטין שר אותו לראשונה באחת העצרות האחרונות של אובמה. בהקשר הזה, להצהרה פשטנית כמו "אני עובד על חלום, גם אם נדמה שהוא מאוד רחוק" יש כוח עצום. רעד עובר בגוף כשמנסים לדמיין איך הרגישו הנוכחים באירוע. אובמה, ספרינגסטין, חלום רחוק שנהפך למוחשי - זאת בטח היתה אקסטזה. אבל מה נשאר מכל זה כשמאזינים לשיר עכשיו, כשהאלבום של ספרינגסטין יוצא? לא הרבה. הצהרה פשטנית ולחן פשטני אף יותר.

נדמה שהכישלון היחסי של "Working on a Dream" טמון בנסיבות עשייתו ובזיקה שלו לאלבום הקודם של ספרינגסטין. ב-2007 ספרינגסטין הוציא את "Magic" - אלבום מצוין שהיה זעקה נואשת, אך מנוסחת לעילא, נגד עידן בוש. הטקסטים היו סיפורים נהדרים שהעניקו תחושה של מקום (המלה "Town" - להבדיל מ"City" המאוד לא ספרינגסטינית - הופיעה כמעט בכל שיר), והמוסיקה היתה קשוחה, מהדהדת, מלאת תנופה. ה"אי סטריט בנד" לא ניגנה כל כך טוב מאז "Born to Run".

לקראת סוף העבודה על "מג'יק" ספרינגסטין כתב את השיר "What Love Can Do". הוא היה שונה ברוחו מהשירים האחרים, רך ומפויס יותר, והזמר החליט לא לכלול אותו ב"מג'יק" ולהתחיל מיד לכתוב שירים נוספים לאלבום חדש. בדרך כלל ספרינגסטין מחכה כמה שנים בין אלבום לאלבום ועושה הפרדה בין מסעות ההופעות הארוכים שלו (שמהם באים רוב רווחיו) לבין כתיבת והקלטת אלבומים. הפעם הוא נהג אחרת. באתר שלו הוא כותב בהומור: "כן, אנחנו יכולים... לעשות כמה דברים ביחד".

יכולים, אבל האם יצאו מזה שירים טובים? מעט מדי. כישורי ההלחנה של ספרינגסטין דהו מעט עם השנים, ונראה שהוא צריך זמן כדי למלא את המצברים המלודיים שלו. הפעם לא היה לו זמן. חברי ה"אי סטריט בנד", שניגנו כל כך טוב באלבום הקודם, לא הצליחו לשחזר את העוצמות של "מג'יק". אולי גם המצברים שלהם התרוקנו. והזעם שהפך את "מג'יק" לכף יד מאוגרפת פינה את מקומו לאופטימיות זהירה ולתקווה שאמריקה תשנה את פניה, אלא שהרגשות המתונים האלה היתרגמו ליותר מדי שירים שאין בהם עוקץ.

יש ב"Working on a Dream" אגרוף קטלני אחד - "Outlaw Pete", השיר שפותח אל האלבום, סאגה נהדרת של שמונה דקות שצוללת אל עומק המיתולוגיה האמריקאית. יש גם לא מעט תיאורים יפים של אהבה ותשוקה ("אני ממשש את שולי השמלה שלך, והיקום שלי נעצר", מתוך "This Life"; השוו ל"אני רואה אותך מחליקה את החצאית שלך, ושבע טיפות דם נושרות", מתוך האלבום הקודם, המדמם יותר).

את האלבום חותמים שני שירים אקוסטיים מצוינים, "המתאבק" ו"הקרנבל האחרון" שמציג את ספרינגסטין בשיאו. זה שיר פרידה מדן פדריסי, הקלידן של ה"אי סטריט בנד", שניגן עם ספרינגסטין מתחילת הקריירה שלו ומת לפני שמונה חודשים מסרטן. הזמר ממשיל את עצמו ואת פדריסי לשני לוליינים בקרקס. "לא נרקוד שוב על החבל הגבוה / לא נפנה את פנינו לאריות כשאתה לצדי", הוא מקונן, ובהמשך: "תלויים על הטרפז, ידי מחכות לידיך / שני פרחחים גבוה על קיר המוות / אתה זורק סכין שנוחתת כמה סנטימטרים מלבי". ובסוף: "מיליון כוכבים ינצנצו מעלינו כאילו כל הנשמות, של החיים והמתים, נאספו על ידי אלוהים כדי לשיר הימנון על עצמותיך". "Working on a Dream" הוא אלבום בינוני, אנטי-קליימקס מוסיקלי לרעידת אדמה פוליטית, אבל שירים כמו "הקרנבל האחרון" ו"Outlaw Pete" מזכירים שזה אלבום בינוני של אמן גדול.

17 תקליטים של ברוס ספרינגסטין נמכרו ביותר ממיליון עותקים. 13 היו בין עשרת הגדולים במצעד האמריקאי. 7 היו במקום הראשון

התקליט "נולד בארצות הברית" שיצא ב-1984 נמכר ב-15 מיליון עותקים. רונלד רייגן רצה להשתמש בשיר הנושא לתעמולת הבחירות שלו, אבל ספרינגסטין סירב

הוא זכה באוסקר ב-1995 לשיר הטוב ביותר על "רחובות פילדלפיה" מהסרט "פילדלפיה"

למרות זאת, שום שיר שלו לא דורג במקום הראשון

12 סינגלים שלו דורגו בין עשרת הגדולים במצעד האמריקאי

קורטני קוקס, מכוכבי הסדרה "חברים", התפרסמה לראשונה כשהופיעה בקליפ של אחד מלהיטי התקליט, "Dancing in The Dark"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ