איך רעדו לי הידיים

נילי מירסקי, ילידת 1944, מתרגמת, כלת פרס ישראל לתרגום 2008

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ספרי על החוויה האמנותית הראשונה שלך

אין לי זיכרון ברור מחוויה "ראשונה" אחת, כי מגיל רך אהבתי לדפדף שוב ושוב, במשך שעות, באלבומי האמנות הרבים שהיו לנו בבית. לכן החוויה המובהקת הראשונה שלי היא ההתרגשות שאחזה בי בכיתה ה', כשהגענו בספר ההיסטוריה לפרק "יוון": החלטתי להקדיש לפרק הזה מחברת מיוחדת ולהדביק בה כל תמונה של פסל יווני שאוכל למצוא. ואכן הצלחתי לאסוף לא מעט גלויות ואף להוסיף עליהן תצלומים שגזרתי מכל מיני מגזינים מרופטים, עד שהמחברת התמלאה בשלל אפרודיטות, זאוסים ונפטונים, שהודבקו בין התשובות לשאלות המשעממות של שיעורי הבית.

מתי התרגשת מיצירת אמנות?

את ההתרגשות הכי גדולה גרמה לי ההתוודעות אל אגון שילה, בתקופה ששמו עדיין לא היה ידוע כלל. שילה, שמת בגיל צעיר ב-1918, נשכח אחרי מותו לחלוטין, ורק לקראת אמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת החלו לגלות אותו לאט לאט מחדש. באיזשהו עיתון בריטי נתקלתי פעם במקרה בדיווח על אחת התערוכות הראשונות (ואולי הראשונה בכלל) של יצירותיו, בצירוף תצלום מטושטש של אחד הציורים. למרות הטשטוש, היה משהו בציור שזיעזע אותי, ומיד התחלתי לחפש חומר על הצייר האלמוני, אבל לא מצאתי: זה היה ב-1964 ואז עדיין לא התפרסם שום דבר על אגון שילה - לא ספר, לא אלבום, לא רפרודוקציה, לא כלום. נסעתי אפוא למוזיאון אלברטינה בווינה, שם היו שמורים באיזו פינה נידחת תיקים שלמים של רישומיו, וביקשתי לעיין בהם. בלי בעיות נתנו לי ערימה שלמה של תיקים כאלה (ספק בעיני אם גם כעת היו נוהגים כך), ועד היום אני זוכרת כמה רעדו לי הידיים למגעם של דפי נייר העטיפה החום, שרוב רישומיו של שילה צוירו עליהם.

מה יגרום לך ללכת לתערוכה מסוימת?

בדרך כלל קשר אישי או ידידות עם האמן.

איזו תערוכה ראית לאחרונה ואהבת?

התערוכה של יאיר גרבוז בבית האמנים בחולון. אהבתי את רוח המשחק והשנינות, את כוח ההמצאה המרהיב ואת החוכמה.

מי האמן שאת אוהבת, אבל לא תתלי אף פעם בבית?

אני מתקנת "אוהבת" ל"מעריצה", והתשובה היא פבלו פיקאסו. הצורות בתמונותיו - שבורות, זוויתיות, מסוכסכות - מעוררות יותר מדי אי שקט.

איזה ציור היית רוצה לראות בכל בוקר כשאת פוקחת את העיניים?

את הציור שאני באמת רואה: פוסטר גדול של השטיח המרכזי מסדרת החד-קרן (המאה ה-15) ממוזיאון קלוני בפאריס.

אילו היה לך כל הכסף שבעולם, איזו עבודת אמנות ישראלית היית רוכשת?

אין לי שום צורך לקנות בעלות על יצירת אמנות כלשהי (ישראלית או לא), תהיה אהובה עלי ככל שתהיה.

האם במאה ה-21 אמן מצליח חייב להיות גם איש עסקים?

אני מניחה שכל אמן עם מוח בקודקודו מעסיק סוכן שדואג לעניינים הללו.

אילו היית אמנית, איזו אמנות היית עושה?

האמנות בה"א הידיעה לגבי היא המוזיקה, ולכן הייתי מנגנת בפסנתר כל היום.

מה תלוי אצלך על הקירות בבית?

רק רפרודוקציות ופוסטרים של יצירות אהובות עלי, רובן מימי הביניים והרנסאנס. פרנציסקוס הקדוש מטיף לציפורים - פרסקו של ג'וטו מהמאה ה-13; רישום של ראשה של לדה (מתוך סקיצה לתמונה "לדה והברבור") של ליאונרדו דה וינצ'י; המלאך מתוך "הבשורה" של סימונה מרטיני (תחילת המאה ה-14).

שי לחג - פרופ' יהודה (ג'אד) נאמן: "פתאום הרגשתי שאני בבית"שי לחג - פרופ' רן בורנובסקי: "30 גלריות ליום"שי לחג - שנה מודן: "דובופה על הבוקר"שי לחג - גיל שוחט: "עוצמת הבריאה של אדוורד מונק"שי לחג - גלעד כהנא: "להשתין, לצלם ולשלוח לדמיאן הירסט"שי לחג - אלכס קורנהאוזר: "אחד מכל צייר"שי לחג - מאיה בז'ראנו: "פתאום העגורים יצאו מהציור"שי לחג - סיביל גולדפיינר: "בפריז עם דני זקהיים"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ