רותה קופפר
רותה קופפר

בסוף השבוע הזה יהיה רועי לוי בן 32. "פתאום הבנתי שחצי מהחיים שלי אני עושה סטנד-אפ", הוא אומר בפגישה באולם הריק של הקאמל קומדי קלאב, החבוי מאחורי התחנה המרכזית של תל אביב. "עד היום אני לא מאמין איזה מזל יש לי שזה נהיה למקצוע לגיטימי, ההוויה שלי נהייתה המקצוע שלי".

כשהיה בן 16, תלמיד כיתה י"א בבית הספר המקיף יהוד, ניגש לאביו ואמר לו, "שמע, בית ספר זה מגניב ונחמד, אבל יש בתל אביב מועדון שנקרא 'קאמל קומדי קלאב', נראה לי שזה יותר מתאים לי". האב הקשיב, חשב קצת ואמר לו, "צא לדרך". באותו מועדון, ובתקופה ההיא, עבד כמארח. הקופאית במקום, אגב, היתה אחת, עדי אשכנזי.

תוכנית הטלוויזיה החדשה של לוי, "אין בעיה", שתעלה מחר בערוץ 2 (רשת), מזכירה במבנה שלה את התוכנית "מה זה השטויות האלה?" של אשכנזי. פרק זמן ניכר עבר עד שעלתה לאוויר: "התחלתי את ההפקה רווק, וכשהיא עולה לשידור אני נשוי פלוס ילד בן שנה וחצי", הוא אומר.

רועי לוי: "הלכלוך זה הסחורה". (תצלום: תומר אפלבאום)

בתוכנית, המצולמת באולם של הקאמל, מוצגות שאלות של אחד הנוכחים בקהל, שצולמה מראש. לוי משיב עליה במערכון מצולם עם חברים קומיקאים. בין לבין הוא משתעשע עם הקהל ומספר לו סיפורים מחייו. כך, למשל, בעקבות שאלה של אם טרייה שלא מצליחה לצאת מהבית בלי לארוז מזוודה כמו לטיול משפחתי של סוף שבוע, הוא מדגים פתרון במערכון עם שי אביבי (פשוט לארוז פחות). הקטע מאולתר, כמו כל 60 המערכונים שישודרו במשך העונה. וזה ניכר - הוא לא מהוקצע. הפינג-פונג של לוי עם הקהל - תחום שהוא שולט בו - זורם טוב יותר.

"זאת הדרך שלי לעשות סטנד-אפ בטלוויזיה", הוא אומר. "בדרך כלל קשה להעביר את המדיום הזה למסך. אף אחד לא עושה את זה היום, הכל זה ביטים ופאנצ'ים וחומר כתוב. הפורמט הזה מאפשר לי לעשות סטנד-אפ. מקבלים על המסך את התוכנית כמעט כפי שהיא צולמה. חוץ מכמה דקות, אנחנו מצלמים אותה בשידור חי ישר להקלטה".

יובל המבולבל ואני

למרות הטענה של התוכנית, ולפיה אין בעיה שמשתתפיה לא יכולים לפתור, לוי מודה שיש לו "בעיה רצינית - אני לא יודע לכתוב סטנד-אפ. אני לא אוהב ניסוחים. 90% מהסיפורים שלי נבנו על הבמה". ועוד בעיה: "סטנד-אפ נתפש כמשהו רדוד, אבל זה עמוק. אדם עומד על הבמה, כמו חשפנית, רק חושפני יותר, כמו גלדיאטור בקולוסיאום".

לוי, בעל השפם הגולש בשני צדי פיו והזקן בצורת קו על הסנטר ("זה המחבוא שלי"), אוהב את המדיום הזה בגלל חוסר הדיוק שלו. "הלכלוך זה הסחורה", הוא אומר. "אם נופל פנס באמצע שידור תוכנית מוקלטת, עוצרים את ההקלטה, או שעורכים את הקטע הזה אל מחוץ לתוכנית, כדי שיידעו שאנחנו מקצוענים. בעיני זה פספוס. אם יש תוכנית אירוח ונופל בה פנס, ורואים את זה בשידור, זה שיחת הברזייה שלמחרת. זאת החיה החדשה שאנחנו מביאים עם ההפקה הזאת".

הוא מדמה סטנד-אפיסט ללוליין בלי רשת, ואכן היו ללוי הופעות ששילבו קרקס עם סטנד-אפ. "יש לי סיסמה כזאת - אתה לא יכול למתוח את רשת הביטחון וגם לטפס למעלה", הוא אומר. ואשר לקרקס עצמו - "אחד הדברים שיותר נהניתי לעשות".

לוי הוא איש טלוויזיה ותיק, בין השאר השתתף ב"פרפר לילה", "דאבל דייט" ו"משחק מכור". היית בתוכניות מצליחות וגם בכישלונות, אני מתחילה לשאול, והוא קוטע: "כישלון, אל תגידי כישלונות, היה רק כישלון אחד". הכוונה היא ל"גלגל החדשות", תוכנית הומור של רשת. הוא מסביר את ההשתתפות שלו בתוכנית בכך שהיה אב טרי והיה צריך פרנסה.

בתוכנית החדשה הוא חשש מהמערכונים המצולמים: "בחיים לא עשיתי כאלה ופתאום הייתי צריך להכין 60". השיטה שלו היתה להעלות רעיונות עם קומיקאים חברים וסביבם נוצרה הסיטואציה. "אחת הבעיות היא שתמיד יש ריח לא טוב מהמקרר", הוא מדגים. "ההסבר לבעיה בגדול הוא שאצל כולנו יש דברים מיותרים לגמרי במקרר. גיליתי, למשל, שכאשר התאריך של הקוטג' אומר שפג תוקפו, המכל לא נעלם מעצמו. צריך לפנות אותו. הלכנו לבית של גורי אלפי וגם שם מצאנו דברים כמו העגבנייה שמתייבשת, טונה שמתקשה בתוך הקופסה, שקית שזרוקה בפריזר, תבנית קרח ריקה".

המערכונים הביתיים, על התיק של התינוק והמקרר, אולי קשורים לשינוי במצב המשפחתי שלו: "לפני שנה וחצי נולד לי בן. השתניתי. אני יותר לחוץ על פרנסה. בתור רווק אין בעיה להיות זרוק באיזו תעלה (היתה תקופה שגרתי בצריף עם 15 חתולים, והייתי מדבר אתם, לא ראיתי את זה קורה לי, אבל פתאום קלטתי שנהייתי 'האיש עם החתולים'). ברגע שיש ילד, אסור להגיע לתעלה.

"מה אני אעשה שיש לי את יובל המבולבל עכשיו בחיים? או אבעבועות. העניין הזה בטוח יגיע לבמה. אפילו השם - אבעבועות רוח - כל העניין אם צריך להדביק אותו או לחסן, להילחם או לא, אני כמו דון קישוט, נלחם באבעבועות רוח".

במערכונים מופיעים גם יובל שגב, רודי סעדה, זוהר ליבה, דניאלה וירצר וגיא לואל. לוי משתדל לא לראות יותר מדי סטנד-אפ, לא מחו"ל ולא מהארץ, בין השאר כי הוא חושש שיושפע. הוא מסתייג מלנקוב בשמות של קומיקאים שמצחיקים אותו. "יותר רגעים מאנשים", הוא אומר, ואחר כך מודה שהוא "שייך לדור שמי שהכי עשה לי את זה היה וילוז'ני, שהוא לא כל כך רלוונטי בתחום הזה היום.

"אני אוהב את טל פרידמן", הוא מוסיף. "אני מאמין לו. הוא מצחיק מהלב. גם את יצפאן. הוא אולי שנוי במחלוקת, אומרים שהוא נמוך, אבל מה שיפה זה שגם מי שכועסים עליו, צוחקים ממנו. אני לא מאמין בהומור נמוך או גבוה, רק במה שמצחיק. ברמה הלשונית, בניין מפעיל - אם אני עושה משהו שגורם לך לצחוק, זה מצחיק".

הדגש הזה על השפה מצוי גם בתוכנית: בפינה ששמה "המילון העברי השלם" לוי מגיח משום מקום לתוך סיטואציות שונות ומתרגם לצופים כוונות מאחורי מלים - למשל, למה מתכוונת מישהי כשהיא אומרת למוכרת שהיא תבוא אחר כך. "עברית שפה יפה", הוא אומר. "אין לי 12 שנות לימוד, אפילו לא בגרות בלשון. הגעתי לסטנד-אפ בלי לדעת לדבר, ולמדתי. אני מרגיש שאם אתה אומר 'אחד' במקום 'אחת', אתה מעורר בלי לשים לב אנטגוניזם בקהל. כל מה שיש לי בחיים זה צירופי מלים, אז שאני לא אדבר כמו שצריך?"

הוא אוהב לא רק את השפה העברית, אלא גם את המנטליות הישראלית. לפני שנתיים היה למשך חצי שנה בארצות הברית והופיע במועדוני הסטנד-אפ "קומדי סטריפ" ו"קומדי סלר", "המקום שממנו צמחו כל הגדולים כמו סיינפלד וכריס רוק", הוא אומר. הוא הופתע מכך שהקומיקאים שם לא העזו לדבר על הפיגוע במגדלי התאומים: "חמש שנים אחרי, והם לא העזו. אצלנו מתפוצץ אוטובוס בבוקר ובערב כבר צוחקים על זה במועדון. או על רוז".

אולי זאת לא התמודדות שלנו, אולי זה סתם עור עבה?

"אני מופיע הרבה זמן ואני רואה את התמורות. נגמרו הטאבואים. אנחנו לא מפחדים לדבר".

הוא עצמו הסתבך בעבר כשפנה לצופה ערבי באופן שצופה אחרת חשבה שהוא פוגעני. "אפילו ירדנה ארזי קראה להחרים אותי אז", הוא נזכר. גם מערכון שלו על בדואים, שמצמצם את דמותם לגששים שמכינים קפה, יכול להתפרש כבעייתי, אף שהוא מסביר שהכל אירוני.

"כשהייתי יותר צעיר נלחמתי על המלה 'כוס'", הוא מספר, "למה לפחד מהמלה הזאת? אמרתי אז בצוותא: 'אסור להגיד כוס, אבל כל זקנה הולכת עם הכוס שלה'. ביטלו לי ארבע הופעות. זה היה בימים של 'פרפר לילה', כשכל הכרטיסים להופעות שלי אזלו. עשו לי עוול. ממול, ב'הבימה', העלו את 'מונולוגים מהוואגינה'. מה, חשבתי לעצמי, 'ואגינה' סידר אותנו עכשיו?"

מה רצה לומר בפרובוקציה ההיא? "אני יודע את הכוח של המלים, ולא צריך לפחד מהן. למלה 'זין' היתה השתלשלות מעניינת. אמרו זרג כדי לא להגיד בולבול, ואז אמרו ז' - רק האות הראשונה, כדי לא להגיד 'זרג'. בקיצור, להגיד 'כוס' על הבמה זו אפליה מתקנת".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ