חדוות המין: משנים תנוחה

בשנות ה-70 היה הספר "חדוות המין" מהפכני ונועז. כעת יוצאת מהדורה חדשה ומעודכנת, שנותנת דגש שווה למקומה של האשה

שרה ליאל | ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שרה ליאל | ניו יורק טיימס

הטקסט הישיר, העצות הארוטיות , והתמונות המשעשעות של הגבר העירום והנלהב שכונה בפי העם ""Hairy Man (השעיר) - הפכו את "חדוות המין" ("The Joy of Sex") לספר מהפכני בתקופתו. הספר יצא לאור ב-1972, כשיחסי מין נחשבו עדיין למשהו שנעשה בחושך ומתחת לסדינים, ודחף אותם אל התודעה הציבורית בעדינות של ג'יגולו בכנס של כמרים. הוא זכה להצלחה גדולה, שהה ברשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס" במשך 343 שבועות, והיה מונח דרך קבע על השידות לצד המיטות בארצות הברית כולה. הלכה החדווה - נשים קנו את הספר יותר מגברים

במשך השנים עבר הספר כמה שינויים והרחבות, וכעת הוא רואה אור במהדורה משוכתבת לחלוטין, לראשונה כספר המיועד לנשים לא פחות משהוא מיועד לגברים. הגרסה החדשה (בספטמבר יצאה לאור באנגליה, ובחודש הבא תראה אור בארצות הברית) מתמודדת עם מגוון נושאים שלא שמעו עליהם בשנות ה-70, כמו פורנוגרפיה באינטרנט, איידס וויאגרה, ומציגה תצלומים (ורישומים, כשהעניינים מתחילים להיות מפורשים מדי) של גבר ואשה בני המאה ה-21, המפגינים התלהבות ראויה. ובכל זאת, בחברה שבה ממילא מדברים וחושבים על מין הרבה יותר מדי, מה הטעם לקרוא עוד משהו על הנושא? האם באמת יש משהו חדש לומר על כך?

"כן", אומרת סוזן קוויליאם, סקסולוגית בריטית, בעלת טור עצות ויועצת לזוגות, ששיכתבה את הספר מן היסוד. "אנשים זקוקים נואשות לעזרה בפיענוח המסרים המיניים המבלבלים בתרבות שלנו. אנחנו יותר מיניים, ולכן אנחנו זקוקים למדריך מהימן, מדויק וסמכותי".

אף שהמין הוא חלק מרכזי בהוויה האנושית, החברה עדיין מתייחסת אליו בבורות ובחרדה. אין פלא שאנשים מתבלבלים לאחר שמפציצים אותם בתמונות מפורשות, בציפיות בלתי אפשריות ובמידע סותר ומבהיל מאמצעים הולכים ומתרבים של תקשורת, הטוענת שכולם צריכים לעסוק במין מדהים ולולייני כל הזמן.

                            עטיפת המהדורה האנגלית החדשה (תצלום: AFP)

"יש המון מידע לא מדויק באינטרנט", אומרת קוויליאם, שנשכרה לשכתב את "חדוות המין" בידי המו"ל הבריטי, מיטשל ביזלי (הספר המקורי היה בריטי, כמו מחברו, ד"ר אלכס קומפורט, שמת בשנת 2000 אבל חתום גם על המהדורה החדשה). היה לה ניסיון רב בתחום, מאחר שכבר חיברה כמה ספרים בנושאי סקס ויחסים. היא גם זוכרת בחיבה את סוף השבוע שהיא והחבר שלה גילו את הספר המקורי, שהיה שייך לאחד משותפיו לדירה בליוורפול. "נסגרנו בחדר שלו ולא יצאנו עד יום ראשון", היא מספרת.

במבט לאחור, זו היתה תקופה תמימה: הימים שלפני האיידס ואחרי הגלולה, תקופה שבה הקונדומים נחשבו רשות ולא חובה (קומפורט ראה בהם "אמצעי הגנה מועיל", אבל רק למניעת היריון) . לכאורה, האהבה היתה חופשית והאפשרויות בלתי נגמרות, אבל אפילו הרופא המהפכן היה מן הסתם מוכה בתדהמה מהשינויים שקרו מאז.

איורים מ"חדוות המין"

קוויליאם מציינת שאנשים עושים יותר סקס עם יותר בני זוג, ואינם חוששים לדבר על זה למחרת בבית הקפה, באוטובוס, ובטלפונים הסלולריים שלהם כשהם הולכים ברחוב. מגזינים המיועדים לנערות בגיל ההתבגרות מפרטים הנחיות לסקס אוראלי. תמונות מיניות מופיעות על שלטי חוצות, מזנקות מתוך הטלוויזיה ומפתות מתוך המחשבים. היא טוענת גם כי אל הפריצות החדשה התלוותה גם מודעות גדולה יותר להשלכות של מין מזדמן. "אנחנו חופשיים במין הרבה יותר, אבל בו בזמן אנחנו מתחילים לקלוט שמין זה עניין רציני", היא אומרת. בשנות ה-70 האמריקאים התייחסו לסקס בגישה של מתבגרים, שאומרת "איזה כיף - ההורמונים משתוללים!" אבל עכשיו הגענו לגיל 19 או 20. אני לגמרי בעד הפיכת הסקס לעניין כייפי, מענג, אוהב ומשעשע, אבל מין הוא עניין רציני. כשאת שוכבת עם גבר, זה קושר אותך אליו".

. גם אם קומפורט היה גבר שהקדים את זמנו, הוא בכל זאת היה גבר, וספרו נכתב מנקודת מבט של גבר. "בספר נכלל פרק המסביר כיצד לגאול אשה מבתוליה בדרך מתחשבת", אומרת קוויליאם. "היה בו פרק שנקרא 'פריג'ידיות'. אני בטוחה שהוא היה איש נחמד, אבל הוא אמר שלרוב הגברים, אם תהיה לצדם בת זוג צעירה ומושכת, תהיה תמיד זקפה - רק כשאשה קוראת דרור ליצריה יש לו בעיה. אתה קורא את זה ואומר, 'לא, לא, לא!' אבל ככה זה היה אז.

תצלום רפרודוקציה: דניאל צ'צ'יק

"קומפורט מזכיר את הדגדגן, הוא רוחש כלפיו כבוד, הוא אומר שהוא חשוב", אומרת קוויליאם. "זה היה הרבה יותר ממה שעשו רוב האנשים באותם ימים. אבל הוא מזכיר את הדגדגן רק בדרך אגב ולא מקדיש פרק מיוחד לעיסוק בו. וזה לא מפני שהיה אנטי-דגדגן בגישתו, אלא פשוט משום שלא ידע". קומפורט גם אמר שהפות "מעט מפחיד" בעיני גברים רבים. בגרסתה של קוויליאם הוחלפו הקטעים האלה בכמה הצעות באשר לטיפול הארוטי המתאים בפות. .

קומפורט, גרונטולוג - רופא המתמחה במדע הזקנה - כתב את הספר משום שרבים מהפציינטים שלו הפגינו בורות עמוקה בנוגע למנגנוני המין, ולו הבסיסיים ביותר. חדוות המין הפרטית שלו הביאה אותו לעזוב את אשתו ולעקור לקומונה של אהבה חופשית בקליפורניה.

הטכנולוגיה עברה כברת דרך ניכרת מאז פירסם קומפורט את ספרו. לא היו אז אינטרנט ודואר אלקטרוני. לא היו טלפונים סלולריים, לא היה ג'יי-דייט, אבל היה כנראה סקס על אופנוע בשעת הנסיעה, לפחות על פי ספרו של קומפורט. קוויליאם השמיטה את הקטע הזה וגם הסירה אזכורים של זנות ושל סקס על גבי סוסים דוהרים. היא הוסיפה קטע מסקרן המעלה השערות בעניין "פרפר ונוס", טכניקת המין הבדיונית שהוזכרה בסדרת הטלוויזיה "פרקליטי אל-איי" ב-1986 והייתה אמורה לשגע כל אשה כל פעם מחדש.

לא רק ג'י

הספר החדש גם מבקש לעסוק במחקר העדכני באשר לביולוגיה של המין. הנה כמה מהדברים, לדברי קוויליאם, שאנחנו יודעים עליהם כעת יותר משידענו בשנות ה-70: "מחזור העוררות המינית, ההורמונים, הפרומונים, הדגדגן, הרלוונטיות של הפטמות, איך פועלת הזקפה, שיקויים מעוררי תאווה". אנחנו גם יודעים (או היא יודעת, לפחות) שנוסף על נקודת ג'י החמקנית, נשים יכולות גם ליהנות משתי נקודות עונג מיניות נוספות, אם יתמזל מזלן ויוכלו לאתר אותן: נקודת אי, שנמצאת עמוק יותר מנקודת ג'י בנרתיק; ונקודת יו, בין הדגדגן לנרתיק.

קוויליאם נוקטת גישה מעשית, וקוראת לכולנו לשמור על הדברים בפרופורציה. "אלכס זנח את הרעיון שסקס הוא מלוכלך", אומרת קוויליאם על קומפורט ועל ספרו המהפכני. "ואני אומרת: בואו נהפוך את זה לעניין נורמלי. לרוב האנשים אין אורגזמות עד כדי צרחות בכל סוף שבוע. תעשו חיים, תאהבו, תעשו סקס. אבל אל תרדו על עצמכם אם אתם לא עושים את זה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ