פתאום העגורים יצאו מהציור

מאיה בז'ראנו, ילידת 1949, משוררת

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ספרי על החוויה האמנותית הראשונה שלך

היית אז בת 20, גרתי עוד בבית הורי. היה לנו בבית במשך שנים ציור של עגורים שצייר צייר אלמוני. יום אחד, בעודי שוטפת את רצפת הבית, עצרתי באמצע ופתאום ראיתי את העגורים יוצאים מהציור ונהפכים למשהו מאוד חי. זה פסק להיות ציור דומם ואז ידעתי שאני הולכת לכתוב שיר על עגורים וכתבתי את המשפט הראשון: "נטל אחריות כבד מחליק צוואר עגורים שחור. פיתולי גוום מתענגים על האוויר התמים הלבן בתוך ערפל ירוק של עצים"...

מתי התרגשת מיצירת אמנות?

היו לי כמה ריגושים. היה לי ריגוש מאוד גדול עם הפסל "נמרוד" של דנציגר. משהו הקסים אותי בו, הוא היה מוכר, משהו שגם צמח ממני, משהו שאני לא צריכה להתאמץ כדי להבין אותו, מאוד ראשוני. החוויה השנייה הגדולה היתה עם רפי לביא, בתערוכה שהציג במוזיאון תל אביב בשנות ה-70. לא ידעתי עליו דבר, באתי בעיניים חפות מכל דעות קדומות, נתתי ליצירות לדבר והן דיברו, הן הילכו עלי קסם רב ואז כתבתי את השיר "שיר מכתב לר. לביא" ושלחתי לו. היתה בהן וירטואוזיות של אמן שנהנה לשחק בקו ובצבע. הן נראו לי יצירות מלאות חיים, מאוד ישראליות והיתה בהן בסופו של דבר עדינות. לכן הייתי המומה כשפגשתי אחר כך את רפי לביא.

איפה את רואה יותר תערוכות אמנות, בארץ או בחו"ל?

בארץ, אני לא אדם שנוסע הרבה. אמנות ישראלית מעניינת אותי.

מה יגרום לך ללכת לתערוכה מסוימת?

ביקורת טובה משפיעה, אין מה לדבר. אני רוצה, למשל, לראות איך רעיון מתממש. אני גם אוהבת לראות אמנים חדשים שאני לא מכירה. ויש עוד דבר שקובע - הזמינות שלהן, אני אוהבת שזה בקרבת הבית. לא אסע ברכבת לראות תערוכה בפריפריה.

איזו תערוכה ראית לאחרונה?

אהבתי את התערוכה של אדם ברג, ידידי, במוזיאון תל אביב. יהודית לוין, אני מלווה אותה, אוהבת ומכירה את העשייה. היא לוכדת משהו כמו חלום, הזיה, התפישה שלה של העולם עדינה ומרפרפת. היא כאילו אומרת: כולנו בסימן שאלה, כולנו חולפים, כולנו בערפל.

איזו יצירה היית רוצה לראות בכל בוקר כשאת פוקחת את העיניים?

ה"פרימוורה" של בוטצ'לי. ישראלי? יהודית לוין, לאה ניקל - ציור שאני בוחרת. יש דברים של ניקל שהייתי מאוד שמחה להתעורר אליהם.

אילו לא היתה בעיה של כסף, איזו עבודת אמנות ישראלית היית רוכשת?

הייתי רוכשת עבודה גדולה של יאן ראוכוורגר ועבודה גדולה של לאה ניקל. גם את נורית דוד אני אוהבת וכמובן את יהודית לוין. הייתי קונה את אחד הדיקטים הראשונים שלה.

איך תגיבי אם הבן שלך יגיד שהוא רוצה להיות אמן?

אני בעד בכל מקרה. דווקא חשבתי שבתי תהיה אמנית, היא ציירה מאוד יפה בצעירותה אבל עזבה את זה. אם זה היה בן וצייר מצליח הוא גם היה יכול להיות עשיר.

אילו עסקת באמנות פלסטית, באיזה תחום היית בוחרת?

אני מאוד אוהבת צילום וגם צילמתי הרבה. תצלומים שקולטים נוף או אדם בנוף. יש לי שניים שלי בבית: אחד של בתי ואחד של אדם שעומד על רגל אחת מול הים, מול היום שהלך.

מה תלוי אצלך על הקירות בבית?

המון דברים. היו לי הרבה שיתופי פעולה עם אמנים וקיבלתי מהם עבודות. יעקב דורצין היקר נתן לי רישומים, בעקבות הרישומים שהוא צייר לספר השירים שלי, לאה ניקל, קניתי עבודה אחת מנייר של נורית דוד, צילום של יהודית גואטה, קדישמן, תומרקין - הוצאנו ספר משותף - עבודה של עידית לבבי גבאי שקניתי, ציורים של נורית גור לביא, מאיה כהן לוי, מיכאל גרובמן, יאן ראוכוורגר צייר את הבת שלי, גרשוני, אורי ליפשיץ, וכמובן הציור שרפי לביא שלח לי בעקבות השיר שכתבתי לו.

שי לחג - נילי מירסקי: "איך רעדו לי הידיים"שי לחג - פרופ' יהודה (ג'אד) נאמן: "פתאום הרגשתי שאני בבית"שי לחג - פרופ' רן בורנובסקי: "30 גלריות ליום"שי לחג - דנה מודן: "דובופה על הבוקר"שי לחג - גיל שוחט: "עוצמת הבריאה של אדוארד מונק"שי לחג - גלעד כהנא: "להשתין, לצלם ולשלוח לדמיאן הירסט"שי לחג - אלכס קורנהאוזר: "אחד מכל צייר"שי לחג - סיביל גולדפיינר: "בפריז עם דני זקהיים"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ