המהפך ב-88FM מתחיל

כחלק מהשינוי בקו שלהתחנה, יגיש עופר נחשון את התוכנית היומית "קופסת הלהיטים", עמה היה מזוהה ברשת ג'. בריטני ספירס? אין לו שום כוונה להשמיע אותה

בן שלו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו

עופר נחשון שולף מפח הזבל פיסת נייר מקומטת, מיישר אותה ואומר: "תראה איזה גועל נפש". זה תדפיס של כתבה מ"עכבר העיר", שמתאר את השינוי הגורף שעומד להתחולל בשבוע הבא בלוח השידורים של תחנת הרדיו 88 אף-אם. מה שמרגיז את נחשון הוא הכיתוב שמופיע מתחת לתמונתה של בריטני ספירס. "מסתמן שתקבלו פחות ג'ז ויותר בריטני", נכתב שם.

"מה פתאום בריטני? אני לא הולך לשדר את בריטני. בריטני אצלי בעדיפות הכי תחתונה", מוחה נחשון, שיקבל בלול השידורים החדש משבצת שידור בולטת. "ושיהיה ברור: גם יורופופ לא יהיה. אני לא יכול לסבול יורופופ".

"אני יודע שמה שאני אומר לא ישכנע את שונאי", ממשיך נחשון. "אני הרי מסמל את הזבל. את הג'אנק. אז תסלחו לי, יש לי טעם טוב מאוד במוסיקה. לא פחות טוב מלכל העורכים של 88 אף-אם, רק שהריינג' שלי שונה. זאת לא חוכמה לנגן 'לד זפלין'. כל אחד יכול לעשות את זה, וימשיכו לעשות את זה ב-88 אף-אם. אבל יש עוד דברים שאפשר לנגן. המוסיקה היא עולם ענק. תנו למוסיקה להתבטא, לצאת החוצה. תנו לגעת באוכלוסייה שהתחנה לא נוגעת בה כיום. אם החטא שלי הוא להביא עוד כמה מאזינים, אז כן, אני חוטא". 88fm: פחות ג'ז, יותר מוזיקה פופולרית

הכי מעודכן

הרצון לראיין את נחשון התעורר לפני כחודש. הסיבה: האיש שהיה מזוהה כל כך עם שידורי הפופ הלועזי של רשת ג', ונאלץ להפסיק לעשות את מה שהוא אוהב כשהרשת עברה לשדר רק מוסיקה ישראלית ב-1997, חזר בתקופה האחרונה לנגן את המוסיקה שאהבה נפשו, והפעם ב-88 אף-אם. "אני אשמח להתראיין, אבל רק עוד כמה שבועות", אמר אז נחשון. "עומד לקרות משהו גדול".

עופר נחשון: "לא אשמיע פופ זול. גלגל"צ אחת מספיקה" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

עכשיו, כשנודע על השינויים שעומדים להתחולל ב-88 אף-אם, מתברר מהו אותו "משהו גדול". לא רק שנחשון עומד לקבל משבצת יומית בלוח השידורים החדש של התחנה, אלא שהוא יחזיר בה לחיים את התוכנית שפירסמה אותו, "קופסת הלהיטים". בכל הנוגע לפופ מסחרי, "קופסת הלהיטים" של שנות ה-90 היתה תוכנית הרדיו הכי מעודכנת. זה היה המקום שבו שמעו לראשונה את "גו וסט" של "פט שופ בויז", את "ריתם איז א דנסר" של "סנאפ", את "צ'ילדרן" של רוברט מיילס. האם "קופסת הלהיטים" של 2009 תהיה תוכנית דומה?

לא וכן. לא, מפני שהיא לא תהיה מחוברת ומעודכנת כפי שהיתה. כן, מפני שישמעו בה הרבה מאוד פופ משנות ה-90. "אני אשמיע בעיקר שנות ה-90 ושנות ה-80, עם רמזים לשנות ה-70 ולשנות האלפיים", אומר נחשון. למה, בעצם? מדוע לא להשמיע את הדברים הכי חדשים? זה הרי העניין בפופ, לא?

"לאנשים אין היום סבלנות לשמוע שעה של שירים חדשים", אומר נחשון. "הם רוצים לשמוע שירים מוכרים. חוץ מזה, האינטרנט הפך את הקונצפט של רדיו שמתמקד במוסיקה חדשה ללא רלוונטי. אינטרנט קילד דה רדיו סטאר. אם אתה רוצה לשמוע את הסינגל החדש של ביונסה, אתה הולך ליו-טיוב או לכל האתרים האלה שאני לא מכיר. בשביל מה לעזאזל אתה צריך את עופר נחשון?"

נחשון מבהיר שיהיו שירים חדשים ב"קופסת הלהיטים" ומדגיש שעורך התוכנית, אבי ש' גולדברגר, "מאוד מחובר למה שקורה". אבל נדמה שנחשון עצמו כבר פחות מחובר. כשהוא נשאל איזה שירים חדשים הוא ישמיע, הוא פותח טלוויזיה ומראה את הזמרת שרה מקלכלן שרה בתוכנית של ג'יי לנו בלדת פסנתר יפה ("אני קורע ורידים כשאני שומע את השיר הזה"), שאפשר לתייג תחת "פופ למבוגרים". הוא גם מזכיר את השירים החדשים של דיידו ואת האלבום החדש של טום ג'ונס, שאפשר לתייג תחת "פופ בבית האבות".

מדוע נחשון רוצה להתמקד בפופ של שנות ה-90? "מפני שזה עשור שמקופח כאן בצורה אבסולוטית", הוא אומר. "משמיעים שנות ה-60, ה-70, ה-80. שנות ה-90 כאילו לא היו. עשור שנמחק. עושים לשנות ה-90 דה-הומניזציה. אומרים: כל מה שהיה שם - דרעק. וזה לא נכון. היו דברים נפלאים בשנות ה-90, ואם תיתן לי שש דקות אני אוכיח את טענתי". הוא ניגש לספריית הדיסקים שלו ושולף משם כמה אלבומים. "מכיר את 'Should I Stay' של גבריאל?

"Should I Stay" בשבילי זה "הקלאש".

"אז זה גם גבריאל, זמרת סול טובה. שיר יפה, לא? לא תשמע אותו בשום מקום. אני ממשיך. מתי שמעת את זה לאחרונה?" נחשון שם את "Hella Good" של "נו דאוט". "אם כבר משמיעים 'נו דאוט', מה משמיעים? את 'דונט ספיק'. אבל מה רע בשיר הזה? הוא לא היה להיט? מקום ראשון בארצות הברית. אז למה שוכחים אותו?

"תקשיב לזה", הוא ממשיך ושם את השיר "קרניבל" של נטלי מרצ'נט. "זאת לא איכות? זה אחד השירים הכי מצליחים של הניינטיז בארצות הברית. ואם הוא הצליח, זה אומר שהוא לא איכותי? הלאה. ומה עם הזמר הכי גדול של איטליה?" הוא שם שיר של ארוס רמזוטי.

אוי לא, זה שמאלץ נוראי.

""אתה תקרא לזה שמאלץ, אדוני, אבל בעיני זה שיר ראוי. קיטשי קיטשי, אבל ראוי. טוב, אני לא אענה אותך. תקשיב לזה". הוא שם שיר של להקת "ספארקס", שגם חובבי מוסיקה אנינים לא יוכלו להלין עליו, ואחר כך שיר של להקת "גולדפראפ". "תשמע איזה דברים נפלאים, וזה בשליפה מהירה, יש עוד אלף דוגמאות", הוא אומר. "אני אקח את האיכותי, לא את הפשטני. אני לא אשמיע פופ זול. אני לא בא להחליף את גלגל"צ. גלגל"צ אחת מספיקה, וגם זה יותר מדי. אני אשמיע מוסיקה איכותית, ואני אוכיח שההתעלמות של הרדיו הישראלי משנות ה-90 היא פשוט עוול נורא. אני מאשים את העורכים המוסיקליים. תתביישו לכם".

תחושה של ריקנות גדולה

ייתכן שנחשון כל כך קשור לשנות ה-90 גם מפני שזה היה העשור הגדול שלו מבחינה מקצועית. הוא התחיל לשדר את "קופסת הלהיטים" ב-1 בינואר 1991 "ובמשך כמעט שמונה שנים הייתי השליט של המוסיקה הלועזית", הוא אומר. השלטון שלו הסתיים ברגע אחד, לקראת סוף 1997, כשרשת ג' עברה לשדר רק מוסיקה ישראלית. "זאת היתה מכה איומה ונוראה", הוא אומר. "עד היום היית מלך המוסיקה הלועזית, ומהיום אתה משדר נורית גלרון. ואין לי שום דבר נגד נורית גלרון, היא פשוט לא כור מחצבתי".

איך התמודד עם השבר הגדול? "גייסתי את הכוחות שלי ואת המקצועיות שלי, והתחלתי לשדר מוסיקה ישראלית. זה לקח זמן. נדרשו לי שנתיים-שלוש להתאושש. היתה תחושה של ריקנות גדולה. אבל אמרתי לעצמי: או שאתה עושה למען עצמך או שאתה מרחם על עצמך".

מדוע לא עזב את רשת ג' ועבר לשדר פופ לועזי בתחנה אחרת, כפי שאוהדיו קיוו שיעשה? "מלה אחת: כסף. אף תחנה לא הציעה לי תנאים כמו בקול ישראל, עם ביטחון כלכלי ופנסיה. זה היה מאוד מפתה לעזוב, אבל לא הייתי מוכן להקריב את עצמי. לא שאני מרוויח הרבה כסף בקול ישראל, אבל קול ישראל זה יציבות, ויציבות חשובה מהכל".

נחשון שידר בתחילה את המצעד הישראלי, אבל לא הסתדר שם ועבר לתוכניות אחרות. הוא גילה שהוא אוהב להגיש מוסיקה מזרחית, מצא נחמה פעוטה בתוכנית לילית של מוסיקה לועזית ב-88 אף-אם ("היא לא הפריעה לאף אחד כי היא שודרה בשעה נידחת", הוא אומר) וב-2003 נסע לאמריקה "בעקבות האהבה, ולא אגיד יותר".

הוא חזר לקול ישראל ב-2005 ולפני כשנה חזר לשדר ב-88 אף-אם בשבתות, בעיקר מוסיקה משנות ה-60 וה-70 ("עבודה, לא משהו שהזדהיתי אתו"). בחודשים האחרונים, מאז שיובל גנור מונה למנהל התחנה, נחשון פורח. הוא מגיש תוכנית דאנס בלילות שישי, בשבתות הוא חוזר למצעדים של שנות ה-80, ומיום ראשון הבא הוא יגיש בכל יום את "קופסת הלהיטים".

"הופתעתי מאוד כשהוצע לי להחזיר את התוכנית", הוא אומר. "לא האמנתי. אני מרגיש עכשיו אחריות גדולה. אני יודע שאני צריך להוכיח את עצמי יותר מאי פעם. להראות שאחרי הפסקה של 11 שנה אני יכול להיות אקטואלי. להביא את האנרגיות שלי, את שמחת החיים שלי, להלהיב את המאזינים. אני לא מהמגישים המאופקים והמרוסנים. אני לא אשב באולפן ואעשה סודוקו. זה יהיה עופר נחשון שכולם מכירים. יש כאלה שאוהבים ויש כאלה ששונאים, ואלה ששונאים ימשיכו לשנוא. אני לא יכול השביע את רצון כולם. I can live with that".

המוסיקה הכי טובה ברדיו?

עופר נחשון, מותר לנחש, הוא סדין אדום בעיני לא מעט מהמאזינים האדוקים של 88 אף-אם. זהו שידור חוזר של התנגשות הציוויליזציות בין רשת ג' וגלי צה"ל משנות ה-80: העולם של הרוק הרציני ושל האלבום כיצירת אמנות נגד העולם של הפופ הקליל ושל הסינגל. אלא שכמו שיודע כל מי שמקשיב בקביעות לתוכניתו המעולה של אבנר גורלי ב-88 אף-אם, התנגשות הציוויליזציות כבר אינה רלוונטית בעולם שבו יש טשטוש גבולות מרתק והפריה הדדית אינטנסיווית בין גבוה לנמוך, בין פופ לאלטרנטיווה, בין דיסקו לפאנק. בעולם כזה, תחנה שחרתה על דגלה את הפלורליזם אמורה לקבל לשורותיה בשמחה מקצוען פופ כמו נחשון, גם אם הטעם שלו חורג מהטעם של רוב העורכים והמאזינים שלה.

אלא שנחשון הוא הפנים של המהפכה שתתרחש מהשבוע הבא בתחנה ומעוררת חששות כבדים ומוצדקים בקרב עובדי התחנה ומאזיניה. המנהל החדש, יובל גנור, מתעקש שזהו רק רענון שורות שלאחריו יישמר ייחוד התחנה. אבל השינויים הצפויים בלוח השידורים מאותתים שהתחנה עשויה לשנות את צביונה ולאבד את ייחודה.

"השינוי הבולט בלוח השידורים הוא ההחלטה לשדר יותר שירים מוכרים ופופולריים בשעות הפריים ולהעביר את תוכניות הנישה לשעות מאוחרות יותר", כתבה בימים האחרונים דוברת קול ישראל למאזין מודאג. תוכניות נישה? הרי התוכניות של רוני ורטהיימר וגל אפלרויט, הנפגעות העיקריות של הלוח החדש (התוכנית של ורטהיימר קוצרה והועברה מהבוקר לערב, של אפלרויט בוטלה), שיקפו את אופי התחנה. הגדרתן כתוכניות נישה מעידה שהזהות הנוכחית של התחנה תהיה מרכיב זניח למדי בזהות החדשה שלה.

התחנה אף פעם לא היתה רדיקלית. מקור כוחה טמון באיזון בין הקאנוני לפחות מוכר: בין "רדיוהד" לבין להקת הפסיכדליה הברזילאית "אוס מוטנטס", בין ואן מוריסון לבין טריו הג'ז המסעיר "בד פלאס". נכון שלפעמים האנינות של עורכי התחנה מעט צפויה. עם כל הכבוד לוואן מוריסון, מוכרחים לשמוע אותו כל יום? ובכל זאת, זו התחנה הממוסדת היחידה על הסקאלה שלעורכיה יש גם מודעות להיסטוריה של המוסיקה, גם אהבה למוסיקה חדשה, גם רצון לסקרן ולהפתיע את המאזין וגם טעם טוב.

מה תהיה הזהות החדשה של התחנה? "יותר שירים מוכרים ופופולריים". לא, היא לא תיהפך לגלגל"צ. עורכים ומגישים כמו בועז כהן (שיעבור מהערב לבוקר), אבנר גורלי, טל השילוני, יואב יפת (שנדחק מהצהריים ללילה) ואחרים יקפידו שזה לא יקרה. אבל תחת התכתיב של "יותר שירים מוכרים ופופולריים" חופש הפעולה שלהם יוגבל, היכולת שלהם להפתיע את המאזין תקטן והמחויבות שלהם לעידוד יצירה ישראלית מעולה שכמעט לא מושמעת בתחנות אחרות תתפוגג.

ומה בנוגע למחויבות ההיסטורית של התחנה לג'ז ובלוז? גנור טוען שהיא לא תפחת. לא ברור על מה הוא מבסס את טענתו. ככל הידוע, לתוכנית הבלוז של התחנה לא יהיה מקום בלוח השידורים החדש. ובנוגע לג'ז, תוכניתו המצוינת של יובל מסקין, "מועדון הכותנה", תקוצץ ככל הנראה. מאחר שחלקו של הג'ז בתחנה קטן גם כך, קיצוץ כזה יכול להיחשב פגיעה קשה והתנערות נוספת של התחנה מהערכים שאיפיינו אותה: מגוון, איכות ועידוד יצירה ישראלית לא מסחרית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ