רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האגו פירק את החברים של נטאשה

ארקדי דוכין ומיכה שטרית עובדים על אלבום אולפן ראשון של "החברים של נטאשה" מאז הפירוק. ראיון לא משותף

תגובות

לפני כשנה נפגשו מיכה שטרית וארקדי דוכין במשרדים של המנהל מאיר קוטלר בנמל תל אביב, ויצאו לטיול ברגל. דוכין התלונן שאין לו כסף ורצה להראות לשטרית ספר הדרכה עצמית, "מיליונר ברגע". מיכה אמר לי 'עזוב אותך, יש לך את כל הספרים שצריך'", הוא מספר. "הוא התכוון לספרים של הרב לייטמן (הרב של תנועת "בני ברוך", שאצלו לומד דוכין קבלה, נ"כ). וזה אותו מיכה שאני יכול לדבר אתו על קבלה והוא יגיד לי שהוא לא מבין על מה אני מדבר. זה מראה שגם בדרך לאלוהים כמו שאנחנו קולטים אותו - יש עליות וירידות".

ב-14 באוקטובר יעלו  "החברים של נטאשה" להופעה באמפי גלבוע, וב- 18 באוקטובר יעלו  מופע חגיגי בפסטיבל התמר בים המלח, לציון 20 שנה ללהקה. אבל ארקדי דוכין ומיכה שטרית לא ממש ששים להתראיין יחד. בסופו של דבר, אחרי שכל אחד מהם שוטח את משנתו לחוד, כשהם יושבים יחד, האווירה מתוחה והמלים יוצאות בקמצנות ובמשנה זהירות. לא מדובר פה באיחוד מרגש שבו כל אחד אומר "סלחתי על הכל". את השמאלץ הם כנראה שומרים לעצמם.

האיחוד של ה"חברים של נטאשה" לאלבום אולפן ראשון מאז שהתפרקה הלהקה ב-1996 לא מבוסס על נוסטלגיה. אמנם בימים אלה הם עובדים על סדרת הופעות שתכלול את השירים הישנים, שתפקידה לקשר בין העבודה שלהם משנות ה-90 לימינו, להזכיר לקהל את קיומם וכמובן לפרנס אותם, כפי שהם אומרים. בה בעת, דוכין ושטרית מכינים את התשתית לאלבום הבא של הלהקה, שכרגע מכונה "הדור האחרון - הפסטיבל". אלבום האולפן האחרון של הלהקה, "רדיו בלה בלה", שיצא ב-1994, נחשב לאחד מאלבומי הקונצפט הבולטים שיצאו בישראל והיה גם הנמכר ביותר שלה.

"האלבום נע סביב פסטיבל דמיוני שמתרחש אחרי שעולם ישן של מושגים קורס ונחרב, ומתוכו מתחיל לצוץ עולם חדש", מספר שטרית. "ככה אני מרגיש היום. 2008 היא שנה היסטורית. אני לא יודע אם זה ייראה טוב בעתיד הקרוב, אבל ההשלכות של חורבן העולם הישן יהיו לטובה, כי הוא כבר לא נותן לנו כלום. אהבה ושלום, המושגים האלה ריקים, ואנחנו לא יכולים לחיות בלעדיהם. החלק של הפסטיבל הוא אחרי הקריסה, כל מיני טרובדורים מספרים מה היה ומה הולך להיות. סוג של וודסטוק עתידי ודמיוני. כל התקליט בנוי סביב מופע וזה כיף, כי הוא יצטרך להיות במציאות. זה מגניב לשכתב את העתיד".

דוכין על שטרית

"אני מכוון את היצירה שלי למטרה מוגדרת, למקום מסוים", אומר דוכין, בן 45, בתחילת המפגש. "אני לומד קבלה ב'בני ברוך' כבר ארבע-חמש שנים. לאט לאט, מתוך התעניינות, זה נהפך לדרך החיים שלי. אני מנסה להעביר למיכה את החוויות האלה, וגם לו בדרכו יש חיבור רוחני. אנחנו מנסים למצוא את האמצע. מבחינתי כל התכנים באלבום יהיו סביב התובנות שרכשתי דרך הלימוד, אבל בפירוש לא משתמע מהן דת או הטפה אלא באמת עוד התסכלות על החיים, על המקום שבו אנחנו נמצאים - על הבורסה, על ריטלין, על זוגיות. התוצאה שמתקבלת היא אותם שירים שאנשים רגילים לקבל מאתנו, אבל עם מסר וזווית חדשים. אבל זה עובד רק בתנאי שנסתכל פחות או יותר על הדברים החיים בצורה זהה, אז עכשיו אנחנו בשלב הזה של להשוות טמפרטורות.

"אמרתי לו בצורה גלויה, ואפילו מתנשאת, שאם התקליט לא יהיה סביב העניין הזה - יהיה לי קשה להתחבר. למזלי, הוא מוצא בזה עניין, אפילו שהוא אחר ממני. זה אזור עדין. זה מרתק, כי אנחנו גם מבררים את מידת האחריות שלנו. זאת פעם ראשונה בחיים שאני מדבר כשליח של מסר אחר. אם אני מנתח את החיים שלי, כל הדברים שעשיתי היו מותנים - בכסף, בהצלחה, ברצון למצוא חן ושיאהבו אותי".

מיכה שטרית (מימין) וארקדי דוכין. "אני יכול לקרוא לו פלספן והוא יכול לקרוא לי רשלן", אומר שטרית על דוכין (תצלום: תומר אפלבאום)

ועכשיו אתה לא רוצה שיאהבו אותך? איזה אמן לא רוצה את זה?

"עכשיו האגו שלי רוצה להשפיע. זה יכול להישמע מגלומני אבל המסרים האלה לא שלי. האגו שלנו הוא המקור לטוב ולרע. אני חושב שדרגת האנוש שהגעתי אליה היא הרצון להשפיע, לא עם מסרים של התבוננות שלי בחיים כי אני לא מבין בזה. עד היום אני הולך לטיפול פסיכולוגי".

לאיזו סוג של השפעה אתה מתכוון?

"כל החיים אמרתי במוסיקה שלי שני דברים: כמה טוב לי וכמה רע לי. יכול להיות שזה עשה למישהו טוב לשמוע את זה ואני לא מצטער, אבל בשלב מסוים אני שואל למה קיבלתי את הכלים האלה, את הכישרון הזה. עד שנחשפתי לקבלה, אפילו שאני אדם מחפש, לא ביררתי את זה ברצינות. אני חווה את הלימוד של הקבלה דרך הרגש, ומאז שהתחלתי ללמוד אני מרגיש טוב יותר. מובן שהקבלה לא יכולה לחסוך לי כאב אלא רק לעזור לי לקבל אותו, להכיל אותו, להבין ממה נובע מקור הסבל".

זה תרם למפגש המחודש שלך עם מיכה?

"ברור, כי אני יותר סלחני. הרבה פעמים ב'נטאשה' האגו הגיע למקום קיצוני. לא יכולתי להקשיב ולקבל וזה לא משנה אם זה מיכה, קוזו (שלמה אלמקייס) או מיקי הררי. האגו פירק את הלהקה, כי הוא מרחיק בין אנשים. הוא המקור לכל הכאב, המלחמות והצער".

העבודה עכשיו היא ניסיון לתיקון?

"כן. גם אם התהליך יהיה ארוך ולא פחות כואב, לא יהיו את הפינות האלה של האגו. מקסימום נוכל להגיד בשלב מסוים שכל אחד חושב אחרת. אבל בלי כאב ורוע. על הבסיס הזה יותר כיף להיפגש. אם יש מתח אני הולך לפינה אחת ומיכה לאחרת, והדברים מתמוססים ומתפרקים, לא מצטברים. אם אני ארצה אותו שיהיה כמו שאני רוצה אותו, אני תמיד אפסיד. לכן אנחנו מגששים".

אחרי כל השנים והשינויים, יש עוד משהו מהמפגש הראשון שלכם באוויר?

"אותה השאלה המורכבת שהיום מקבלת יותר משמעות, שכנראה לא סתם נפגשנו. עולה חדש מרוסיה ועולה חדש, במובן מסוים, ממרוקו, נפגשים בבית של חבר בקרית מוצקין ויוצרים אהבה אמנותית ממבט ראשון. מיכה ישב שם עם העיניים הירוקות, היה לו אז שיער. הוא השמיע לי את השירים שלו והיתה התלהבות מיידית, חיוך שאתה עוד לא מרסן בגיל 18, כשאתה עוד לא בפוזה. הרגשתי שהתכנים והלב באותו המקום. אחרי זה כל אחד מאתנו הגיע בנפרד לחיפה, לסרט כחול במסווה של סרט קראטה. כבר לא היה נעים לשבת שם ביחד עם הגניחות ברקע, אז הלכנו לאכול חומוס. בדרך הקמנו את הלהקה, הכרזנו על היצירה המשותפת. זה לא היה רשמי, אבל התחלנו לשנן שפה.

(תצלום: תומר אפלבאום)

"מיכה שאל מאז ומעולם אותן שאלות כמוני - מה הטעם. הבעיה היחידה בינינו היא הטוטאליות. אני קצת שיחררתי בנושא הזה, אבל הוא עדיין אומר שזה מוכרח להיות מאוד מדויק. אני אומר שזה חייב להיות עם כוונה, כי הקבלה אומרת שמה שקובע זה הכוונה ולא והמעשה. הדיוק של מיכה יכול לקחת אותנו לטיול אין-סופי, אבל אני כשליח של מסר מיוחד מרגיש שאין לי זמן. על זה אנחנו מנהלים ויכוחים". אני אגיד משהו קצת מתנשא. אני רוצה למגנט את מיכה לסביבה שלי. להתחלק אתו במשהו טעים. כמו ילד עם סוכריה שיש לו רגע נדיב".

שטרית על דוכין

"הוא היה מוכשר כמו שד", נזכר שטרית, בן 46, בפגישתו הראשונה עם דוכין. "הוא ניגן לי שירים שהוא כתב והייתי המום מהאופן שבו הוא מלחין וכותב. היה לו כישרון. אהבתי שהוא לא דיבר יותר מדי. גם אני לא דיברתי הרבה. קיבלנו זה את זה בשתיקה הזאת. כולם דיברו עליו אז, על הרוסי המשוגע. הוא היה גאון, אבל חסר סבלנות למי שטועה. הוא היה יכול להחטיף למתופף בוקס אם הוא לא היה יושב טוב. אבל הוא היה גם משקיע מאוד, חרוץ. הוא היה סוחב מגבר בס כבד וגיטרה בס מקרית ים למוצקין, לקרית ביאליק. זה היה מסוג הרגעים שגורמים לך להאמין בגורל. בדיעבד אני מסתכל על התהליך הזה של פגישות גורליות, ולא היה אף אדם מיותר בשרשרת".

מאיפה אתה מגיע לאיחוד הזה?

"מבחינתי - דף חלק. אין לי רצון להישען על העבר. אני מאוד מתרגש, אבל גם עצבני מאוד. עוד פעם 'נטאשה' עם כל ההילה וההיסטוריה, אבל זה להתחיל מהתחלה. אם נביא תקליט לא טוב, ההיסטוריה לא תעזור לנו. אין לי בעיה עם הקהל והציפיות שלו, כי אין לי שום כוונה לענות עליהן".

איך נראה תהליך העבודה?

"קשה. כשהתחלנו לעבוד מצאתי את ארקדי כבר בסיפור של הקבלה, שמספק זווית ראייה מאוד מסוימת על הסובב אותנו, שתמיד כתבנו עליו. הקבלה מציעה הגדרות אחרות של סביבה, אהבה, תרבות".

אתה מרגיש נוח עם הרוחניות של ארקדי?

"מאוד, לפחות כאיש תרבות. אני חי וחולם בעברית ואני לא מתכוון לוותר על זה. אין לי חלומות על חו"ל ולא יהיו לי. זו זכות גדולה לפעול בתרבות הישראלית, היהודית. לעברית יש שורשים עמוקים מאוד. לשלום חנוך, אריק איינשטיין וברי סחרוף יש היום יותר השפעה עלי מבוב דילן או ג'ון לנון, וזה הולך ומתחזק".

ואתה לא מפחד להישאב?

"תמיד נשאבתי. אם זה ישאב אותי, נראה שזה חזק וטוב. אין לי שום פחד. אני לא מפחד מלחזור בתשובה. מלבד תקופה קצרה שבה ייחסתי חשיבות גדולה לנושא הגשמי, לתשוקות ולתאוות שלי, וזה היה בזמן מסוים בווליום מאוד גבוה, כל השאר זה מסע רוחני. היום אני לא משתמש בסמים. לא מעניין אותי קוק או כדורים".

התגעגעת לארקדי?

"לפעמים כן ולפעמים לא. ארקדי הוא פרטנר נהדר לתקליטי קונצפט. אני נורא אטי וארקדי נורא מהיר. הוא איש מעשי. אני יכול לסחוב עניינים שלוש, ארבע, חמש שנים. הכתיבה שלי אטית מאוד, אני אוהב ללמוד, לחשוב, לחקור. מרגע שארקדי מתחיל לדהור קשה לעצור אותו, והוא אומר שזה טוב גם אם זה לא יהיה מושלם. כשאנחנו עובדים, הדיוק והכוונה מאזנים בינינו".

זה איזון או התנגשות?

"זאת התנגשות נהדרת. אני אוהב ששופכים דם כשעובדים על תקליט. אני לא אוהב תקליטים שעוברים בלי שום עימות, לפחות ברמה האינטלקטואלית. אני מעליב אותו והוא מעליב אותי קצת. אני יכול לקרוא לו פלספן והוא יכול לקרוא לי רשלן. אנחנו עושים את זה בלהט רב. קשה לי לעבוד עם אנשים שמקבלים את דעתי וזהו. אני טועה המון וארקדי מצליח להראות לי את זה, ואני לו. לא פשוט לנו לעבוד יחד. זה כמו הצב והארנב".

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true