בן שלו
בן שלו

אם היה קצת צדק בעולם, לא היה צורך לפתוח את הביקורת על אלבומה השני של "איזבו" בתיאור נפלאותיה של הלהקה הזאת; הידיעה הזאת היתה כבר מזמן נחלת הכלל. לא שמדובר בסוד גדול. 20 שנה אחרי הקמתה וחמש שנים אחרי אלבום הבכורה המעולה שלה (כן, נדרשו לה 15 שנה כדי לעשות את זה), "איזבו" רחוקה מלהיות להקה עלומה. היא זוכה להערכה רבה ומעגל האוהדים שלה הרבה יותר רחב מקבוצת המאמינים האדוקים, אלה שכבר שנים באים לכל הופעה ומתחילים להפריח בועות סבון לכיוון הבמה ברגע שהסולן, רן שם טוב, פוצח בסולו הגיטרה הג'ורג'-הריסוני של הבלדה העילאית "Play with Me".

הערב תשיק הלהקה את האלבום השני שלה ב"לבונטין 7" בתל אביב. מחר ומחרתיים יהיו הופעות נוספות בתל אביב, ובסוף השבוע ניתן יהיה לראות אותם במעבדה בירושלים. הופעות ההשקה הן הזדמנות טובה לברר את סוד קסמה של הלהקה, שאלבום הבכורה של "איזבו" נמכר באלפים בודדים. 

לא כל מי שצריך לדעת יודע ששם טוב הוא אחד הכישרונות הכי גדולים שצמחו במוסיקה הישראלית ב-20 השנים האחרונות. יוצרים אחרים הם כותבים יותר עמוקים ממנו, ובוודאי הם אומרים דברים יותר מעניינים ורלוונטיים על המציאות הישראלית, אבל בכל מה שנוגע למוסיקליות טהורה, לאופן שבו יוצר לוקח חומרים שזמינים לכולם ובורא מהם, במה שנשמע כמו שליפה מהשרוול, עולם אסתטי מלהיב ומקורי לחלוטין - שם טוב הוא מקרה נדיר.

במובן מסוים, יש לקנא במי שעדיין לא גילה את המוסיקה של "איזבו". היא לא מתאימה לכל טעם, ומי שהשילוב בין דיסקו ל"לד זפלין" ובין פופ פסיכדלי למוסיקה ערבית נשמע לו חשוד, עשוי לעקם את האף. אבל מי שהסלט האקסצנטרי הזה נראה לו טעים, ומשום מה עדיין לא נחשף ל"איזבו", עשוי לבלוע גלולה של אושר מרוכז בשנייה שבה יתוודע ללהקה. זה מה שקרה לי כששמעתי אותה לראשונה, במקרה, בלי לדעת מה ומי, בערב של כמה להקות. שתי דקות מהשיר הראשון הספיקו כדי לדעת: אין הרבה דברים כאלה, בוודאי לא בארץ. אני לא זוכר מתי להקה ישראלית השאירה עלי רושם כל כך עז.

כשרומן בין מאזין לאמן מתחיל עם כאלה זיקוקים, יש סכנה שההתאהבות תדעך. במידה מסוימת זה בלתי נמנע. עוצמת המפגש הראשון לא תשוחזר אף פעם, מה עוד ש"איזבו" היא להקה שמספקת עונג מיידי ולא חוויית האזנה שמחלחלת לאט ולכן גם נשחקת לאט. השאלה היא כמה חריף העונג המיידי הזה, והחדשות הטובות הן ש"סופר לייט", האלבום החדש של "איזבו" (שכוללת, מלבד שם טוב, את הקלידנית שירי הדר, הבסיסט יונתן לוי והמתופף ניר מנצור) הוא עונג חריף במיוחד. אם להשתמש בפואטיקה ההזויה של אחד השירים באלבום, "ציידי השווארמה" ("איזבו", לצורך העניין) היו ונשארו "יותר טובים מאדוני העוף, יותר גדולים מחותכי הפיצה, יותר מהירים מרקדני המילקשייק, יותר גבוהים מחולמי הסושי, יותר קשוחים ממפרקי הלובסטר". יותר מבריקים מרוב (אם לא מכל) להקות הרוק הישראליות של הרגע הנוכחי.

תצלום: ינאי יחיאל

השירים של "איזבו" לא השתנו בצורה ניכרת בחמש השנים שעברו מאז האלבום הקודם. הטקסטים ממשיכים לתאר את דמותו של שם טוב כחתול שמנמן, עצל וחובב פינוקים, שהיום האהוב עליו הוא מחר ורק לעתים רחוקות הוא קם מהספה, עושה משהו פרוע, וחוזר מיד לנמנם. אסקפיזם? שם טוב הוא הראשון שיודה בחטא הזה, רק שיש לו אליבי מושלם: המוסיקה.

השינוי המוסיקלי הבולט בין האלבום החדש, "סופר לייט", לבין האלבום הקודם הוא חיזוק הדגש על מרכיב הקצב. גם זה לא שינוי דרסטי. "איזבו" היתה תמיד להקה קצבית מאוד. אבל הפעם נדמה שהקצב עניין את שם טוב אפילו יותר מהמלודיות. הסינגל הראשון, "Slow Disco" (שהוא כמובן לא דיסקו ולא אטי), הוא דוגמה מצוינת: יש לו ביט סוחף וממכר ומנגינה בסיסית שרוכבת לו על הגב כמעין נספח. שלא תהיה טעות: יש ב"סופר לייט" כמה מנגינות נהדרות, אבל מהבחינה הזאת האלבום נופל במעט מקודמו. כלומר, הציון שהוא מקבל באגף המלודיות הוא "רק" טוב מאוד.

אילו הבלטת המרכיב הקצבי והפיכת הגרוב של "איזבו" ליותר פרוע ויותר דאנסי היו נעשות בצורה לא מבוקרת, "סופר לייט" היה עלול להיהפך לחאפלה מופרזת שממצה את עצמה די מהר, מקורית וצבעונית ככל שתהיה. למרבה השמחה, שם טוב ושותפיו השכילו לאזן את השירים המקפיצים עם כמה שירים יותר אטיים ומלודיים, שטובלים בתוך ערפל פסיכדלי מתוק. האיזון הזה מופר רק לקראת סוף האלבום, שבו יש מנת יתר קצת מעצבנת של נונסנס דופק בראש. בנוסף לכך, נדמה שהאלבום היה יוצא נשכר אילו ההפקה היתה קצת פחות אגרסיווית, אילו שם טוב היה משאיר קצת אוויר בתוך השירים במקום לארוז אותם בצורה כל כך הדוקה, וזאת בלי לוותר על התחושה המלאכותית-במתכוון שהוא ניסה בבירור להשיג.

אבל אלה הסתייגויות מינוריות. "סופר לייט" הוא אלבום מצוין, ו"איזבו" תשיק אותו בשלוש הופעות במועדון "לבונטין 7" בתל אביב: הערב, מחר ומחרתיים.

"Super Light" - "איזבו". לייבל'ה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ