מופע שנות ה-80

ככל שהסרט "איים אבודים" מתקדם, יש בו פתאום כמה רגעים יפים ויש הרגשה כאילו הבמאי, רשף לוי, התבגר תוך כדי

אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין

אפשר לתקוף את "איים אבודים", הסרט הראשון שביים התסריטאי והמחזאי רשף לוי, מכיוונים רבים; להלין, בין השאר, על רפיון הבימוי, חולשות התסריט, עודף השירים התקופתיים בפסקול ומפלס הוולגריות שמאפיין את הסרט, בעיקר בחלקו הראשון. אך יש בסרט משהו שהופך אותו ליותר מסך החומרים שמרכיבים אותו. ייתכן אפילו שה"משהו" הזה, שמקנה לסרט עוצמה רגשית שמתפתחת בהדרגה, נובע דווקא מפגמיו.

"איים אבודים" מתרחש בכפר סבא בתחילת שנות ה-80. למשפחת לוי - ושם המשפחה אינו מקרי; בראיונות שקדמו ליציאת הסרט הודה רשף לוי בממד האוטוביוגרפי של העלילה - חמישה בנים, שניים מהם, ארז (מיכאל מושונוב) ועופר (אושרי כהן), תאומים. זו משפחה מלוכדת, שנשלטת על ידי אמא נמרצת (אורלי זילברשץ) ואבא חובב קקטוסים (שמיל בן ארי), שהחדיר בבניו את ההכרה שחלומות יש להגשים ושמשפחה היא כמו כף יד, שרק כשכל חלקיה נמצאים היא יכולה להתכווץ לאגרוף.

ארז ועופר, בוגרי תיכון טריים, מסתובבים רוב הזמן עם חברם המכונה "סבתא" (עופר שכטר), והשלושה, כנהוג בקולנוע הישראלי מימי "אסקימו לימון", מתעסקים ומדברים כל הזמן על סקס (ההיזכרות ב"אסקימו לימון" לדורותיו היא בלתי נמנעת לא רק מפני שמדובר בשלושה חברים שמתעסקים בבתוליהם, אלא בעיקר בגלל הטון והסגנון של חלקו הראשון של הסרט, שלא בישר טובות בנוגע להמשכו).

ברגל כבדה

מההתחלה מתגלות חולשות הסרט: דמותו של "סבתא", למשל, אינה מפותחת וכמעט מיותרת (חוץ מ"העליצות הקומית" הטורדנית שהיא אמורה להביא לסרט). באחת הסצינות אנו מגלים ש"סבתא" הוא בנו של אב (גל זייד) שמתעלל בו; הכוונה היא כנראה להציג את הניגוד בין הסביבה שארז ועופר באים ממנה לזו של חברם הטוב, אך לוי אינו מפתח את הממד הזה של הסרט ואינו יודע מה לעשות עם הדמות של "סבתא" בכללותה. הבעיה הזאת תאפיין גם דמויות משנה אחרות בסרט ומהלכים נוספים בעלילה שלו.

מההתחלה מתגלות גם בעיותיו של הסרט בכל מה שנוגע לליהוק ולהדרכת שחקנים. יש משהו מוחצן ומתחנחן בהופעתם של רוב שחקני הסרט - שוב, בעיקר בחלקו הראשון; יש הרגשה שהם מעלים מופע לכבודה של המצלמה בניסיון מתמיד להיות אטרקטיוויים ולמצוא חן. התחושה הזאת מאפיינת את מרבית הסרט ומבליטה את הנוסחתיות שמניעה את העלילה.

לרצון לשאת חן מצטרפת ההחלטה להעניק את תפקידי שלושת החברים לשלושה שחקנים מוכרים, ששניים מהם, אושרי כהן ועופר שכטר, הם בחזקת כוכבים מקומיים. כהן ושכטר כבר מוכרים מדי, ואולי גם מבוגרים מכדי לגלם בוגרי בית ספר תיכון; כשעופר, בגילומו של כהן, מדבר על חלומו ללכת ליחידה קרבית, הסצינה, שהיא כה חשובה להתפתחות העלילה, נדמית מלאכותית ומעידה על רגרסיה משונה, שנובעת מהעובדה שדמותו של כהן כמפקד ה"בופור" חקוקה כבר יותר מדי בתודעתנו. מושונוב ניצל במידה מסוימת מהגורל זה מכיוון שהוא עדיין מוכר פחות, אך נדמה שכדאי לו להיזהר שלא להיות מקוטלג בתפקיד החנון הישראלי הרגיש. בחירה בשחקנים פחות מוכרים - ואולי גם צעירים יותר - היתה תורמת לאמינות הסרט.

למערכת היחסים ההדוקה בין עופר לארז חודרת נטע (יובל שרף), תלמידה חדשה בבית הספר שבו הם לומדים. אחר כך מתרחש אירוע שמשנה את חיי המשפחה ואת מערך הכוחות שבין ההורים לילדיהם ובין האב לאם. "איים אבודים" הוא סרט שמבקש לעבור מהקומי אל המלודרמטי ולשלב בין השניים. זו משימה לא קלה והיא תובעת עידון שאין לרשף לוי בינתיים. הוא מקרטע בין שני הקטבים האלה ורוב הזמן דורך ברגל כבדה בטריטוריה הדרמטית והרגשית שנפרשת ביניהם.

אלגוריה מקומית

אז מה בכל זאת עובד בסרט? דווקא מכיוון שהדמויות אינן מפותחות בצורה מספקת ומעוצבות מכמה גורמים מרכזיים, ודווקא מפני שמהלכי העלילה מסורבלים ואף סכמטיים - מצטבר "איים אבודים" למין אלגוריה מקומית; סיפורה הפרטי של משפחת לוי נהפך למין סיפור מייצג שמבליט כמה מהנושאים המרכזיים שמעסיקים את החברה והתרבות בישראל: המשפחה, דמותם ותפקידם של האב והאם בתוכה, גבריות, צבאיות, מיניות ויכולתו של הפרט לשרוד בתוך הקולקטיב.

לכך מצטרפים תחושת האשמה הפרטית והקולקטיווית שמניעה את חלקה הגדול של העלילה, הממד התנ"כי הסימבולי העוטף את הסיפור וגם האידיאולוגיה הפוליטית - בין שמאל מאולץ לימין נלהב. התוצאה היא ברדק. אף אחד מהנושאים האלה אינו זוכה בסרט לדיון מעמיק; גם העיסוק בסוגיות של זמן וזיכרון אינו מגיע לכלל מימוש מספק. ואולם, ככל שהסרט מתקדם, יש בו פתאום כמה רגעים יפים; הבוטות שאיפיינה אותו נדחקת לשוליים, ויש הרגשה כאילו לוי התבגר תוך כדי העשייה שלו, ותוך כדי מלאכת הבימוי הצליח להבחין במה שחשוב לו באמת (ואין זה משנה אם הסרט צולם בסדר עלילתי כרונולוגי או לא). ייתכן שהחומרים העלילתיים עצמם הם שכפו על לוי אותנטיות, שנחשפת בהדרגה.

אין די ברגעים האלה להפוך את "איים אבודים" ליצירה בעלת חשיבות בקולנוע הישראלי העכשווי; זהו סרט גולמי מכדי למלא תפקיד שכזה. ואולם, הם בכל זאת הופכים אותו לסרט שבהדרגה שואב אותך לתוכו, ובסופו אף משאיר בך את התחושה שחווית משהו.

"איים אבודים". בימוי: רשף לוי; תסריט: רשף ורגב לוי; צילום: עופר הררי; מוסיקה: אסף אמדורסקי; עריכה: יצחק צחייק; שחקנים: מיכאל מושונוב, אושרי כהן, שמיל בן ארי, אורלי זילברשץ, יובל שרף, עופר שכטר, פיני טבגר, גל זייד, גילת אנקורי, יגאל עדיקא

לראיון עם רשף לוי במאי הסרט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ