הכל מתחיל בים: פשטות פיוטית

אורי קליין על "הכל מתחיל בים", סרטו החדש והמרגש של איתן גרין, שעוסק במקומו של המוות בחיינו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין

שבריריותם של החיים היא נושאו של "הכל מתחיל בים", סרטו החדש, היפה והמרגש של איתן גרין, שכותרת המשנה שלו היא "שלוש תמונות ילדות ומוות". כותרת המשנה מרמזת על מבנהו העלילתי של הסרט, שמורכב משלושה פרקים המתארים שלושה אירועים שמתרחשים בקורותיה של משפחה אחת. המלה הנוספת, "מוות", מכריזה על נוכחותו בשלושת הסיפורים האלה; הוא מרחף מעל הסרט כאיום תמידי, כחלק בלתי נפרד מהחיים המתוארים בו. אך אין זה סרט שמבקש להבהיל. הפחד קיים בסרט, אך ההכרה בו וההשלמה עמו הן המסלול שבו הסרט מהלך, ומההילוך הזה בצלו של האיום נובע כוחו של הסרט. נדמה ש"הכל מתחיל בים" מבקש לומר שהאנושיות עצמה נובעת מההכרה בו.

"הכל מתחיל בים" משרה רוח קסומה - אבנר שביט

"הכל מתחיל בים" מפספס את המטרה - אורון שמיר

אין זו הפעם הראשונה שהמוות נוכח כגורם עלילתי בסרטיו של גרין (שהוא חברי מאז שנפגשנו כתלמידים בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב לפני כ-36 שנים); הוא נכח ב"עד סוף הלילה" מ-1985, ב"זולגות הדמעות מעצמן" מ-1997 וב"חלומו של הנרי" מ-2004. בסרטים האלה המוות היה מרכיב תסריטאי שהתערב בעלילה, הניע אותה, שינה את מהלכיה או אפילו סיכם אותה. ב"הכל מתחיל בים" - שעצם שמו, הנושא קונוטציה מיתולוגית מקומית, מעיד על ניסיונו של גרין לעצב הפעם על הבד סיטואציה אנושית קיומית בסיסית ואף נצחית - המוות נוכח כמעטפת שהחיים פועלים בתוכה. העולם שהמוות פועל בו קיים בסרט; אך ככל שהסרט מתפתח, אנו מתרחקים מהעולם הזה וחודרים עמוק יותר ויותר לתודעתה של הדמות הראשית המתבוננת בעולם הזה ומכירה בשבריריות המאפיינת אותו.

זוהי דמותו של אודי, בנם של דינה (דורית לב ארי) ויודה (יובל סגל) גולדשטיין, בעלי חנות רהיטים המתגוררים באשקלון (את אודי מגלם בפרק הראשון של הסרט יונתן אלסטר ובשני הפרקים הנוספים רון יגרמן).

הכרה, הבנה, השלמה

את העולם שבחוץ מייצג בסרטו של גרין בראש וראשונה הים של אשקלון, שבו מתרחש הפרק הראשון והוא נשקף גם בשני הפרקים הנוספים של הסרט; מייצגים אותו הפארק הלאומי של אשקלון, עם הקונוטציות ההיסטוריות שלו, שבו מתרחש הפרק השני; וגם דירתם החדשה של משפחת גולדשטיין, שאליה הם עוברים בפרק השלישי, בית הספר שבו אודי לומד ובית החולים, שהוא אתר התרחשות בשניים מפרקי הסרט.

מתוך הסרט. שבריריותם של החיים

ואולם, כל הסממנים האלה של מציאות חיצונית ממשית נדחקים בהדרגה לשולי התודעה של הסרט, ואת המהות הקונקרטית שלהם מחליפה משמעות ערטילאית ומופשטת הרבה יותר. לא רק הים נושא משמעות סימבולית בסרט, אלא גם בית החולים, שהמתרחש בו מתואר דרך עיניו של הגיבור כמאיים, מבהיל, מסקרן, מסתורי ואף מופלא, ממש כמו החיים עצמם.

יותר מכל סרטיו הקודמים של גרין, "הכל מתחיל בים" מבקש לחדור אל ההכרה המתבוננת במציאות סביבה. מהבחינה הזאת, ואף על פי שהסרט מספר כמה סיפורים ומופיע בו אוסף נרחב למדי של דמויות משנה, המיתוספות לשלושת גיבוריו המרכזיים - הבן, אמו ואביו - זהו סרטו המופשט ביותר של גרין: סרט המבקש לחדור אל הרגישות שיוצרת את ההכרה, את ההבנה ואולי גם את ההשלמה עם שבריריותם של החיים והסכנה התמידית המאיימת עליהם.

יש לפיכך משהו פיוטי באמת בסרטו החדש של גרין, אך זהו פיוט שאינו מתהדר ביכולתו אלא להיפך, מעלים את עצמו בתוך הפשטות והכמעט פרוזאיות שבה הסיפורים שבסרט מוצגים בפנינו. יש משהו מחוספס מעט בסרטו של גרין, כפי שהיה גם בסרטיו הקודמים, אך בחספוס הזה טמונה תחושת הישראליות ש"הכל מתחיל בים", כמו סרטיו הקודמים, מצליח לשדר. החיים שלנו כאן הם כאלה, עקומים מעט, מגושמים מעט, וסרטיו של גרין מצליחים להעביר את מצב העניינים הזה. "הכל מתחיל בים", אף יותר מסרטיו הקודמים, מצליח לשלב בין תחושת החספוס הקונקרטית הזאת, שמעצבת את חיצוניותו של הסרט, לרגישות העדינה מאוד שמאפיינת את פנימיותו, ומהשילוב הזה נובע כוחו של הסרט לרגש. זהו סרט ששופע עדינות, טוב לב ואנושיות; גם דמויותיו החריגות ביותר ואפילו המבהילות ביותר זוכות למידה של הבנה וחמלה מצדו של גרין; הן מצליחות להפתיע אותנו באנושיותן.

יש רגעים יפים רבים בסרט; במיוחד הרגעים הקטנים שלו, רגעי השקט שבו, שבהם "הכל מתחיל בים" פשוט עוצר כדי להתבונן, ומתוך ההתבוננות בוקעת ההבנה שלו.

התחלה חדשה

סרטיו של גרין נשאו תמיד אופי אוטוביוגרפי; הם עסקו בנושאים שהעסיקו אותו ועיצבו את עולמו, כגון הברים של תל אביב, אהבתו לכדורסל, לזמר העברי ולקולנוע עצמו. אולם, אם בסרטיו הקודמים עסק גרין בנושאים שעיצבו את עולמו הפרטי ואף בודדו אותו לעתים מהמציאות שמעבר לו, הרי "הכל מתחיל בים", אף שהוא ממשיך מהנקודה שבה הסתיימו סרטיו הקודמים, נדמה גם כמו התחלה חדשה שנוגעת בחיים דרך העיסוק שלו במשפחה והורות. בסרטו החדש, שהוא סרט הקולנוע העלילתי הארוך השישי שלו, נכנס גרין אל תוך החיים בעוצמה עזה בהרבה מבעבר, ואנו נענים לאומץ הכרוך בכך וגם לזהירות שבה הדבר נעשה.

גרין מצליח להקנות לשלושת הסיפורים שבסרט ממשות קיימת וגם נפח של זיכרון המתהווה בתודעה. הם קורים במציאות הריאלית של הסרט ובו-בזמן מתעצבים בהוויה המדומה שלו. מכך נובעת יכולתו המיידית של הסרט לעורר הזדהות.

כדי להיענות ל"הכל מתחיל בים" צריך להישמע לרגישויות שמעצבות את נימי היצירה של הסרט ולפסוע לאורם. אם מצליחים לעשות זאת זוכים לחוויה שהיא ייחודית, כובשת לב, משמעותית, מנחמת בדרכה העדינה, ובוודאי גם, בהקשרה של התרבות הישראלית העכשווית - חשובה.

"הכל מתחיל בים". תסריט ובימוי: איתן גרין; צילום: שי גולדמן; מוסיקה: יוסף ברדנשווילי; שחקנים: דורית לב ארי, יובל סגל, רון יגרמן, יונתן אלסטר, צחי גראד, אשר צרפתי, אריה מוסקונה, דני שטג, אילנית בן יעקב

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ