יופי, מוות, סוד

המבט של הצלמת שוש קורמוש חשף בקערות נאות ובצלחות מעוטרות,  בסכו"ם כסף ובצווארונים מעומלנים - את פחד המוות ואולי אף משאלת מוות

סמדר שפי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סמדר שפי

"שוש קורמוש - מונח דומם" היא תערוכה לא שכיחה, המציגה גם אמנות נפלאה וגם עשייה מוזיאלית מצוינת. מקצב התלייה, מספר העבודות והמעבר בין החללים במוזיאון לצילום בתל-חי הם הד לדיוק, לריסון, לצמצום הצורני של קורמוש, שמתוכו הפליגה רחוק לטיפול בשאלות של מהות, תמצית של קיום.

התערוכה אינה כוללת את צילום העיתונות של קורמוש מאמצע שנות ה-80 עד ראשית שנות ה-90 וגם לא את הציורים שיצרה בראשית דרכה וכן סמוך למותה ב-2001, בת 53. מוצגות בה כ-50 עבודות מתוך עיזבונה הכולל כ-125 עבודות, מחולקות לארבע סדרות. לשלוש מהן נתנה היא את השמות: "מונחים" (1991-1993), "סדר וניקיון: כט"מ" (1994-1995) ו"זרים" (1996-1998). הסדרה הרביעית היא של עבודות מוקדמות. האיפוק שננקט כאן במספר העבודות מוכיח את עצמו, והוא יוצא דופן לנוכח הכברת העבודות בתערוכות במוזיאונים הגדולים.

מעמדה של קורמוש כאמנית היה יוצא דופן. היא היתה מחוברת למרכזי הכוח של האמנות הישראלית דרך לימודים וקשרי חברות עם דמויות מרכזיות במדרשה לאמנות וידידות אמיצה עם משה גרשוני, ושררה אליה הערכה כאמנית, אך קשה לומר שהדבר התבטא במלואו מבחינת היקף ההצגה של עבודתה, מה גם שמעולם לא יוצגה על ידי גלריה. נראה שתערוכה זו והקטלוג המקיף המתלווה אליה יוצרים לקורמוש מקום חדש.

שבר והדחקה

הרבה נכתב במאמרי הקטלוג, בצדק, על השפעת הסוריאליזם על עבודתה של קורמוש ועל הנוכחות המוחשית של זיכרון השואה. המוות מרחף בתוך העבודות, מלווה את דימויי היופי הבורגני שקורמוש מפרקת לגורמים ומרכיבה מחדש בשפה משלה. המבט שלה חשף בקערות נאות ובצלחות מעוטרות, באצבעון תפירה ובסינרים מגוהצים, בסכו"ם כסף ובצווארונים מעומלנים, בכדים ובמסרקות - את פחד המוות ואולי אף משאלת מוות, וניסיון להדחיקו דרך אל-זמניות. העבודה של קורמוש ישירה, אינה מניחה מקום להתרפקות או נוסטלגיה, בחדות שלה וגם באנרכיה המרומזת.

ההקשר היהודי-ישראלי של העבודה מהותי, אך כמו בכל אמנות שאינה שיקוף ואינה סיפור, הוא אינו הכרחי או מסמן את גבולותיה. קורמוש היתה בת להורים ניצולי שואה שהצליחו לייסד משפחה ולהקים חיים חדשים בארץ אך נשארו זרים. ההיאחזות במסגרות החיים, בריטואלים של סדר ואסתטיקה, נבעה מהצורך העמוק לשרוד באמצעותם, לחיות במראית עין של נורמליות בתקווה שזו תיהפך למציאות, להוויה. השבר הבלתי נתפש בין היציבות שהקרינו התבניות האסתטיות של התרבות האירופית לבין הפריעה המוחלטת של כל ערך אנושי בשואה, והניסיון להדחיק זאת, עולים מכל דימוי ודימוי.

מעבר לכך, העבודות הן הרהור על בורגנות שאפשר למצוא בעבודות של אמנים מתחומים שונים, ביניהם אגון שילה, כריסטיאן שאד, הסופר רוברט מוסיל והמחזאי הנריק איבסן. התחושה המרכזית היא של סוד אפל המסתתר מתחת למפה צחורה או סכו"ם מבהיק, של מערכת מעוותת עד היסוד, ששמירת החזות נהפכה לסיבת קיומה לא פחות מאשר לטקטיקת הישרדות.

בלי כוח כבידה

הסדרה "זרים" מרתקת וכואבת. אם בעבודות כמו כותונת גבר שחציה נהפך לנוצה, או הסינרים המרחפים מהסדרה "סדר וניקיון: כט"מ" שקדמה לה, יש עדיין נרטיב כלשהו, התייחסות ונקודת מוצא מתוך אובייקט - הרי אלו אובדים ב"זרים". בסדרה זו יש זיכוך מלא, תמצות של הצורך להכליא יופי ומוות, והתעמתות עם ההיסטוריה הארוכה של ציורי פרחים וההיסטוריה הקצרה יותר של צילומי פרחים. בהקשר זה עולים על הדעת כמה מתצלומיו המוקדמים של אדוארד שטייכן האמריקאי, במיוחד סדרה של תצלומי ורדים יפהפיים בקמילתם, לא פחות מהעבודות של קארל בלוספלדט הגרמני. לעומת שני אלה, שצילמו טבע בצילום ישיר, קורמוש יצרה צמחים מומצאים, מורכבים מחלקי צמחים שונים, במצבי רעננות שונים שיופיים הוא מושגי. בעבודות הסדרה מופיעים גם כדים שצילמה מתוך ציורים.

ב"זרים" העבודות נעות בין זרי ניצחון לזרי קבורה, בין רמיזות לגרלנדות לבין צירוף של צמחים זה ליד זה, כמו עבודת כתב שנעשתה בפרחים. דרך ההכלאות בין חלקי תפרחות ועלים, גבעולים וזלזלים, קורמוש חיפשה שפה. למרות כל המקורות שאפשר למנות וההשוואות הנעשות במאמרי הקטלוג בהרחבה, העניין בעבודות, קסמן, נובעים מהייחוד שלהן. קורמוש לא הניחה לשום רגשנות, מתיקות או זעם גלוי לחדור לעבודתה. הדימויים - שנוצרו בגזירות, הדבקות וניסיונות אין-סופיים של צילום עד להשגת תוצאה מדויקת - מדודים, שקטים ובעיקר מנותקים. הצמחים והכלים עטופים בחושך, מבליחים ושוקעים בתוכו, כמו היה החלל והדימוי ישות אחת שחלקיה אינם קורסים זה לתוך זה אלא מתנהלים באיזון במקום ללא כוח כבידה.

השאיפה לא להיענות לכוח הכבידה ולא להיזקק לו עולה מגוף העבודות כולו. קורמוש היתה מודעת היטב למה שכינתה בראיון "נקודת השפך של היופי... הדחיסות המחניקה שלו" ויצרה דימויים שלשו את היופי לדבר אחר, שאיפשרו גם לסינרים לרחף ולאצבעונים להיהפך לישויות עצמאיות בתוך אין גדול של חושך, מוות ואולי גם סליחה.

שוש קורמוש - "מונח דומם". המוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי. אוצרים: נעמה חייקין, אמון יריב. שעות פתיחה: ימים ראשון עד חמישי 8:00-16:00, שבת וחג 10:00-17:00. עד 26.10

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ