כך התאהבתי בברוס ספרינגסטין - ובמוזיקה

<STRONG>פרויקט מיוחד</STRONG> : <STRONG>אלבום חדש לספרינגסטין</STRONG> | הוא לא דילן ולא דייוויד בואי, אבל במשך כמעט ארבעה עשורים של מוזיקה הוא לא בחר באופציית הבולשיט כתחליף לאמנות שלו. שי גולדן מעריץ את "הבוס"

שי גולדן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי גולדן

1. "Dancing in the Dark": "You can't start a fire without a spark"

בפינה שלו ב"זהו זה", מתישהו באמצע שנות ה-80, יואב קוטנר עשה את התנועה המוזרה עם האצבעות, אולי מחווה לספוק מ"מסע בין כוכבים", אולי נבואה מקדימה לריקוד ה V על העיניים של אומה תורמן ב"ספרות זולה". הוא הציג תקליט עם תמונה של תחת גברי ארוז בג'ינס, שבכיס האחורי שלו תחוב כובע מצחייה אדום. "נולד בארה"ב", הוא קרא לאקזמפלר בשמו העברי וסיפר גם שכינויו של ברוס ספרינגסטין באמריקה הוא "הבוס", כי הוא קשוח וזעוף פנים וכי הוא, ובכן, הבוס של הרוקנרול כיום. » בן שלו תוהה אם האלבום החדש של ה"בוס" הוא יצירה מוזיקלית העומדת בפני עצמה» איך ישראל פספסה את ברוס ספרינגסטין?

הוא סיפר שעד ל"נולד בארה"ב" הבוס סירב באופן עקרוני להצטלם לקליפים, כי לא רצה להיות חלק מתופעת מסחריות הפופ של אם-טי-וי וגם כדי לתחזק את הפרסונה הזועפת וגו'. אחר כך הקרינו את הווידיאו של "Dancing in the Dark" וכמו הילד המטומטם בן ה-13 שהייתי, חשבתי שקורטני קוקס היתה האשה היפה ביותר בעולם באותו רגע נתון ושהבוס רוקד ממש מגניב.

2. "Thunder Road": "Lying out there, like a killer in the sun"

בערך בכיתה י"א אבא שלי השמיש איזה פטיפון שגרר אתו כל הדרך מרומניה במטוס וחיבר אליו רמקולים שנראו כאילו נגנבו מהווילה של טוני מונטנה מ"פני צלקת". הפטיפון חרק וקפץ בתדירות של פעמיים לרצועה, בערך, אבל הוא היה הפטיפון שלי והיתה בינינו ברית הגנה הדדית.

בחנות התקליטים מול "אופנת עזורי" בכיכר אורדע ברמת גן, שם קנו לי ההורים את הבגדים לבר-מצווה, קניתי בבולמוס פזרנות בלתי מתוכנן את "Darkness on the Edge of Town", את "נברסקה" ואת "Born to Run" בתקליט, ואת "The River" במארז קלטת כפול, כמו שהיו מפיצים פעם: גב לגב, מחוברות זו לזו, עם סלוטייפ לחיזוק השלדה.

זה היה קצת יותר מדי. הסמיכות המחוספסת בהגזמה נבחנית של "Darkness", לצד האינטימיות הקדורנית של "נברסקה", שני התקליטים שלהם האזנתי ראשונים, גרמו לי לוותר על השניים האחרים. כמה חודשים אחרי כן שמעתי ברדיו, באיזו תוכנית לילה בגלי צה"ל, ביצוע בהופעה חיה של "Thunder Road". זו היתה תקופה שבה התחלתי להתעניין בשירה. קראתי עזרא פאונד בשפת המקור, מבלי להבין 90% מהטקסט, והרגשתי שאם רק אצליח ליצור מעט שקט סביבי ובתוכי - אוכל להגיד שאני מבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על שיגעון.

ב"Thunder Road" ברוס שר "All the redemption I can offer girl is beneath this dirty hood", כל הגאולה שאני מסוגל להציע לך היא מתחת לזוהמה הזאת. וכששמעתי אותו מיילל בקול הפצירה החרוך שלו את המשפט הזה, הבנתי בפעם הראשונה את משמעות המלה redemption. ובאותו הערב הנחתי את עזרא פאונד על המדף והקשבתי ל"Born to Run" עד שתיים לפנות בוקר, חרש חרש על הפטיפון האפילפטי, כשאני עומד צמוד לרמקול, נושם את נשיפותיו של הבוס לתוך המפוחית דרך האוזניים ונושם שירה בפעם הראשונה בחיי. ואמא שלי נכנסה לחדר ואמרה, "שי, אתה מוכן להפסיק עם הרעש הזה, בבקשה? זה נשמע כאילו אתה משחק תופסת עם חולדה חולה". צפו ב-Thunder Road בהופעה חיה:

3. "A brilliant Disguise": "?Is it me baby, or just a brilliant disguise"

באוניברסיטה מישהו אמר לי ש"ברוס ספרינגסטין זה הכי בושה בעולם. אין יותר מביך מלהעריץ את הדפ"ר הזה", והציע שאחליף לדייוויד בואי. הוא קרא לברוס "בוב דילן למפגרים" ואמר שאדם שמשקיע את מרבית הזמן שלו בחדר כושר ומתחתן עם דוגמנית לא יכול להיות אמן רציני. ובאמת, "Tunnel of Love" נחתך על ידי כל המבקרים. וההתייחסות העיקרית היתה למראה הנובו-רישי של ברוס על העטיפה ובעמוד המלים המצורף, הכי רחוק שאפשר לדמיין מהצווארון הכחול ואשבורי פארק בניו ג'רזי.

ג'וליאן פיליפס, אשתו אז, ששיחקה ב"אחיות", נראתה כמו האשה האחרונה עלי אדמות שמתאימה להיות גברת ברוס ספרינגסטין. רוקנרול בייבי, אין בעיה, אבל יש גבול לכל תעלול? להתחתן עם דוגמנית? הממממ, ממש לא, מר ספרינגסטין. בעיקר זכור לי ראיון שבו סיפרה איך "להאזין לשירים של ברוס גורם לי להתרגש בכל פעם מחדש", וחשבתי לעצמי, מה היא מסוגלת להבין, עם הפרצוף המושלם שלה, והגוף השמימי הזה, בכלל? ואיך מסתכלים עליה החבר'ה מה"אי סטריט בנד" כשהיא באה לחזרות? ושכנראה אפילו יוקו אונו היתה מקובלת יותר על הביטלס מג'וליאן הזאת על קלרנס קלמנוס - נגן כלי הנשיפה השחור הענק - וסטיוון ואן זאנדט.

כשברוס התגרש ממנה והתחתן עם פטי סקיאלפה ("The first lady of love", הוא מציג אותה בהופעות), זמרת הליווי האדמונית, ששרה אתו ועם ה"אי סטריט בנד" 30 שנים בערך, השמיעו את "One Step Up" די הרבה פעמים ברדיו ובאם-טי-וי, והבנתי בדיוק למה הוא התכוון כשששר "When I look at myself I don't see the man I wanted to be".

ואז נכתב בעיתון שהוא התגרש מג'וליאן בגלל הכישלון שלהם בלהביא ילדים לעולם. אבל אני ידעתי שזה קשקוש. הוא התגרש ממנה ביום שהבין שהוא לא יוכל להיות בוס של אף אחד, כל עוד הוא נשוי לאשה שאף אחד מהמעריצים שלו לא היה יכול להיות נשוי לה בעצמו. זה לא הבוס שהוא רצה להיות. זה לא הגבר שרציתי אני להיות.

4. "If I should Fall Behind": "I'll wait for you, and if I should fall behind wait for me"

בפברואר 1999 כבר היינו בהריון עם הבכור ובסי-אן-אן שידרו סיפור על ארבעה שוטרים מה-NYPD שתקעו 41 כדורים באמאדו דיאלו, מהגר גנאי לא חמוש, שחשדו בו במשהו לא מובהק כשתעה בדרכו בשכונה הלא-נכונה בעיר שעדיין לא הכירה את מוחמד עטא. וכמעט נהייתה לי בחילה מהמחשבה עליו רץ בלילה, מנסה להימלט מהשוטרים והם תוקעים בו 41 כדורים, מארבעה כלי נשק שונים. מחליפים מחסניות, דורכים את הנשק ויורים עוד סיבוב של יריות בצעיר הזה בן ה-23, שכנראה לא ידע אפילו, עד לרגע האחרון בחייו, על שום מה שולחים אותו להירקב בקבר בגיל מוקדם שכזה.

והתיישבתי לכתוב על זה משהו. ואחרי שתי פסקאות זה נדמה כל כך מטופש וחסר חשיבות, שכמעט התביישתי בעצמי. ואז באלבום "Bruce Springsteen, Live in New York" הוא שר את "(41 shots) American skin". ולא אמר את שמו של אמאדו ולא סיפר את הסיפור, אלא אמר לקהל, בפתח השיר, כשאלה התחילו להשתלהב, בעדינות סמכותית, "We need some quiet" ושר "We're baptized in these water, and in each other's blood". והרגשתי את מגע הדם על פני ואת חלקות המים על עורי.

וכשארגון השוטרים באטלנטה קרא להחרים את הופעותיו של הבוס, מפני שנכנס חזיתית בחבריהם מניו יורק, חשבתי על זה שכשאתה גבר, לוחם אור אמיתי, אפילו בוב דילן למפגרים, אפילו משורר פחות טוב מעזרא פאונד, אפילו מוסיקאי מתוחכם פחות מדייוויד בואי, מגיע לך שביום הולדתך ה-60 (שיהיה בספטמבר השנה) יעמוד כל העולם כולו כדי להכיר לך טובה על כך שבמשך כמעט ארבעה עשורים של קריירה מוסיקלית לא זייפת לרגע, ולא בחרת אפילו לשנייה אחת קצרה באופציית הבולשיט כתחליף לאמנות שלך. כן, אמנות.צפו ב- If I Should Fall Behind:

  • ספרינגסטין זכה ב-18 פרסי גראמי. את הראשון שבהם הוא קיבל על "Dancing in The Dark"
  • הוא הופיע 14 פעמים על השער של המגזין "רולינג סטון"
  • הוא הרוויח 204 מיליון דולר מסיבוב ההופעות שלו ב-2007-2008
  • תקליטו הראשון, "Greetings from Asbury Park, N.G", יצא ב-1973
  • המכונית הפופולרית ביותר בשיריו היא קדילאק (20 פעמים)
  • המלה "לילה" היא כנראה המועדפת על ספרינגסטין. היא מוזכרת 373 פעמים בשיריו
  • השם הנשי הבולט ביותר בשיריו הוא מרי (53 פעמים)
  • החוזה הנוכחי שלו להקלטת שבעה תקליטים מסתכם ב-110 מיליון דולר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ