כשאת אומרת "לא" - למה את מתכוונת?

דן אלמגור, מחבר השיר "כשאת אומרת לא", תומך בלימוד ביקורתי בבתי הספר של שירים "שוביניסטיים". משרד החינוך יוזם ניתוח מחודש לשירים עם מסרים פוגעים כלפי נשים, ובהם קלאסיקות של אלתרמן ומרים ילן שטקליס

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

משרד החינוך החליט להילחם במסרים שובינסטיים שמופיעים בפזמונים ישראלים פופולריים. בעקבות ההחלטה ילמדו תלמידי תיכון את הטקסטים וינתחו אותם באופן ביקורתי. התלמידים אף יהיו חופשיים לשנות את מילות השירים כדי שיתאימו לאופן שבו "מותר" לכתוב היום. מדובר בתוכנית לימודים שכבר נלמדת בחלק מבתי הספר שבהם תלמידים ניגשים לבגרות בנושא מגדר. בין השירים שהוגדרו כבעלי מסר פוגע ויילמדו באופן ביקורתי: "חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר, "קח לך אשה" של שלום חנוך, "דני גיבור" של מרים ילן שטקליס, "ילד רע" של אהוד מנור ועוד.

מבחינה משפטית נבחנה השפעת הפזמונאות על החברה כבר ב-1993, כאשר השופט מישאל חשין דן בפרשת האונס בקיבוץ שמרת. בפסק הדין עסק השופט חשין בשיר "כשאת אומרת לא" של דן אלמגור שנכתב ב-1962. חשין היה חד-משמעי באשר להשפעה של הפזמונאות. בפסק הדין כתב חשין, "אין ספק בלבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות דעת, בוודאי בכישרון, ואולם מתגנב חשש אל לב כי יש שיראו בדבריו מורה דרך להליכות ולמנהגות, וכאומרים: ממנו נשמע וכן ננהג. ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאשה אומרת ‘לא', היא מתכוונת ל'לא'".

לאחר דבריו של חשין החליט דן אלמגור לערוך שינוי בבית השלישי של השיר, במטרה להתאימו לפסיקת השופט ולרוח התקופה. "כשהיא אומרת ‘לא!' - לזה היא מתכוונת!", תיקן אלמגור. אלמגור תיאר אתמול את התקופה שבה כתב את השיר כתקופה תמימה, ואת התוכנית של התרנגולים שבשבילה נכתב השיר כתוכנית כמעט אינפנטילית. "בשנות ה-60 בכלל עוד לא דיברו על דברים כאלה. מאוחר יותר, כשצוטט השיר במשפט שמרת, נחרדתי. ששיר שלי ישמש הצדקה וכיסוי לאנשים שאונסים? זה החריד אותי".

אלמגור מספר שלאחר שהוסיף את שורות השיר החדשות הקריא אותן בפני אנשים במופע שהשתתף בו. בתום המופע ניגש אליו שופט מחוזי שישב באולם וביקש ממנו העתקים מהשורות החדשות. הוא סיפר לו שעורכי דין רבים שמגנים על אנסים משתמשים בשיר שלו כדי לעשות זאת. "אין ספק ששירים משפיעים", אמר אלמגור, "וצריך לפתוח את ספרי הלימוד למציאות החדשה. ספרי הלימוד תמיד מפגרים ב-20-30 שנה בכל הנושאים. צריך לתקן אותם בכלל לגבי האופן שבו מוצג ‘האחר'. גם עדות המזרח וגם הפלסטינים מוצגים באופן נורא".

חוקר המוזיקה הפופולרית פרופ' מוטי רגב מהאוניברסיטה הפתוחה, אמר שפזמונים דווקא לא משנים תפיסות חברתיות, אלא יותר משקפים אותם. "פזמונים בתרבות המוזיקה הפופולרית, שמטבעה היתה גברית במיוחד, ביטאו את הגרסה הגברית לרומנטיקה שנגועה בשוביניזם. כשחלו שינויים חלו שינויים גם בזה. נשים נכנסו לזירה והתחילו לכתוב ולשיר. הטקסטים השתנו".

צרויה להב, סופרת, משוררת ופזמונאית ("דרך המשי", "ימי התום", "שרה ברחובות""), אמרה ששירים כמו "זמר שלוש התשובות" של נתן אלתרמן או "וידוי" של אלכסנדר פן צריך ללמד בקורסים להעצמה נשית. "צריך ללמד את המיתוס של הקורבן המקודש שהוא האשה. הייתי מתנפלת על שני המשוררים האלה מהשיחים ועושה להם ‘שמיכה', מביאה להם מכות רצח".

את חושבת שלפזמונאות יש השפעה על התרבות?

"הפזמונאות היא קול של תרבות וחברה. אנחנו שייכים לזמן מסוים. נשים עדיין נכבשות בקסם הרומנטי של להיות קורבן. ועוד עם הלחנים המקסימים האלה של סשה ארגוב. זה שיר של מניאקים. זה דבר נוראי, שירים מנוולים. דווקא צריך ללמוד אותם ולומר לנשים: בבקשה שימו לב".

שלום חנוך, אחד האמנים ששיריו יילמדו כ"שוביניסטיים", העדיף שלא להתייחס לנושא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ