המרגל שפיספס הכל

אחרי תום המלחמה הקרה, ג'ון לה-קארה מתמודד בספרו ה-21 עם איום הטרור. "לאיזה מרחק נוכל ללכת כדי להגן על עצמנו, ועדיין להישאר דמוקרטיה ששווה להגן עליה?" שואל הסופר, שאינו מצפה לקבל את התשובה מארצות הברית

ג'יל לולס | אי-פי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'יל לולס | אי-פי

ג'ון לה-קארה, סופר ידוע ומרגל לשעבר, תרם אולי יותר מכל סופר אחר לעיצוב תודעתנו בשאלת כללי המשחק בעולם הדיפלומטיה החשאית. נכון שג'יימס בונד, גיבור ספריו של איאן פלמינג, מפורסם יותר - אבל בניגוד לעלילותיו הזוהרות של 007, העולם של לה-קארה נשמע כמו הדבר האמיתי. הסוכנים החשאיים שהוא מתאר מגיעים תמיד למצבים של מבוי סתום, פשרנות מוסרית, דו-משמעות ובוגדנות. בעניינים אלה עוסק גם ספרו החדש, ה-21 במספר, "A Most Wanted Man", שנכתב על רקע שונה לגמרי: לאחר תום המלחמה הקרה, אך גם לאחר מתקפת הטרור בארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001, שהעצימה את האיום על המערב.

"אני לא מתגעגע כלל לעידן המלחמה הקרה", מצהיר לה-קארה, שעבד בשנות ה-60 בעבור שירות הביון הבריטי, "אבל במידה מסוימת, אני מתגעגע לתקווה שחשנו באותו הזמן. קיווינו שכאשר המלחמה הקרה תסתיים נוכל לעצב מחדש את העולם, וזה לא קרה. פיספסנו הכל", אומר הסופר, ששמו האמיתי הוא דייוויד קורנוול.

עלילת הספר מתרחשת כולה בעולם העצבני שלאחר פיגועי 11 בספטמבר. רובה ממוקמת בעיר הנמל הגרמנית המבורג, שבה תיכננו כמה ממבצעי ההתקפה בניו יורק את פעולתם. גיבור הספר, איסה, הוא פליט חידתי, צ'צ'ני למחצה, שמופיע בהמבורג עם מעיל שחור ארוך, מניעים מעורפלים וטענה לבעלות על הון מסתורי. בעבור אנאבל ריכטר, עורכת דין צעירה ואידיאליסטית בתחום זכויות האדם המטפלת בתיק שלו, איסה הוא אתגר. בעיני המרגלים הגרמנים, הבריטים והאמריקאים, הוא פוטנציאל לאיום.

לה-קארה מוקסם מן הדרך שבה הגלובליזציה וההגירה קירבו בין בני אדם שונים לחלוטין, בלי לגשר על הפערים התרבותיים והכלכליים המפרידים ביניהם. למרות ניסיונותיהן להגיע להבנה הדדית, חייהן של הדמויות בספר נמצאים על מסלול התנגשות. "אנחנו יודעים מעט כל כך על האיסלאם, על ההבדלים התרבותיים בינינו, על תהליכי המחשבה שמפרידים בינינו", הוא מסביר. "קשה מאוד למצוא מכנה משותף. אני לא מציע פתרונות בספר, אלא מנסה לתאר נקודת זמן בתקופתנו. רציתי ללכוד את הרגע שבו אנחנו נמצאים כיום ולבנות סביבו סיפור קטן שישקף את רגשותינו".

מאז ספרו פורץ הדרך "המרגל שחזר מהכפור", שיצא לאור ב-1963, נהפך לה-קארה לאחד הסופרים המצליחים ביותר בבריטניה. רבים מספריו עובדו לסרטים. אפשר לסווג אותם כמותחנים, אבל הם נחשבים לספרות רצינית. לדברי נאן גרהם, עורכת בפועל בהוצאת סקריבנר שמפרסמת את ספריו של לה-קארה בארצות הברית, אי אפשר לשייך אותו לז'אנר ספרותי זה או אחר. "הוא אחד המספרים הטובים ביותר", היא אומרת. "לה-קארה תמיד מכניס את גיבוריו למבוך מוסרי. הספר הזה, שחלקו עוסק במלחמה בטרור, מבהיר לקורא כי מלחמה זו רצופה באי-בהירות מוסרית בדיוק כמו המלחמה הקרה".

ג'ון לה-קארה: "יש הרבה מאוד חיבה אנושית בספר הזה, אבל אני לא חושב שיש בו הרבה אופטימיות" (תצלום: אי-פי)

לה-קארה מתגורר עם רעייתו ג'יין בשני בתים לסירוגין. האחד ניצב מעל לחוף הפראי של דרום-מערב אנגליה, והשני הוא בית רחב ידיים באחד הרחובות המוצלים של לונדון. בביתו בעיר, בין קירות המכוסים במדפי ספרים וריהוט עץ כהה, הוא נראה כמו התגלמות הנינוחות ושביעות הרצון הבורגנית: גבר בן 76 ששערו לבן, באוזנו מכשיר שמיעה והוא לבוש באפודה אפורה. אבל הזיקנה לא ריככה את אופיו של לה-קארה. כמו כתיבתו, גם אופן דיבורו תוסס ורווי בזעם מוסרי, מה שעומד בסתירה להתנהגותו הנעימה ולגינוני הדוד החביב.

האויב בספרו החדש הוא לא רק הטרור, אלא גם הבוגדנות והפרת האמונים מצדם של מי שנחשבים לבעלי ברית. המרגלים הגרמנים של לה-קארה נקרעים בין מטרותיהם שלהם לבין דרישות עמיתיהם האמריקאים חסרי הסבלנות, המתוארים כמי שמוכנים לעגל פינות אתיות כדי לנטרל את מה שמצטייר בעיניהם כאיום. לה-קארה יודע שתוטח בו ביקורת על האופן שבו תיאר את כוחות הביטחון של המעצמה הגדולה בעולם. "אני לא מצפה לקבלת פנים חמה במיוחד בארצות הברית", הוא אומר. "אני לא אנטי-אמריקאי, אבל אני בהחלט מתנגד לאסון בוש-צ'ייני-רמספלד של שמונה השנים האחרונות".

כמו ליברלים אחרים באירופה, לה-קארה מרגיש שארצות הברית "נחטפה". לדבריו, היא טוענת לזכותה "לתפוס כל אזרח, של כל מדינה שהיא, שלדעתה מאיים עליה. אמריקה מתירה עינויים. בסופו של דבר אני שואל את אותה השאלה ששאלתי בחלק ניכר מהספרים שלי: עד לאיזה מרחק נוכל ללכת בכדי להגן על הדמוקרטיה שלנו, ועדיין להישאר דמוקרטיה ששווה להגן עליה".

בספר באים לידי ביטוי גם היבטים אישיים יותר בחייהן של הדמויות המרכזיות. לאיסה, אנאבל וטומי ברו, הבנקאי הבריטי המודאג, יש אבות המטילים עליהם צל ארוך, שממנו הם מנסים להשתחרר. "כולנו עשויים בתבנית גדולה יותר מכפי שאנחנו מוכנים להודות. היא כוללת את משפחותינו, הורינו, האופן שבו גידלו אותנו וכעסי הילדות שלנו", הוא אומר.

המגרש שבו משחק לה-קארה הוא ההצטלבות בין הפסיכולוגיה לבין האידיאולוגיה, וגם בין הפוליטיקה לבין הפן האישי. אביו הוא זה שכיוון אותו לפנות לכתיבה ולריגול - שתי צורות ההונאה היצירתיות ביותר. בהשראת הרקע המשפחתי הזה כתב לה-קארה את הספר האוטוביוגרפי ביותר שלו, "מרגל מושלם", המתעד את כניסתו של נער לחיים אישיים ומקצועיים של הונאה.

ב-40 השנה האחרונות לה-קארה מקדיש את כל זמנו לכתיבה, אבל הוא מקפיד לשמור על שתיקה לגבי פעילותו כמרגל. כיום הוא מגלה נכונות רבה יותר לספר על השנים ההן, אך מתעקש כי שירת ב"דרג נמוך מאוד". הקריירה שלו בתחום הריגול הסתיימה כאשר הסוכן הבריטי הכפול קים פילבי חשף אותו, יחד עם עשרות סוכנים בריטים אחרים, בפני הסובייטים. בן דמותו בספר החדש הוא אולי גינטר באכמן, פקיד ביון גרמני בדרג ביניים שאינו מוכן להתפשר על הערכים שהוא מחזיק בהם.

"אינסטינקטיווית, אני תומך בבאכמן", מאשר לה-קארה. "הוא מייצג את כל אנשי ונשות השדה הטובים באמת בסוכנויות הריגול. הם לא מתערבים, הם לא שיפוטיים, אבל יש להם כישרון ומיומנות. הם יודעים להאזין בשווקים, הם יודעים כיצד להתיידד עם אנשים, איך להפעיל אותם ולהשפיע עליהם, איך להתנהג ואיך לעמוד בדברתם. עבודת הביון היא בשיאה כאשר היא מקצועית, אקדמית, אנושית ורגליה נטועות באדמה. לא מדובר כאן בשאלה איך לשבור למישהו את המפרקת בלילה חשוך".

לה-קארה שייך לדור המרגלים שהוכה בהלם לאחר שגילה את המניפולציות שנעשו במידע המודיעיני כדי להצדיק את המלחמה בעיראק, באמצעות "תיק עיראק" הידוע לשמצה של ממשלת בריטניה וטענות מוגזמות אחרות על מאגרי הנשק להשמדה המונית שנמצאו, לכאורה, בידיו של סדאם חוסיין. "בתקופתי הרגשנו שיש לנו ייעוד כמעט דתי: לספר את האמת. לא עיצבנו את דמותה של האמת, חשבנו שאנחנו שם כדי לומר אמת. מעולם לא הרגשתי שהמידע עוות בכדי להתאימו לדרישות פוליטיות כלשהן".

כמו הדמויות בספריו, שמשתדלות לעשות את הדבר הנכון אבל בדרך כלל נכשלות, גם לה-קארה מפגין אנושיות מלאת תקווה בצד ריאליזם מפוכח. "אני חושב שיש מידה גדולה מאוד של חיבה אנושית בספר הזה", הוא אומר. "עם זאת, אני לא חושב שיש בו הרבה אופטימיות".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ