קיר אמן: דוד טרטקובר

במטבח של טרטקובר תלויה כרזה מקורית של אנדי וורהול - נציג אחד מתוך אוסף כרזות מקוריות של אמנים אמריקאים חשובים. על השאלה איך משיגים עבודות כאלה הוא עונה: "אלה דברים שלא שואלים"

דנה גילרמן תצלומים: טלי שני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה גילרמן תצלומים: טלי שני

המעצב דוד טרקטובר ידוע באוסף משחקי הילדים שלו ובאוסף הכרזות שלו. פחות מוכרות יצירות האמנות שתלויות בביתו היפה שבנוה צדק בתל אביב, מרביתן של אמני שנות ה-80, "שאלה גם השנים החזקות שלי", הוא אומר. בקומה הראשונה, קומת הסטודיו, יש לא מעט עבודות: הרבה ציורים של מיכאל סגן כהן, חבר קרוב מאוד שלו מכיתה א' ועד למותו לפני תשע שנים, והרבה של דויד ריב. סגן כהן אף מצויר באחד הציורים של ריב, שתלוי בכניסה: הוא עומד שם בכניסה למוזיאון ישראל.

חלק גדול מהציורים קנה בכסף. "כל המשחק הוא לקנות את העבודות הכי טובות", הוא אומר. "וחוץ מזה, אין יותר טוב מלשלם, זו תמורה לאמן". יש גם כאלה שהחליף עם אמנים כבארטר - תמורת עיצוב של כרזה או קטלוג. את הציורים הנהדרים של ג'ניפר בר לב - למשל, הציור הענק שתלוי בקומה הראשונה "חדר של דוד" - קיבל מהאמנית, כיום גרושתו. הקומה הראשונה גדושה למדי: יש בה איורים של דודו גבע וכרזות מקוריות של הגרפיקאי פרנץ קראוס. טרטקובר זוקף לזכותו את הגילוי של קראוס.

"הבאתי את מרק שפס, שהיה אז מנהל מוזיאון תל אביב, אל קראוס ועל המקום החלטנו לעשות לו תערוכה", הוא אומר. "התערוכה הזאת יצרה שינוי: מאותו רגע התחילו להסתכל על גרפיקה שימושית כמראה מקום היסטורי, כלכלי וחברתי".

תצלומים: טלי שני

עוד יש שם ציורים של רפי לביא ומיכל היימן, תצלום של משה ניניו - מסוק מגורען בשחור-לבן - ותצלום של מיכאל סגן כהן (שצילמה אלמנתו, האמנית ליאורה לאור). מתחת תלוי תצלום של רפי רייפר שצילם טרטקובר, "חבר טוב מאוד שלי שהתאבד ב-1979". בכניסה תלויה עבודה יפה של פסח סלבוסקי וליד תצלום של ברי פרידלנדר שצולם בקפה "כסית" ב-1986 (שאותו החליף עם פרידלנדר תמורת עיצוב של פוסטר). כולם נראים בו צעירים ויפים: גילה אלמגור, משה איש כסית (שמנשק את אורי ליפשיץ בראשו), שמעון קדם, טרטקובר, שמוליק קראוס ואפילו מרסל המלצר.

ליד ארון הספרים המלא עד אפס מקום ניצבת כוננית עם מגירות, עמוסה בעבודות נייר. בארון נוסף יש כ-100 ספרי אמן שהכין, מ-1977 ועד היום. בחדר הסמוך מאוחסנות עוד הרבה מאוד עבודות "שאין לי מקום לתלות אותן". הוא מוציא משם עבודה אחת עטופה בניילון פצפצים - שאותו הוא מסיר בגאווה. זו עבודה שמורכבת מטקסט יהודי מעוטר בסמלים יהודיים, והכל עשוי מעדשים. את העבודה הזאת רכש בשנות ה-70 מסנדלר מקומי, מ' גינדי, שחותם את שמו בראשי תיבות מ"ג ("משה גרשוני", מתבדח טרטקובר). הסנדלר התגלה על ידי "בחורה אחת שהכירה לי אותו. ביחד החלטנו לרכוש ממנו את כל העבודות ומדובר בכמה עשרות", הוא אומר.

העומס בקומה הראשונה נדמה רק כמתאבן למה שמתגלה בקומה השנייה, קומת המגורים. שם העבודות תלויות זו מעל זו על הקירות הגבוהים, בסלון, במטבח, בחדר השינה. כמה מהציורים הם ציורי נוף נהדרים - כמו אלה של אלון פורת. יש עבודה אחת ענקית של משה גרשוני, שאותה קיבל תמורת עיצוב של קטלוג, ציור גדול ממדים של רפי לביא שרכש מגלריה גבעון, וכן שני אובייקטים קטנים ויפים של דרורה דומיני. יש לו גם עבודה של פנחס כהן גן ("שרכשתי בזמנו מגלריה דביר או שאולי תמורת קטלוג?") וכן עבודה שרכש מנתן נוחי ("הראשונה שהוא מכר בחייו") - צייר שחי בניו יורק ומזוהה כיום יותר מכל עם דיקנאות של שלדי אדם, רוחות רפאים מהשואה.

ליד הכניסה לאמבטיה יש שתי עבודות קטנות של ז'ק קטמור (טרטקובר עיצב את הכרזה לסרטו "מקרה אשה"). את קטמור הכיר באנגליה כשחלק דירה עם הקולנוען יגאל בורשטיין. בקיר שליד המטבח תלויות כמה עבודות מוקדמות של אליעזר זוננשיין ("מאוד אהבתי את מה שהוא עשה. בהתחלה הבאתי לו את יונה פישר, בעלי גלריות, אף אחד לא התייחס אליו. אלן גינתון אמרה באחד הראיונות שבזכותי היא הכירה אותו"). מעליו תלויה עבודה של ארנון בן דוד. עבודה נוספת חשובה של בן דוד, "Jewish Art", השאיל לתערוכה "צ'ק פוסט" שמוצגת בימים אלה במוזיאון חיפה (שגם הוא מוצג בה).

בחדר השינה תלוי ציור ארוך של גבי קלזמר וליד המיטה כלב עם מבט של תחינה על פניו שציירה פמלה לוי. כלב נוסף עשוי עיסת נייר, שקיבל מפנחס עשת בשנות ה-80, עומד על הרצפה בסלון. העבודה הזאת ליוותה אותו שנים רבות. "כשהבת שלי היתה בת שבע היא באה עם חברות. הן התיישבו על הכלב והרגל שלו נשברה", הוא מספר. "שנים הוא היה במחסן עד שביקשתי מפנחס לתקן אותו, הוא לקח אותו ושנים זה שכב אצלו. יום אחד הוא החזיר לי אותו מתוקן. כמה חודשים אחר כך הוא מת".

במטבח תלויה כרזה מקורית של אנדי וורהול - נציג אחד מתוך אוסף כרזות מקוריות של אמנים אמריקאים חשובים ובהם רוברט ראושנברג ורוי ליכטנשטיין. על השאלה איך משיגים עבודות כאלה הוא עונה: "אלה דברים שלא שואלים", אבל מוכן לחשוף כיצד משיגים את החתימות עליהם. "כשליכטנשטיין בא לארץ לחנוכת עבודת הקיר שלו במוזיאון תל אביב ביקשתי ממרק שפס שיכיר בינינו", אומר טרטקובר. "אמרתי לו: 'יש לי שני פוסטרים שלך, אני אשמח שתחתום עליהם', ופרשתי אותם על הרצפה. הוא שאל, 'אתה רוצה שאני אקדיש לך אותם?' אמרתי שלא. הוא הסתכל עלי במבט מבין וחתם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ