רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקרוא ולשרוף: מסתובב סביב עצמו

מובן שסרטם החדש  של האחים כהן הוא סרט אינטליגנטי, ומובן גם שהוא רוצה להגיד משהו על אמריקה של היום. אבל יש בו גם משהו טרחני, ונדמה שביימו אותו בלאות מסויימת

תגובות

פרנויה היא שם המשחק ב"לקרוא ולשרוף", סרטם החדש של האחים ג'ואל ואיתן כהן, שהצפייה בו דומה למעקב אחר כלב הרודף אחר זנבו. בהתחלה זה משעשע, אבל בהדרגה זה מתחיל לחזור על עצמו ולייגע. תחושת המרדף האין-סופי נובעת מהעובדה שבעלילת הסרט מעורבות חמש דמויות שכל אחת מהן עסוקה בניסיונה לספק את עצמה; ומכיוון שמקצת הדמויות האלה אינן נבונות במיוחד, והאחרות אינן סימפטיות במיוחד, התוצאה היא סרט שאפשר לצפות בו בחיוך מסוים, אך גם כמעט ללא כל מעורבות רגשית.

ייתכן שהאחים כהן נהגו בחוכמה כאשר לא ניסו ליצור סרט שיתחרה בנפחו העלילתי והרגשי של סרטם הקודם, "ארץ קשוחה", שזיכה אותם בפרס האוסקר, אלא בחרו לחזור לתחום הקומדיה האקסצנטרית, שבו ביקרו כבר בעבר בהצלחה בסרטם "ביג לבובסקי", וגם בהרבה פחות הצלחה בסרטים כגון "אכזריות בלתי נסבלת" וגרסתם התמוהה לקומדיה הבריטית "להרוג את הליידי". "לקרוא ולשרוף" נמצא אי שם באמצע בין הסרטים האלה. הוא אינו מתחכם כמו "אכזריות בלתי נסבלת" או סתמי כמו "להרוג את הליידי", אך אין בו גם את מה שהפך את "ביג לבובסקי" ליצירה כה מרנינה, והוא, בראש ובראשונה, נוכחותה בסרט של דמות מרכזית שהיתה הרגשה אמיתית שהאחים כהן מחבבים אותה (וזה די נדיר בסרטיהם); לכך נוספה גם הופעתו המופלאה של ג'ף ברידג'ס בתפקיד הזה.

האיכויות האלה חסרות ב"לקרוא ולשרוף". מובן שזהו סרט אינטליגנטי; האחים כהן הם יוצרים שנונים ואינטליגנטים שמודעים היטב למה שהם עושים. ומובן שיש לסרט אותו ברק מילולי וחזותי שאופייני לכל סרטיהם, גם החלשים שבהם. ומובן גם ש"לקרוא ולשרוף" רוצה לומר משהו על אמריקה היום, שבה אי אפשר עוד להבחין בין אמת לבדיה וכולם חושדים בכולם. אבל יש גם משהו טרחני ב"לקרוא ולשרוף": נדמה שהאחים כהן ביימו אותו בלאות מסוימת; חלק מהתחבולות נדמות מכניות ותחושה של התנשאות קלה שולטת בסרט.

כמו כל סרטיהם של האחים כהן, "לקרוא ולשרוף" הוא תרגיל בחתרנות ז'אנרית, כשעל הכוונת הפעם נמצא סרט הריגול, שעלילתו כה מסובכת במכוון, ולפעמים אפילו מופרכת בעליל, שמתחשק להרים ידיים מולה. לא תורמת לכך נוכחותו של ג'ורג' קלוני בסרט, מזוקן שוב, שאינה יכולה שלא להזכיר לצופים את "סוריאנה", הסרט שהופעתו בו זיכתה אותו באוסקר משנה; האם מישהו באמת הבין מה קורה בסרט ההוא?

שבויים בתוך פיקציה

עלילת הסרט מתחילה כאשר אוסבורן קוקס (ג'ון מלקוביץ'), סוכן סי-איי-אי, מפוטר מעבודתו בגלל היותו אלכוהוליסט. אוסבורן מחליט להתנקם במעבידיו ולכתוב ספר זיכרונות שבו יחשוף את סודותיו של המוסד שבו עבד. צרותיו של אוסבורן אינן מסתכמות רק בכך. הוא נשוי לקייטי (טילדה סווינטון), שאשה צוננת ממנה לא נראתה על בד הקולנוע זה זמן רב. היא בוגדת בו ללא הרף ומתכוונת להתגרש ממנו ולקחת לו את מרבית הונו. אחד ממאהביה הוא הארי פפארר (קלוני), איש חוק שנשוי אף הוא ומנהל חיים כפולים בעלי ממד פרוורטי מאוד.

מהחבורה הזאת עובר הסרט למכון כושר שבו עובדת לינדה ליצקי (פרנסס מקדורמנד), ששני חלומותיה הם למצוא גבר באינטרנט ולעבור סדרה של ניתוחים פלסטיים (באחת הרפליקות היותר מוצלחות היא מתארת את עצמה כמי שבטנה מדלדלת לפניה כמו עגלת סופרמרקט מקרטעת). באינטרנט היא מוצאת את הארי פפארר; אבל חלומה השני ממאן להתגשם מכיוון שהביטוח הרפואי שלה אינו מכסה ניתוחים פלסטיים. את חמשת גיבורי הסרט משלים שותפה של לינדה, צ'אד פלדהיימר (בראד פיט), שתיאורו כאידיוט מושלם לא יתקרב אפילו להגדרת החסר האינטלקטואלי שממנו הוא סובל.

המזור למצוקתה הכלכלית של לינדה נמצא כאשר צ'אד מוצא במכון הכושר את הדיסקט הכולל את זיכרונותיו של אוסבורן (האחים כהן מוותרים על מתן הסבר למציאתו של הדיסקט במכון). שני הכסילים מאמינים שאוצר גדול נפל בידיהם, ושאוסבורן יעניק להם גמול כספי נאה תמורת החזרתו של הדיסקט. ואם לא הוא, אז אולי הסי-איי-אי יהיה מוכן לשלם בעבורו; ואם לא הסי-איי-אי, אז אולי הרוסים. לינדה וצ'אד נעשים שבויים בתוך הפיקציה שהם בונים סביב הדיסקט של אוסבורן, שכנראה אינו כולל שום מידע שעלול לסכן את ביטחונו של העולם החופשי; הארי וקייטי נגרפים אף הם לתוך האינטריגה שהשניים בוראים, והעלילה, שהולכת ומסתבכת, תובעת את קורבנה הבלתי נמנע.

המועקה אינה מתפוגגת

יש בסרט סצינות מוצלחות; אבל יש בו גם סצינות שבהן נדמה שהאחים כהן עשו לעצמם הפעם עבודה קלה מדי. התחושה הזאת מלווה גם את הצפייה בעבודתם של כמה משחקני הסרט. מקדורמנד היא אחת השחקניות הסימפטיות ביותר הפועלות כיום; הופעתה ב"פארגו" של האחים כהן שירטטה את אחד הדיוקנאות הנשיים הייחודיים והמקסימים ביותר שנראו בקולנוע האמריקאי בעשורים האחרונים. ב"לקרוא ולשרוף" הופעתה מיומנת גם כן, אך דמותה גובלת בקריקטורה, ולקריקטורות מעצם טבען קשה להוסיף נפח. כך גם לגבי הופעתו של פיט בתפקיד צ'אד: רואים שהוא נהנה לגלם את האידיוט טוב המזג, אבל התוצאה מוגבלת ביותר והזכירה לי לעתים את אופן ההשתטות של שחקנים כשהם מופיעים בתוכניות בידור טלוויזיוניות לא משובחות במיוחד.

קלוני וסווינטון עושים את מה שהם יכולים לעשות עם התפקידים שהסרט מספק להם, ומלקוביץ', אף שהוא תמיד מלקוביץ', מצליח לספק לדמותו המיוסרת והמעצבנת כאחת של אוסבורן מידה מסוימת של נפח. לפיכך, אין זה מקרה שאחת הסצינות הטובות ביותר היא זו שבה אוסבורן, שניעור באישון לילה, עונה לשיחת הטלפון שבה צ'אד מבקש להשיב לידיו את הדיסקט שאבד.

התחושה העיקרית הנלווית לצפייה ב"לקרוא ולשרוף" היא שהסרט מסתובב במעגלים סביב עצמו ואינו מתקדם לשום מקום. זה אמנם חלק מהמסר שהסרט נושא לגבי מצבן של הדמויות המעורבות בו, ומצבה של אמריקה עצמה, ויש באמירה הזאת מידה של חריפות; אבל זה גם מייצר תחושה של מועקה, שאינה מתפוגגת עם הגעתו של הסרט לסופו בתום 96 דקות קצרות למדי.

מתחשק להביע אהדה כלפי סרטם החדש של האחים כהן יותר מכפי שהסרט מאפשר לנו. אך מכיוון שלא אכפת לנו מאף אחת מהדמויות שמעורבות בו, ויש הרגשה שלג'ואל ואיתן כהן גם לא אכפת שלא אכפת לנו - הצפייה ב"לקרוא ולשרוף" מותירה אותנו מרוקנים למדי.

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true