רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנקר נגד שנקר

בהסבר לתוכנית האב מוגדר קמפוס שנקר החדש בצו האופנה כ"קמפוס ירוק". אבל בנייה ירוקה היא שימוש מחדש במה שכבר ישנו, ולא הצבע של הדשא בהדמויות הממוחשבות

תגובות

בהתנגדות שהגיש בית הספר הגבוה שנקר לפני כארבע שנים לתוכנית להעבירו מהקמפוס ההיסטורי בשכונת המגורים עלית ברמת גן למגדל חדש באזור הבורסה, טענו נציגיו כי המעבר יפגום באופיו הייחודי של המוסד ויגרום לאובדן אווירת ה"ביחד" האינטימית, השוררת בקמפוס. התוכנית שקידמה אז עיריית רמת גן לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, ושנקר נשאר במתחם שבו הוקם במתכונתו המקורית ב-1945 ובו התגבש אופיו העירוני הנוכחי.

ואולם, לאותו אופי ייחודי - הנבדל מרוב הקמפוסים האוניברסיטאיים בישראל שמתוכננים כמעין פארקים מבודדים ומסתגרים - ולאווירה האינטימית היוצאת דופן שנוצרה בו, נשקפת כיום סכנה ממשית בעטיה של תוכנית בנייה למתחם, שהפעם מקודמת דווקא בידי בית הספר עצמו; תוכנית המאיימת להפוך את הקמפוס הקטן, הדחוס, המגובב - והנחמד ביותר בישראל - לעוד "פרויקט" מהונדס ממכבש הייצור של האדריכלות הישראלית.

התוכנית שיזם שנקר משקפת את מגמת ההתרחבות של בית הספר ומיצובו כמעין גרסת גוש דן של בצלאל בירושלים. לצורך הכנתה הכריז בית הספר בשיתוף עמותת האדריכלים על תחרות לתכנון כולל מחדש של הקמפוס (תוכנית אב) ולתכנון בניין לבית ספר חדש למוסמכים בתחומו. בתחרות, שתוצאותיה פורסמו עתה, זכה משרד האדריכלים אמיר מן-עמי שנער, שהתמודד מול תשעה משרדי אדריכלים ישראליים מוזמנים. במסגרת התוכנית שגובשה יוכפל שטח הבנייה בקמפוס ויגיע לכ-40 אלף מ"ר, בהשוואה לכ-20 אלף כיום. הבנייה תיעשה בשלבים כאשר בית הספר למוסמכים יהיה המבנה הראשון שיוקם, בשטח של כ-10,000 מ"ר. הבניין, שעלות הקמתו נאמדת ב-15 מיליון דולר, ייקרא על שמו של איל הקניונים והאדריכל דוד עזריאלי.

תוכנית האב החדשה תשנה לבלי הכר את פניו של הקמפוס. מבין המבנים הקיימים יישארו על תלם רק אלה שהוקמו במימון תורמים קודמים, בעוד האחרים שאין להם מצנטים - ייהרסו; עמם נמנים מבנים היסטוריים כמו בית האריזה הישן לשעבר וכן מבנים מאולתרים, שהוקמו במשך הזמן לפי הצורך. מה שנוצר מכל אלה בשנקר הוא מעשה טלאים מרתק של חללים וסגנונות, בנוי עד המטר המרובע האחרון ובכל זאת מותיר אוויר לנשימה, או במלים אחרות - קמפוס עירוני כהלכתו.

קמפוס שנקר ברמת גן

לאחרונה חוברו הטלאים יחדיו בסיפון מעץ - שהתקין קבלן מיומן ללא צורך בהתערבות אדריכלית מיותרת - המתפתל ברחבי הקמפוס ומייצר כוריאוגרפיה מרתקת של מרחבים ציבוריים קטנים, מבוכים ומפלסים, פינות ומקומות מפגש אקראיים, ששום שולחן שרטוט לא יכול לברוא, בטח שלא במסורת התכנון בישראל. גם אם יש מקום לשיפורים בהופעה, לתוספות ולעדכונים (ובעיקר לטיפול שורש דווקא בבניין החדש ביותר - בניין מיטשל הכושל), הרי הפוטנציאל זועק למרחוק.

ואולם, במסגרת התוכנית החדשה כל זה ייהפך לנחלת העבר. המרקם המורכב והעשיר ייארז במעגל אחד קשיח והקולאז' האדריכלי האד-הוקי הקיים ייהפך לארכיטקטורה ז'ורנליסטית חד ממדית וסינתטית. במקום כוריאוגרפיית החללים, הפינות והמפלסים האורבנית, יצמחו להם בלבו של הקמפוס העתידי "מספר רב של שטחים פתוחים ומגוננים", וגם רחבות ומשטחים, כאילו מדובר בקמפוס פרוורי בפאתי רעננה.

מאכזב שדווקא שנקר, שנהפך בהדרגה לגורם מרכזי במרחב התרבות הישראלי, החמיץ הזדמנות פז למהפך מחשבתי במקום המתבקש ביותר, במרחב שלו עצמו. בדברי ההסבר לתוכנית מוגדר הקמפוס החדש בצו האופנה כ"קמפוס ירוק". אבל בנייה ירוקה היא שימוש מחדש במה שכבר ישנו, ולא הצבע של הדשא בהדמיות הממוחשבות. נכון עשו בשנקר כשהחליטו לאחרונה לשכן את המחלקה החדשה לאמנות בבניין ההיסטורי של בית החרושת עלית לשעבר. אבל דווקא ברגע האמת נכנעו ליצר הבנייה, או אולי לתרומה שקיבלו למימונה.

ברמת גן פזורים לא מעט מבנים, בנוסף לבניין עלית, שאפשר להכשירם לשימוש מחדש, מהם בעלי ערך אדריכלי והיסטורי שהזנחה והרס מאיימים עליהם, כמו בניין קולנוע אורדע לשעבר במרכז העיר, או בניין קולנוע רמה הנטוש. כקמפוס הרואה עצמו עירוני, שנקר היה יכול לפזר ביניהם את המטראז' הנחוץ לו ובכך לתרום גם להצלתם, גם להתחדשותה העירונית של רמת גן וגם לשיפור תדמיתו. מיחזור מבנים היסטוריים, מרכז עיר ובית ספר לעיצוב הולכים די טוב ביחד. אולי עוד לא מאוחר.

הבונים הלא חופשיים

גיליון האביב של ביטאון עמותת האדריכלים "פרספקטיבה" מוקדש לבנייה ירוקה. בשורה של מאמרים מוצג הנושא מהיבטים שונים ומגוונים - החל בסקירת אמצעים לחיסכון באנרגיה, מיחזור מים או שימור קרקע, דרך הטענה המרחיקת לכת שהאדריכל הסוריאליסט פרדריק קיסלר, שתיכנן את היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים, היה "ירוק" בשל העובדה שמשנתו "היתה אסטרטגיית תכנון ולא סגנון וביטאה שאיפה להתקשרות חושית מלאה עם העולם שמסביב", וכלה בקביעה בעלת הניחוח המיסטי כי סוד הקיימות הוא "תכנון קפדני ואנושי בחומרים טבעיים וכמה שיותר מתוך אהבה".

עם זאת, אף לא אחד מבין המאמרים אינו מעז לקרוא לילד הירוק בשמו ולהודות על האמת - שאין דבר כזה בנייה ירוקה, וכי הימנעות מכל בנייה היא הבנייה הירוקה באמת. זו כמובן רק אמירה לחידוד הנקודה, אבל זהו גם אופק אוטופי שיש לשאוף אליו.

בינתיים לא נותר אלא להטיף מעל לכל במה לבנות פחות, לקרוא לצמצום בהיקפי הבנייה ולהפחתה בצריכת המטראז' במקומות שהיא מגיעה לממדים בולמיים. כי בהשוואה לבזבוז המשווע של מטרים רבועים, חיסכון של אחוזים ספורים בצריכת האנרגיה פה ושם לא עושה הרבה רושם על כדור הארץ.

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true