צ'יפס ועתידו של כדור הארץ

איאן מקיואן קרא בפסטיבל היי קטע מספר חדש שבו הוא מתנסה בכתיבה קומית

גרדיאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גרדיאן

לאחר שבספריו הקודמים תקף איאן מקיואן נושאים כבדי משקל - המלחמה בעיראק, בגידה בתוך המשפחה וחוסר התאמה מינית - לא מפתיע שספרו הבא יעסוק בסוגיה בעלת חשיבות לא פחותה: השאלה הבוערת של שינוי האקלים.

מה שמפתיע יותר הוא שהוא כותב על הנושא, לפחות באופן חלקי, כקומדיה. מקיואן, אחד הסופרים הבריטים המוערכים ביותר, הפתיע השבוע את הקהל בפסטיבל הספרות היי שבוויילס וקרא מתוך יצירתו החדשה, ספר שבינתיים אין לו שם, המספר על מדען שמנסה להציל את כדור הארץ המתחמם.

הרעיון לספר נולד ב-2005, כשמקיואן השתתף במשלחת של אמנים ומדענים ששהו כמה שבועות על סיפון אונייה ליד הקוטב הצפוני ודנו בסוגיות סביבתיות. "בתוך זמן קצר הבנתי שהמלתחה שבה כולנו החלפנו בגדים נהפכה לסצינה של תוהו ובוהו חברתי", סיפר מקיואן. הוא תיאר איך המדענים החשובים, שהתכנסו כדי לדון בעתידו של המין האנושי, היו מסוגלים גם לגנוב זה מזה את הנעליים. "הבנתי שהכל קשור לטבע האנושי", אמר. "הדרך לכתוב על שינוי האקלים היא באמצעות כתיבה על הטבע האנושי".

גיבור הספר, מייקל בירד שמו, זכה בפרס נובל על עבודתו החלוצית בתחום הפיסיקה וגילה שהזכייה בפרס הנחשק מפריעה לעבודתו. מקיואן מתאר את מאבקו המתמיד של בירד ב"דבר שתמיד רצה, ושלא רצה לרצות בו... אוכל". הוא מתאר את העונג שמפיק בירד מאכילת חטיף פריך: "הפטנט היה להציב את חתיכת הצ'יפס במרכז הלשון, ולאחר שהתחושה מתפשטת לרגע, לדחוף אותה חזק עד שתתנפץ על החיך".

מקיואן אמר שספרו, שיראה אור רק בעוד כשנתיים, אינו קומי, אבל יש בו קטעים קומיים מתמשכים. "אני שונא רומנים קומיים; אני מרגיש כאילו מפילים אותי לרצפה ומדגדגים אותי, מאלצים אותי לצחוק". אין ספק שיש מרכיב קודר בסיפור על אדם שמנסה לפתור בעיה שנוצרה בחלקה הגדול בגלל החמדנות האנושית, בעוד שהוא עצמו אינו מסוגל להשקיט את התיאבון שלו. האם אפשר ללמוד מכך שמקיואן פסימי בנוגע למאמציו של האדם לטפל בשינוי האקלים? "כלל וכלל לא", ענה. "אני לא פטאליסט".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ