רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל פולקהלה 5: יש יותר מדי מוזיקאים עצמאיים בישראל

יש הרבה מאוד מוזיקאים עצמאיים בישראל. אולי אפילו יותר מדי, לדעתם של רם אוריון, ירונה כספי ואביב מארק, שישתתפו בסוף השבוע בפסטיבל "פולקל'ה" החמישי

תגובות

"אף פעם לא היה קל לעשות מוסיקה עצמאית כמו עכשיו. לעשות רוקנרול תמיד היה מלחמה", אומר המוסיקאי רם אוריון. לא נראה שהפסקת האש מתקרבת, אבל אוריון, המוסיקאי ואיש הסאונד אביב מארק והזמרת-היוצרת ירונה כספי מסכימים שהמוסיקה העצמאית בפריחה. השלושה ישתתפו בסוף השבוע בפסטיבל "פולקל'ה" החמישי שיתקיים במועדון לבונטין 7 בתל אביב. הפסטיבל חרג זה כבר ממוסיקת פולק במובן האקוסטי שלה ומושך קהל של מוסיקה עצמאית בכלל. יופיעו בו 37 הרכבים, שבין משתתפיהם פוליאנה פרנק, יהלי סובול, נדב אזולאי, יהוא ירון, שני קדר ואדם קומן.

"כל הדברים שהייתי מעורב בהם מגיל צעיר היו עצמאיים", ממשיך אוריון. "את 'הפה והטלפיים' הקלטנו על טייפ ארבעה ערוצים. גם 'נושאי המגבעת' פעלה בתוך הבועה של עצמה. בדרך כלל, כשהגיעה התערבות של גורמים חיצוניים, כמו חברת תקליטים, הדברים התחילו להתחרבן. פיתחתי התניה להתרחק מזה עד כמה שאפשר, כדי שהתוצר הסופי יהיה מסונכרן עם הכוונות שלי. אחרי שהיצירה מוכנה צריך לנסות ולעבוד אתה כמה שיותר, פשוט לעבוד. בכל מקרה יותר מעניינות אותי הופעות מאשר משאיות עם קרטונים ובתוכם הדיסקים שלי".

כספי לא מסכימה. "קיוויתי מאוד שאחרי כל התהליך של הקלטת האלבום האחרון שלי, 'הירקון 51', אמצא חברת הפצה, כי רציתי שהמוסיקה תגיע הכי רחוק שאפשר", היא אומרת. "אבל לרוב, אם החברות הגדולות לא מעורבות בתהליך היצירה מההתחלה, אין להן עניין לקחת את האחריות הזאת. זה הופך לעניין של כלכלה. אני מאמינה שהמוסיקה חוצה גבולות ומדברת בעד עצמה, אבל לא תמיד מוסיקה טובה היא תעודת אחריות להצלחה".

רם אוריון (מימין), ירונה כספי ואביב מארק. כל אחד עסוק בענייניו

מארק קובע, כי "אין יותר שוליים ומיינסטרים. יש מוסיקה טובה ומוסיקה לא טובה, מוסיקה שמוכרת ומוסיקה שלא מוכרת. אנשים שבויים בקטגוריות כמו שוליים ואלטרנטיווי, אבל הפסיקו לשפוט מוסיקה לפי האיכות שלה".

כספי: "בכל מקרה, ברגע שמשמיעים פה שיר שלוש פעמים ברדיו הוא נהפך למיינסטרים".

בעניין אחד השלושה מסכימים: יש הרבה מאוד מוסיקאים עצמאיים בישראל. אפילו יותר מדי. העובדה שכל אחד יכול להעלות לאינטרנט שירים שכתב, הלחין והקליט בחדר השינה שלו לא תורמת בהכרח לאיכות, בעיניהם. "זה נחמד שדברים עוברים ברשת", אומרת כספי, "אבל אני מאמינה שמוסיקה צריכה להגיע אליך ולא אתה צריך לחפש אותה. היא צריכה את המקום שלה. אם הרדיו היה מחבק, היה קל יותר".

אתם חושבים שפסטיבלים כמו "פולקל'ה" עוזרים לסנן את השפע?

מארק: "צריך להסתכל על זה דרך העיניים של הקהל. אם אדם קונה כרטיס ליומיים בפסטיבל ב-80 שקל ורואה כל יום עשרה הרכבים, עם כל האווירה של הפסטיבל ולהקות שעולות ויורדות זו אחרי זו, גם אם לא כולן טובות זה אחלה דבר. כי אין תחליף להופעה חיה. לא דיסק, לא קליפ. אתה חייב להיות בהופעה כדי להרגיש את זה. אתה תראה משהו ב'יוטיוב' או קונצרט בדי-וי-די בסראונד וזה אף פעם לא יהיה אותו דבר".

אוריון: "כל הקטע ברוקנרול הוא לצרוך את המוסיקה על במה. המהות היא הפרפורמנס והביצוע".

מארק: "זה גם המבחן של האמן, כי על האלבום הוא יכול לעבוד גם שלוש שנים. אין הרבה אנשים שמבינים שמוסיקה איכותית היא שוות ערך לקולנוע משובח או לתערוכה או לציור. אנשים מתייחסים לזה כמו בידור. האמנים הוותיקים, כמו פורטיס ואהוד בנאי, משאירים אצלי יותר מטען מהמון אמנים צעירים. פעם להקה ידעה שהיא עובדת שנה ומופיעה שנתיים ורק אחרי זה עושה תקליט. היום חבר'ה נפגשים וההופעה הראשונה שלהם היא הופעת השקה לדיסק והם כבר חושבים על הקליפ. הביטלס, לדוגמה, התחילו לנגן יחד בשנת 1957 ורק שש שנים אחרי זה הם הוציאו אלבום ראשון, שגם הוא לא היה להיט גדול. אנשים היום מצפים למיידיות. הם לא מבינים את ההתחייבות לאיכות. הם לא מבינים שצריך לעבוד".

אוריון: "אני מרגיש בשנה האחרונה איזו התעוררות בעשייה, שקשורה לפסטיבלים כמו 'חוצמזה', 'אינדינגב' ו'פולקל'ה'. מגיעות גם הרבה הופעות טובות לארץ. הרכבים חדשים עולים על הבמה ומזיעים והקהל מעריך את זה, אחרי הרבה זמן שהיה קשה מאוד לעשות מוסיקה חיה. אני לא יודע אם הפסטיבלים הם הסיבה או סימפטום, אבל בטוח שיש להם משקל. הליין-אפים שלהם דומים אבל לכל אחד יש אופי שונה, גם גיאוגרפית ('חומצזה' התקיים בקיבוץ פרוד בצפון, 'אינדינגב' במצפה גבולות בנגב ו'פולקל'ה' בתל אביב, נ"כ). יש בהם הרגשה שכמה זירות קטנות נהפכות לקהילה אחת. זה נותן הרבה לכוח למי שמופיע שם. אנחנו אינדיווידואליסטים ורגילים להופיע מול 15 אנשים. זה מחזק להרגיש שאתה חלק ממשהו".

אז באמת יש קהילה?

כספי: "כל אחד עוסק בענייניו. זה מסובך לחלק ולהגדיר".

מארק: "אני נורא מתנגד לזה. קהילה, סצינה, הייפ, וייב. מלים שאני לא מסוגל לסבול".

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true