פול ניומן וג'ואן וודוורד: אהבה בת 50

מי אמר שאין אהבה? שהמונוגמיה לא מתאימה ליובל שנים? פול ניומן וג'ואן וודוורד היו סמל של אהבה, הגינות ומחויבות

אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין

בתוך סיפורו של שחקן הקולנוע פול ניומן, שמת ביום שישי, בן 83, היה סיפור נוסף: זה של פול ניומן ואשתו במשך 50 שנה, השחקנית ג'ואן וודוורד. לפעמים היינו אומרים "פול ניומן", כדי לסמן את האיש כתופעה קולנועית שהקריירה שלו נמשכה כמעט שישה עשורים. ולפעמים היינו אומרים "פול ניומן וג'ואן וודוורד", כדי לסמן בעל ואשה שהיו לסמל של יציבות, הגינות ומחויבות אישית ואמנותית.

השניים נפגשו לראשונה ב-1953, כאשר ניומן הופיע בברודווי במחזה "פיקניק" מאת ויליאם אינג' (בעקבות הופעה זו הוצע לו תפקיד ראשון בסרט, "גביע הכסף", שהיה כה גרוע שכמעט חיסל את הקריירה שלו). וודוורד, שהיתה צעירה ממנו בחמש שנים, שימשה באותה הפקה שחקנית מחליפה. באותם ימים היה ניומן עדיין נשוי לאשתו הראשונה, ג'קי ויט. הוא התחתן אתה ב-49' ונולדו להם שלושה ילדים: בן ושתי בנות (סקוט, הבן הבכור, מת ממנת יתר של סמים ב-78').

וודוורד וניומן בעת קבלת תואר של וודוורד בניו יורק ב-1990. (תצלומים: אי-פי)

הרומן בין ניומן לוודוורד התפתח חמש שנים לאחר מכן, כאשר השניים נבחרו ב-58' לככב בסרטו של מרטין ריט "הקיץ הארוך הלוהט", שהתבסס על שני סיפורים מאת ויליאם פוקנר. שנה קודם לכן זכתה וודוורד באוסקר בעבור הופעתה בתפקידה הראשי הראשון, בסרט "שלוש פנים לחוה" (היא עוררה סנסציה כשבאה לטקס בשמלה שתפרה בעצמה). הופעתו של ניומן בסרטו של ריט בדמות נווד החשוד בהצתת שריפות זיכתה אותו בפרס השחקן בפסטיבל קאן. ניומן ואשתו הראשונה התגרשו והוא וג'ואן וודוורד התחתנו באותה שנה. נולדו להן שלוש בנות.

מתח הולך לאיבוד

בנוסף ל"הקיץ הלוהט הארוך" כיכבו ניומן ואשתו בתשעה סרטים נוספים, שכולם לא זכו להצלחה כלכלית. אלה כללו מלודרמות כגון "מעל המרפסת" ב-60', בבימויו של מרק רובסון, עיבוד לרב המכר של ג'ון אוהרה; "הכל בגלל שכנה יפה", קומדיה סאטירית מ-59' בבימויו של לאו מקרי, שבה וודוורד וניומן גילמו זוג נשוי וג'ואן קולינס הצעירה את השכנה הסקסית שמאיימת על יציבותם של נישואיהם; "פאריס בלוז", סרט יפה ומרגש מ-61', שצולם בפאריס והציג את סיפורם של שני מוסיקאי ג'ז (ניומן וסידני פואטייה) שמתאהבים בתיירות אמריקאיות (וודוורד ודיאן קרול; לואי ארמסטרונג הופיע אף הוא בסרט); ו"סוג חדש של אהבה" ב-63', קומדיה רומנטית תפלה בבימויו של מלוויל שייוולסון, שאף היא התרחשה בפאריס.

כישלונם של הסרטים האלה, בניגוד ללהיטיו הגדולים של ניומן באותן שנים, כגון "אקסודוס" של אוטו פרמינג'ר ב-60' (וודוורד שהתה אף היא בישראל בזמן צילומי הסרט), "אדי פלסון" של רוברט רוסן ב-61', "ציפור הנעורים המתוקה" כעבור שנה ו"פרא מיני אלף" של מרטין ריט ב-63' - ביססו את ההנחה שלא טוב להם לזוגות נשואים להופיע יחד. הטענה הזאת הוכחה עוד פעמים רבות בעקבות כישלונם של רוב הסרטים שבהם כיכבו אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון, צמד הסרטים שטום קרוז וניקול קידמן הופיעו בהם בזמן נישואיהם ואפילו הסרט היחיד שבו כיכבו מדונה ושון פן בזמן נישואיהם הקצרים, שהיה לאחד הכישלונות הנלעגים ביותר בתולדות הקולנוע.

וודוורד וניומן בסרט "הקיץ הארוך הלוהט" ב-1958. שם החל הרומן

לא רק שמרבית הסרטים שוודוורד וניומן כיכבו בהם לא היו טובים, אלא שאולי הקהל לא רוצה לצפות בסרטים שמופיעים בהם כוכבים שהוא יודע שהם זוג גם במציאות; אולי משהו מהמתח המאפיין את המפגש הקולנועי-בלבד בין גבר לאשה הולך אז לאיבוד.

אך וודוורד וניומן המשיכו לעבוד יחד, וב-68' שיחקה וודוורד באחד מתפקידיה הגדולים ביותר בסרט הראשון שביים בן-זוגה, "רייצ'ל, רייצ'ל". הסרט, שבו גילמה וודוורד רווקה החווה אהבה אחרונה מאכזבת, זכה לשבחי הביקורת ואף היה מועמד באותה שנה לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר.

ניומן ביים עוד שני סרטים בכיכובה של אשתו: "השפעת קרני הגאמא על ציפורני החתול" ב-72', גרסה מרגשת למחזהו המצליח של פול זינדל, שבה גילמה וודוורד אם אלכוהוליסטית; וב-87' - גרסה קולנועית למחזהו של טנסי ויליאמס "ביבר הזכוכית". ב-84' הופיעה וודוורד בתפקיד משנה ב"הארי ובנו", סרט נוסף שביים ניומן והפעם אף כיכב בו.

במקביל המשיכו השניים להופיע בסרטים של אחרים, כגון "ניצחון" של ג'יימס גולדסטון ב-69', סרט שבו ביטא ניומן את אהבתו למרוצי מכוניות; "ווסה", סרטו המשונה אך המהפנט מ-70' של סטיוארט רוזנברג, שבו גילם ניומן נווד ההופך להיות די-ג'יי בתחנת רדיו ימנית קיצונית (ב-67' ביים רוזנברג את ניומן באחד מלהיטיו הגדולים ביותר, "המורד"); ו"מר וגברת ברידג'", סרטו של ג'יימס אייוורי מ-90', שבו גילמו השניים זוג בורגני נשוי המתקשה להסתגל לתמורות החברתיות המתחוללות סביבם. ב-2005 הופיעו וודוורד וניומן במיני-סדרה הטלוויזיונית המוערכת "אמפייר פולס".

יפים כחלום

פול ניומן וג'ואן וודוורד נודעו כבני אדם שונים מאוד: הוא היה הרפתקן, היא אינטלקטואלית. הוא היה כוכב, היא, למרות ההערכה העצומה אליה כשחקנית - לא (ומבחינות מסוימות היא היתה שחקנית טובה יותר ממנו). אך איחדה ביניהם תחושה של אחווה ומחויבות שאפשר היה להבחין בה בכל ראיון עמם. הם התגוררו במדינת קונטיקט, הרחק מהוליווד, וקיימו סגנון חיים לא הוליוודי בעליל.

כעת זה הסתיים; לא רק הסיפור של ניומן אלא גם הסיפור של ניומן ושל וודוורד, שאין להפרידו מסיפורו של ניומן עצמו, והוא תרם למיתוס של מי שהיה אחד השחקנים האהודים ביותר בתולדות הקולנוע.

לפני כמה חודשים, בעת שזיפזפתי בטלוויזיה, נקלעתי לתוכנית אזוטרית לכאורה בערוץ 23 או 33 שהוקדשה לשחקן הבריטי כריסטופר פלאמר, ידיד של וודוורד וניומן. השניים התראיינו בתוכנית, ישובים זה בצד זה, היא בשיער לבן אסוף בזנב סוס, משעינה את מרפקה על כתפו, יפים כחלום. צריך היה לראות את המבטים שהיא שלחה בו כאשר הוא דיבר, והוא בה כאשר היא דיברה. לזה כנראה קוראים אהבה. כדאי שעכשיו הערוץ, בין שזה היה ערוץ 23 או 33, ישדר את התוכנית שוב לזכרו ולזכרם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ