רן דנקר כמו שלא ראיתם אותו מעולם

רן דנקר לא רוצה שתתייחסו אליו ככוכב הפסטיגלים. בסדרה "מסכים", שחוזרת בשבוע הבא, הוא מגלם בחור מוגבל שכלית ובסרט החדש "עיניים פקוחות" הוא ישחק הומו דתי. היכונו, אולי לא תזהו אותו, ומבחינתו זה בסדר גמור

רותה קופפר | תצלום: גבריאל בהרליה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותה קופפר | תצלום: גבריאל בהרליה

לא קל לזהות את רן דנקר בתפקידו החדש ב"מסכים", הוא ממושקף, מסורק בקפדנות, עם פסוקת בצד, הוא אפילו נראה משום מה קצת יותר מלא. הוא גם מדבר אחרת - לאט, בכבדות ובנימה מעט ילדותית. בסדרה, שסובבת על קשרי אינטרנט, הוא מגלם את נמרוד, בחור מוגבל שכלית, שמקיים קשר און-ליין עם חשפנית שהכיר באתר שנשים מתערטלות בו בשידור חי. אבל גם ברחוב, בערב גשום בתל אביב, לוקח רגע לזהות שהבחור, המרכיב משקפיים מיושנים כמו בסדרה, לא מגולח, חובש קפוצ'ון, מקופל ומעשן בפינה, הוא השחקן והזמר הצעיר, כוכב הטלנובלות וגיבור מדורי הרכילות ("היה לי קר", הוא אומר להגנתו, כשנשאל אם התחפש כדי שעוברים ושבים לא יציקו לו).

בקושי חמש שנים הוא נמצא במרכז תשומת הלב, וכבר כל ילדה בת עשר יודעת לדקלם את קורות החיים שלו: נולד בווירג'יניה שבארצות הברית תחת השם חליל, על שם דמות שאביו, השחקן אלי דנקר, גילם בהצגה. "זאת היתה התעללות", הוא אומר על השם היוצא דופן, ומספר על ההחלטה שקיבל כשהיה בן תשע, להחליף אותו לשם הכי פשוט ולא בולט - רן. מסכים ודני הוליווד בדרך לארה"ב

כוכב נולד

דנקר התפרסם כאחד השחקנים בטלנובלה "השיר שלנו", השתתף כזמר בפסטיגלים, כיכב בדרמה היומית "דני הוליווד", הוציא אלבום משותף עם עילי בוטנר, והגיע עם סרטו של עמוס קולק "חסר מנוחה" לפסטיבל ברלין. באחרונה הצטלם לעונתה השנייה של "מסכים", סדרה יומית שעולה ב"יס סטארס ישראלי" ביום ראשון, גילם הומו חרדי בסרט "עיניים פקוחות" והצטלם לסרט האימה "כלבת". בזמן קצר עשה השחקן, שבשבוע הבא ימלאו לו 25, צעדים גדולים בקריירה שלו.

בעבר נקשר שמו עם זוכת "כוכב נולד" נינט טייב, וכעת הוא חבר של יעל פוליאקוב, יוצרת וכוכבת "הכל דבש". יש מי שרואה גם בשינוי בחייו הרומנטיים קפיצת מדרגה.

רן דנקר: "אני מקווה שלא אתחרפן" (דנקר בחולצה של אמפריו ארמאני וחליפה של פראדה מ"הלגה עיצובים". סטיילינג: מעין גולדמן)

"אני מרגיש את התהליך הזה", הוא אומר. "אני מכוון אליו. היה לי ברור לאן אני הולך, גם אם אצטרך לעבור דברים שפחות בא לי לעשות. התחלתי את הקריירה שלי בגיל צעיר, ולא הייתי לגמרי מגובש בדברים שעשיתי ובדעות שלי. לאט לאט אני מרגיש שאני מתגבש ומכוון לדברים אחרים".

דנקר לא עבר את המסלול המקובל של בתי ספר לאמנויות או להקות צבאיות, ומעולם לא היה ילד פסטיגלים, גם אם קצת חשק בכך. "המשחק הגיע באיחור יחסית, כי לא רציתי לעבוד באותו מקצוע כמו אבי", הוא מסביר. התיאטרון התקשר בעיניו למשהו שלילי באותה תקופה. "רק בגיל 17 הבנתי שזה משהו שאני רוצה לעשות".

קשור לאמא

בסרט "חסר מנוחה" גילם דנקנר חייל בשייטת שיורה בילד בעזה, ואחרי ניתוק של 21 שנה פוגש את אביו. העבודה על הסרט פתחה אצלו פצעים ישנים הקשורים ליחסיו עם אביו. כשהיה בן 3 הוא ואמו חזרו לישראל והאב נשאר בארצות הברית, זו היתה תחילתו של הנתק. מאוחר יותר, כשאביו חזר לארץ, "הוא נלחם על הלחם שלו, ונוצרה סיטואציה שבה הרגשתי מקופח. אחרי שצילמנו את הסרט התעמתתי עם אבי, זה עזר לי מאוד. דיברתי אתו על כל המשקעים שלי, אמרתי לו מה שרציתי להגיד לו כל החיים. כעסתי על עצמי שעד אז לא היה לי האומץ להגיד לו 'לא היית', אפילו לבוא ולהגיד לו 'אתה חרא'". רן דנקר בפסטיבל ברליןכשאני הורג ערבים אני מדמיין את אמא - על הסרט חסר מנוחה

הוא מספר שמאז העימות בנה קשר חדש עם אביו, בעיקר דרך המוסיקה - הוא ואחיו מנישואים אחרים של האב, מנגנים יחד. הוא אפילו היה רוצה להופיע עם אביו בפסטיבל הפסנתר או במסגרת דומה. "נהיה לנו קשר חברי טוב מאוד מאז. הרווחתי אותו", הוא אומר, על האיש ש"מרכך אותי בשנייה, אבל גם יכול לשתק אותי במבט".

לשם האיזון הוא מזכיר, כתמיד, את אמו. "אני מאוד קשור לאמי. היא לא אוהבת שאני אומר את זה, אבל אני חושב שצריך להסתכל על הדברים כמו שהם, היא הקריבה הרבה מהחיים שלה בשבילי, ונראה שבאיזשהו מקום היא פיספסה".

הוא מדגיש שהניתוק מהאב היה בניגוד לרצונה. "היא תמיד תמכה בקשר אתו. היתה אומרת לי 'תתקשר גם אם הוא לא מתקשר'. מובן שהיו רגעים של אכזבה שלי, שבהם היא גוננה עלי. היא גאה בי".

היום הוא קצת מבין את אביו, "שיכול היה להימשך כל כך לעבודה שלו, לעוף ולאבד דברים אחרים שיקרים לו. אני משתדל, ומטופל אצל פסיכולוג כדי שלא אהיה כך עם הילדים שלי. אני לא אהיה כך", הוא מכריז ואז מציג סצינה מסרט: "קאט. 20 שנה אחרי. הילד שלי מתראיין ואומר עלי 'הוא אבא חרא!' ואבא שלי (בקול זקן) יגיד 'אתה רואה!'"

דנקר בטריילר הסרט "חסר מנוחה". היום קצת מבין את אביוב"חסר מנוחה" שיחק מול משה איבגי, ואילו ב"עיניים פקוחות" הוא משחק מול זהר שטראוס, המגלם את המאהב שלו, אברך בעל אטליז. "אין לי טלוויזיה בבית", אומר חיים טבקמן, במאי הסרט, "לכן באתי נקי לאודישן. ידעתי שרן הוא כוכב טלוויזיה גדול, אבל את הרושם שלו הוא עשה באודישן. התבססנו על הסטאר-קווליטי הטבעי שלו. במשחק שלו הוא מבין משהו אינסטינקטיווי. מעבר לזה שהוא פוטוגני, יש בו חיות, אפילו חייתיות. הוא נטול תסביכים. התחושה היא שהוא חומר גלם שיכול להיות גדול".

דנקר מספר כי ההתמודדות עם התפקיד היתה קשה לו, משום שנדרש לגלם אדם מאמין. "לפני הסרט לא היה לי קשר לדת, אין לי חברים דתיים. החוויה של הסרט דווקא הרחיקה אותי עוד יותר מהעולם הזה. קשה לי עם אנשים שהם קיצוניים בכל מה שהם עושים. קשה לי עם שטיפת המוח, תחושת ההסתה והפנאטיות, יש בי משהו רוחני ובדרך החיים שלי, ובכל זאת לא אשאב לזה".

הטיפוס המהיר ממעמד של שחקן טלנובלה למעמד של שחקן רציני יותר, לא הותיר לו הרבה זמן ללימודים. "לפני חצי שנה, כשעבדתי על דני (הוליווד), רציתי לפתוח את הראש. רציתי ללכת לחוג לקולנוע, להיכנס לקורסים, לשמוע קצת, ולא יצא לי, התבאסתי מזה. גילה אלמגור שמעה אותי מדבר על זה על הסט, ולמחרת באה עם רשימה של 50 סרטים מכל התקופות שכדאי לי לראות. עשיתי לעצמי קורס, ראיתי המון סרטים: 'עד כלות הנשימה', '400 המלקות', 'פרסונה', 'נערי הכרך'".

פעם אמר שהשחקן שהוא מעריץ הוא ג'וני דפ. היום הוא מבין שהוא מתבקש, כהגדרתו, להציע משהו "פחות בנאלי? יותר בוגר?" והוא מוכן - "השחקן שאני הכי תפוס עליו עכשיו זה חאווייר ברדם, ששיחק ב'ארץ קשוחה'. כל היום אני עומד מול המראה ואומר'Please Step out of the car, sir'. כל הזמן אומרים לי שאני עושה את זה גרוע, ואני ממשיך. נגנבתי ממנו אחרי שראיתי אותו ב'אהבה בימי כולירה', תפקיד כל כך שונה, לא האמנתי שזה הוא. הוא היה ענק גם ב'הים שבפנים'. זה ו'רוקדת בחשיכה', הם שני הסרטים שאני הכי אוהב".

השחקן האהוב עליו בארץ הוא ששון גבאי. כעבודת הכנה לתפקיד שלו ב"מסכים" דנקר שמע ממנו איך התכונן לגילום הגבר האוטיסט בהצגה "איש הגשם". "ששון אמר לי שזה לא אותו דבר, שיש מאות סוגים של לקויות, ושכדאי לי ללכת לפגוש אנשים עם לקויות. בפעם הראשונה שבאתי להקראת טקסט של 'מסכים' גילמתי דמות של אדם עם לקויות עם כל הסטריאוטיפים. עשיתי את כל הטעויות שאפשר. לאט לאט הורדתי מחוות עד שנשארתי עם ליקוי מינימלי", הוא מספר על התהליך שיכול לאפיין לא רק את ההכנות לתפקידו הנוכחי, אלא גם את תהליך הצמיחה שלו מול המצלמה.

איתן ענר, שביים את הסיפור של נמרוד ב"מסכים", חושב שהוא אולי היחיד בארץ שלא ממש חיבר פנים לשם רן דנקר. "ידעתי שיש אחד כזה, שהוא מפורסם ושכולם מכירים אותו - אבל הייתי צריך שישלחו לי תמונה כדי להיזכר בו".

ענר מספר שהבחירה בדנקר לא היתה טבעית. "הברירה המועדפת על במאי היא לרוב שחקן מנוסה - כדי שיוכל לקום בבוקר ולבוא רגוע לסט. רן בכלל מגדיר את עצמו כמוסיקאי. בכל מקרה, הוא לא מין פיליפ סימור הופמן, שמלוהק באופן טבעי לתפקידים כאלה. אבל זאת היתה חוויה מהממת לעבוד אתו. הלכנו למעון של אנשים עם לקויות. כולם, כולל אנשי הצוות, ביקשו ממנו חתימות. הוא ישב במשך 45 דקות ובסבלנות רבה חילק חתימות לכולם.

"אני מעריץ שחקנים בשל האומץ שלהם להיות דבילים", מוסיף ענר. "בתפקיד הזה נדרש ממנו להיות דביל. צריך המון אומץ להיות במקום כל כך לא דוגמני, לוותר על היתרון האסתטי שלך, והוא הפגין אותו".

דנקר עצמו חושב שההתפתחות האישית שלו קצת אטית. "אני מרגיש שאני עושה המון פרויקטים", הוא אומר. איפה יהיה בעוד חמש שנים? "שאלה מתקילה. מקווה שעם אלבום שני מאחורי, עם מספיק חומרים לאלבום סולו, כי היום אני כותב הרבה, אבל אין לי אומץ לשחרר את זה וכרגע כיף לי עם עילי. אולי אהיה נשוי פלוס שניים, ויכול להיות שאהיה רווק הולל במיאמי. מקווה שלא אתחרפן, שלא אהיה שקוע בבית בחרדות בלי יכולת לצאת. מקווה שלא אהיה מותש, שאדע לעשות את הבחירות הנכונות, ולהצליח משנה לשנה לעשות דברים ממקום אמיתי משלי".

לא מזייף

תפקיד נמרוד מן, הבחור ה"קצת מפגר" שמגלם רן דנקר ב"מסכים", הוא מהלך חכם בקריירה של אליל הילדות. אין כמו תפקיד של אדם "עם לקויות", כהגדרת נמרוד, כדי להזניק מניות של שחקן. תשאלו את אדוארד נורטון, שון פן, דניאל דיי לואיס ואחרים.

כולם יכולים להמשיך לישון בשקט, אבל אין להקל ראש בהישגו של דנקר. בעבר התבקש בעיקר להיות יפה, מתוק, מקסים ומצודד, ונראה שעשה זאת בקלות יתרה. אתגרי משחק מפרכים לא הוצבו בפניו, והופעתו בסרט "חסר מנוחה" היתה גרסה מעט יותר משוכללת של דני, רני וזוהר, הדמויות הטלוויזיוניות שפרסמו אותו.

"מסכים" מסמנת צעד גדול קדימה מבחינתו. דנקר מתרחק בצורה קיצונית מהפרסונה הסטארית. הוא גונב את ההצגה מכל שאר השחקנים בסדרה, והתחרות לא פשוטה. הפרטנרית המרכזית שלו היא נטע גרטי המצוינת, בוגרת הצגות שייקספיריות בתיאטרון הרפרטוארי. נמרוד אינו המלט ודנקר אינו איתי טיראן, אבל הוא בהחלט מצליח להפתיע. בביטחון ובשליטה הוא בונה דמות שלמה, משכנעת, מנומקת ומרגשת מאוד, של ילד-גבר טהור וסקרן, שביר אך נחוש, עם תהומות של תום אמיתי ושמחת חיים מהולה בכאב עמוק, שהוא "לא טיפש ולא מפגר", אלא "מיוחד, לפעמים קצת יותר מדי".

אין עיוותים פיסיים. אין גמגום או פגמים בדיבור, אין אפילו טעויות בעברית או נסיון לכער את השחקן (משימה קשה בכל מקרה), ורק בגדים ומשקפיים ודקויות של שפת גוף משווים לו, בלי ללחוץ, מראה חנוני. דנקר אינו מזייף לרגע. גם צרימות הקריוקי המכוונות לצלילי "זה כל הקסם" מוגשות בתבונה וברגישות ויוצרות רגעים של קסם. כשהוא צועק שוב ושוב "אני רוצה לדבר עם ללה", אחרי שהדמות שמגלמת גרטי נלקחת ממנו זמנית, וכשהוא מתגבר באומץ על הכרזתה הגורפת כי לעולם לא תאהב אותו, ומתעקש להשאיר פתח קטן לתקווה, דנקר לא רק שובה את הלב, אלא גם שובר אותו. משחקו מאופק ומדויק עד אחרון הפרטים, ועל כך מגיעות מחמאות גם לבמאי איתן ענר. אחרי שכבר נולד ככוכב, אפשר להודיע בלי היסוס על הולדתו המחודשת של רן דנקר, כשחקן לכל דבר.

ירון פריד

הרכב השנה

"שווים", האלבום של רן דנקר ועילי בוטנר, הוא הצלחה מסחררת. עד כה נמכרו כ-17 אלף עותקים, הכרטיסים ל-150 ההופעות של הצמד נמכרו כולם, והשניים הוכתרו כהרכב השנה כמעט בכל תחנות הרדיו. דנקר ובוטנר הם גם הרכב השנה של ynet. אלבומם המשותף נבחר לאלבום השנה של עיתון הנוער "ראש 1", ושני שירים של הצמד זכו בתואר שיר השנה - "אני אש" ב"ראש 1" וברדיו ירושלים, ו"מה שלא הספקתי לומר" ב"רייטינג".

גם חברת פלאפון הכתירה את הצמד בתואר הרכב השנה וזיכתה אותם באלבום פלטינה בסלולרי (שמציין 40 אלף הורדות). אצל שלושת המפעילים הסלולריים היו יותר מ-200 אלף הורדות. נראה שדנקר ובוטנר מנצלים היטב את יתרונות הפלטפורמה הסלולרית, ובימים אלה הם מוציאים קליפ לשיר "בואי נעזוב", שצולם כולו בטלפון סלולרי בחסות יורוקום.

נויה כוכבי

רוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ