מי יבוא חוץ מנשות הדסה?

כך אמר פעם לג'וזף סטיין, מחבר "כנר על הגג", מפיק שסירב להעלות את המחזמר שהיה ללהיט. סטיין מספר בראיון מה משך אותו לספרו של שלום עליכם ומה דעתו על ההפקות החדשות בברודווי, שגם בגיל 95 הוא עדיין הולך לראותן

חיים הנדוורקר, ניו יורק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים הנדוורקר, ניו יורק

הארווי פיירסטיין, אחד הכוכבים הגדולים של ברודוויי, השתחווה לפני הקהל בתיאטרון מינסקוף והודה לקהל בקול משתנק. לידו עמדה עם דמעות בעיניים רוזי אודונל, שחקנית שנהפכה לכוכבת תוכנית אירוח מתלהמת. זה היה לפני כשנה, בערב האחרון של המחזמר "כנר על הגג" שעלה ב-2004 וירד אחרי כ-800 הצגות. ההפקה הזאת נחשבה לאחת המוצלחות בהיסטוריה של המחזה, שכבר הועלה פעמים רבות ברחבי העולם.

והיה למחזמר ייחוד נוסף. פיירסטיין, שגילם את דמותו של טוביה החולב, הוא הומו שהופיע בין השאר מחופש לאשה במחזמר "היירספריי". אודונל היא לסבית. ספק אם כך היה מדמיין לעצמו שלום עליכם את ההצגה המבוססת על ספרו "טוביה החולב".

פיירסטיין ואודונל הזמינו לבמה שלושה גברים קשישים - ג'וזף סטיין שכתב את המחזמר, ג'רי בוק שכתב את המוסיקה ושלדון הרניק שכתב את מלות השירים.

"היה כיף לעבוד יחד", אומר סטיין, בן 95, בראיון בדירתו בשדרת פארק במנהטן. "גם היום אנחנו חברים. מדי פעם אנחנו נפגשים לארוחת ערב. לפעמים אנחנו הולכים לראות יחד הצגה בברודוויי. אני משוגע על הצגות ומחזות זמר. אבל למען האמת, בברודוויי מעלים כיום דברים טריוויאליים מאוד. להצגות הוותיקות יותר לפחות היה מסר. הם רצו להגיד משהו לקהל. ככה עשינו ב'כנר על הגג'. אם תלך ל'דרום פסיפיק' או ‘ג'יפסי', שמועלים מחדש, תראה שיש להן מסר - האחת עוסקת ביחסים בין הגזעים והשניה ביחסי אם ובת. מחזות הזמר החדשים מבדרים, אין להם הרבה מאוד מה להגיד. אבל יש מקום לכולם".

תוספת מונולוגים

סטיין, שכתב 12 מחזות זמר ובהם "זורבה", נזכר שהוא, בוק והרניק רצו לעבוד יחד על מחזמר וחיפשו נושא. "אבא שלי קרא לי ספר בילדותי על טוביה החולב. לא זכרתי את הפרטים, אבל אהבתי מאוד את הספר. התחלתי לחפש אותו ורק אחרי הרבה חיפושים מצאתי עותק שיצא ב-1949. קראתי אותו ונדלקתי מחדש. הוקסמתי מהאווירה בשטעטל ומהדמויות".

סטיין ניגש למדף הספרים ומוציא משם את הספר. "אתה יכול לראות את כל ההערות שכתבתי בגוף הספר. זה לא היה פשוט לכתוב את ההצגה. הספר כולו כתוב מפי המספר והייתי צריך ליצור מונולוגים. נדרשו לי ארבעה חודשים לכתוב את המחזמר, אבל בסך הכל זהו פרוייקט של שנתיים-שלוש. גם היה מסובך מאוד למצוא מפיק להצגה. איש לא האמין שהצגה על החיים בשטעטל תעניין מישהו. מפיק אחד אמר לי, ‘אני אוהב את ההצגה אבל מי יבוא לראות את זה אחרי שנביא לפה את נשות הדסה?' האמת היא שחשבתי שהוא צודק. למזלנו, לשלושתנו היתה גם קריירה אחרת. אני, למשל, עסקתי בכתיבה לתוכניות ברדיו ובטלוויזיה, בין השאר לתוכנית של סיד סיזר שכתבו להן גם מל ברוקס, וודי אלן וניל סיימון. מאוחר יותר התחלתי גם לכתוב לתיאטרון. כתבתי דברים שאני נהנה לכתוב. אף פעם לא חיפשתי להיט. מי שכותב כדי שיהיה לו להיט נופל על הפנים".

הרולד פרינס, שהפיק את הגרסה הראשונה של "כנר על הגג" שעלתה ב-1964, התקשה לגייס את הכסף. למרות זאת המחזמר, שהועלה תחילה בדטרויט ובוואשינגטון, נהפך ללהיט ענק בברודוויי בכיכובו של זירו מוסטל. הוא שבר שיאים ורץ כמעט עשר שנים עד שהמחזמר "גריז" נטל ממנו את הבכורה. מאז הועלתה ההצגה בברודוויי עוד שלוש פעמים, כולן בהצלחה. "אני בטוח שהרבה מהמפיקים שדחו אותנו אכלו את הכובע", אומר סטיין.

ההצגה הועלתה גם בישראל. ראית אותה?

"כן, והיתה לי בעיה עם זה. באתי לראות את החזרה. השפה שהשחקנים דיברו היתה כמובן עברית ואני לא יודע עברית. אבל נראה היה לי שהטקסטים ארוכים מדי. שאלתי את מנהל תיאטרון הבימה, מה קורה כאן? הוא אמר לי שאני לא צריך לדאוג. המתרגם החליט לעשות את ההצגה מצחיקה יותר והוא הוסיף דברים משלו. זה מאוד הכעיס אותי. אמרתי: ‘תעצרו את ההצגה ותפטרו את המתרגם'. לא היה אכפת לי איזה שטויות הוא הוסיף. אז הביאו מתרגם אחר שאני מבין שעשה עבודה טובה יותר ולאחר מכן הצליח בישראל".

סטיין ראה גרסאות של המחזמר בקנדה, יפאן, הולנד ואוסטריה. "בשנים הראשונות רציתי לראות את ההפקה בכל מקום", הוא אומר. "אחר כך נרגעתי. את ההפקה האחרונה בלונדון, שאמרו לי שהיתה מוצלחת מאוד, לא ראיתי. היום קשה לי יותר לנסוע. ביפאן ההפקה זכתה להצלחה אדירה וגם טוביה, בגילומו של שחקן יפאני מפורסם, היה שם נהדר".

איזו הפקה אתה מעדיף?

"להפקה הראשונה עם זירו מוסטל יש לי יחס מיוחד. מוסטל עשה עבודה מצוינת. הוא שיחק את טוביה באופן הכי יידישיסטי. אבל גם האחרים עשו עבודה טובה. אהבתי את חיים טופול. הוא שיחק את טוביה עם מגע ישראלי. בעצם אני אוהב מאוד את ההפקה הנוכחית".

איך זה שהצגה עם סיפור כל כך יהודי הצליחה ברחבי העולם?

"הסיפור הוא סיפור יהודי. הדמויות יהודיות אבל הקונפליקטים המוצגים בהצגה יכולים להתרחש בכל מקום. באירלנד או באיטליה. ביפאן אמרו לי שהמחזמר כל כך יפאני. המאבק בין הדורות הוא הרי אוניוורסלי. החיכוכים בין דת לחילוניות הם אוניוורסליים".

ממשיך להתעמל

סטיין אינו מוטרד מכך שבהפקה האחרונה של המחזה בברודוויי השחקנים הראשיים היו הומו ולסבית. "הארווי פיירסטיין, שאף פעם לא שר בברודוויי, עשה עבודה מצוינת כטוביה. זו היתה בקשה שלו לעשות אודישן", הוא מספר. "רוזי אודונל היא ממוצא אירי, אבל כששמעתי אותה משחקת ושרה את גולדה היא הזכירה לי את אמא שלי, אשה חזקה מאוד".

אתה בן 96. איך זה שאתה נראה כל כך טוב, כל כך צלול?

"כנראה המתמטיקה לא נכונה. לפני כמה שנים היה לי ניתוח מעקפים. שמעתי את הרופא מדבר עם הצוות מסביבו והוא אמר להם: ‘הגוף של האיש הזה צעיר ב-30 שנה מגילו הביולוגי'. איך אני מסביר את זה? אני לא יודע. אני מתעמל. אני לא אוכל אוכל כבד עם שומן. פשוט אני לא אוהב את זה. וחוץ מזה יש לי אשה, אליסה, שאני נשוי לה כמעט 40 שנה (אלה הם נישואיו השניים - ח"ה) והיא הדבר הכי טוב שקרה לי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ