אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העץ המשפחתי של הגינזבורגים

לוסיאן גינזבורג, עוד צאצא של המוסיקאי סרז' גינזבורג, יופיע במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ביום רביעי הבא. מסע קצר בעקבות אחת השושלות הזוהרות ביותר תחת שמי צרפת

תגובות

קשה למצוא שושלות עם ענפים מסועפים ומלבלבים כמו אלה של משפחת גינזבורג הצרפתית. ישנן משפחות מיוחסות, מוכשרות, פוטוגניות, טראגיות ומתוסבכות יותר, אבל הצירוף של יופי, כיעור, מוסיקליות, בגידות, שיק, סקס וחיי זוהר טבוע עמוק כל כך בתוך הגנום הגינזבורגי, עד שמי שנושא אותו בדמו נהפך לכוכב בלי קשר לאיכות היצירה שלו.

מה שנחמד אצל הגינזבורגים הוא שבדומה למשפחת בנאי - רק עם עשן גלואז במקום נובלס וללא כיסוי הראש - בכל פעם שנדמה שפס הייצור נתקע, מגיח מהדלת האחורית נצר נוסף ומסעיר שמוכן לכבוש את העולם. ביום רביעי בשבוע הבא תהיה לקהל הישראלי הזדמנות להיפגש עם הצאצא החדש בשכונה, לוסיאן "לולו" גינזבורג, בנם הצעיר של סרז' והדוגמנית והזמרת - בצרפת זה תמיד הולך ביחד - באמבו, שיופיע במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב עם אורחים מקומיים, שישירו משירי אביו המנוח.

מופע המחווה הזה, שישתתפו בו זמרים ישראלים עם אפיל פרנקופילי - בהם הראל סקעת, מיכאל גריילסמר, דניאל לוי ורוז - הוא הזדמנות מצוינת לבדוק את העץ המשפחתי הגינזבורגי, לא כולל בוני ואסתי, ולהתחקות אחרי השורשים העבותים שלו.

במשך שנים נחשב סרז' גינזבורג לגיבור במולדתו בלבד. שם הוא היה כוכב קולנוע, משורר ומוסיקאי גדול שכתב להיטי פופ בטעם קרם קרמל לבריז'יט בארדו, קתרין דנב, איזבל אדג'ני וונסה פראדי, ובאותו זמן התנסה במוסיקת עולם, רגאיי, מקצבים לטיניים ואפריקאיים, כלי נגינה אקזוטיים וג'ז. הוא איתגר את המוסיקה המסחרית עם תזמורים לא שגרתיים, טקסטים סאדו-מזוכיסטיים וסגנון שירה שנע בין הדיבור ללחישה. אלא שבעולם אמריקנופילי שצורך את התרבות שלו באנגלית, גינזבורג היה בעיקר קוריוז; חרמן בלתי נלאה, מיזוגן ששכב עם כל פאריס, הטריד מינית את ויטני יוסטון בשידור טלוויזיוני והקליט את עצמו ואת אשתו השלישית, השחקנית הבריטית ג'יין בירקין, מתנים אהבים בלהיט הגדול ביותר שלו, ."Je T'aime... Moi Non Plu"

סרז' גינזבורג וג'יין בירקין ב-1977. הלהיט הגדול ביותר (תצלום: אי-פי)

בעשור האחרון נעשה סוף סוף צדק עם יצירתו העניפה והחשובה של סרז': הוא סומפל על ידי אמני היפ-הופ ואלקטרוניקה, זכה לאלבומי מחווה מהסצינה האלטרנטיבית, שימש כמוזה למייק פאטון בפרויקט הפתייני "Lovage", והוערך לא רק על המוסיקה שיצר, כי אם גם על גישות ההפקה וחקירות הצליל החדשניות שנקט עוד בשנות ה-60 וכיום הולמות את הדור שהחיתוך וההדבקה נובעות ממנו בטבעיות. רק דבר אחד אי אפשר לדגום ממנו - הקוליות. המראה שלו, בחליפת שלושה חלקים עם סיגריה בפה הוא לא פחות איקוני מהתמונה של בוב דילן עם משקפי הריי-באן.

אלבום מומלץ: "Historie De Melody Nelson", האוסף "Cosmic Strip"

ג'יין בירקין, דוגמנית ושחקנית שהשתוללה בלונדון העולצת של שנות ה-60 - היא גם הופיעה ב"יצרים" של מיכלאנג'לו אנטוניוני בתפקיד עצמה פחות או יותר - הכירה את סרז' גינזבורג כשנבחנה לתפקיד בסרט הצרפתי "Slogan", ובזכות יופיה התקבלה אף שלא שלטה בשפה. היא וסרז' שיחקו זה לצד זה ושרו את שיר הנושא, שהשיק בעבורם קריירה מוסיקלית וקולנועית משולבת בחיי נישואים, שבה התערבבו לא פעם הפנטסיה והמציאות; היא הצטלמה בעירום לעטיפה של "מלודי נלסון" ושרה קולות רקע, הוא ביים אותה בסרט הבכורה שלו ובסרט אחר, "אם דון ז'ואן היה אשה", היה התנשקה עם זוגתו לשעבר בריז'יט בארדו.

אלא שבירקין היא ממש לא רק "אשתו של"; היא זמרת ושחקנית מוערכת - היא זכתה אפילו בפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר - שהמשיכה להקליט ולהופיע גם אחרי שנישואיה לסרז' הסתיימו. בשני העשורים האחרונים בירקין נשארה פעילה והמשיכה לכהן כמוזה בעבור דור של מעריצים חדשים כמו דיימון אלברן מ"בלר" (שאתו הקליטה את הדואט "To the End"), ניל האנון מ"הדיויין קומדי", רופוס ויינרייט, ג'וני מאר, בת גיבונס מ"פורטיסהד", "פרנץ פרדיננד", ו"פט שופ בויז", שלהם תרמה מהלחישות הצרפתיות המוכרות שלה.

אלבום מומלץ: "Amours des feintes","Rendez-Vous" .

שרלוט גינזבורג. תמהיל מוצלח (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

הבת של סרז' וג'יין היא יצור מופלא בפני עצמו; תמהיל מוצלח של איכויות משני הצדדים. היא התחילה את הקריירה המוסילית שלה ב"Lemon Incest", דואט מרומז עם אביה על גילוי עריות, ונהפכה בשנות ה-30 לחייה לפרסונה תרבותית מרתקת, כשכמו אצל הוריה, האישיות היא מרכיב לא פחות חשוב מהכישרון. אחרי שהיתה - או ליתר דיוק רגלי האין-סוף שלה היו - מושא האובססיה של גאל גארסייה בארנל בסרט "מדעי החלום" של מישל גונדרי ועברה מילה נשית בסרט האחרון של לארס פון טריר, "אנטיכרייסט", הוציאה שרלוט בתחילת השנה עם בק, התלמיד השקדן ביותר של אביה, אלבום שבו היא מתכתבת עם עברה ונלחמת בפחד המוות שלה. "IRM", שנולד מתוך בדיקות MRI שעברה אחרי שסבלה ממפרצת בראש, מצליח להשכיח את הסתמיות האוורירית של "5:55", אלבומה הקודם שהקליטה עם "אייר", ואפילו נוגע בהרפתקנות המוסיקלית של אביה.

אלבום מומלץ: "IRM"

לו דואיון. עושה חיים (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

הבת של ג'יין בירקין והבמאי הצרפתי ז'אק דואיון, בדומה לאמה, היא נערת הזוהר האולטימטיבית. בחן נטול יומרה היא שרה, אך לא קוראת לעצמה זמרת; משחקת, ברם לא מתגאה בתואר שחקנית; ומצטלמת להפקות אופנה, אבל גם לא בדיוק נחשבת דוגמנית. לו, בת 28, לא לוקחת את החיים ברצינות - מה אפשר לצפות ממי שבגיל 11 כבר היתה מקועקעת ותקעה בלשונה עגיל, ואחרי שילדה את מארלו ג'ק טייגר מיטצ'ל, היא נטשה את אביו וטסה להירגע קצת בניו יורק? פה ושם היא עדיין מבליחה בסרטים ובשירים צרפתיים, ואולם ממשיכה להתמקד במה שהיא באמת טובה בו - לעשות חיים.

לינוקא לבית גינזבורג עוד לא מלאה שנה כשאביו כתב לאמו את השיר "לולו". אחרי שאביו מת, כשלולו היה בן 5 בלבד, הוא החל ללמוד פסנתר באופן פרטי, מאוחר יותר בקונסרבטוריון ולבסוף בבית הספר האמריקאי הנחשב למוסיקה, ברקלי. לולו, אפילו יותר מאחותו שרלוט (שאתה שיתף פעולה באלבומה האחרון), חי ויוצר בצלו של אביו. הוא חידש שיר של סרז' עם אמו והנגנים הקבועים שלו, מנגן בעיקר בהופעות מחווה לפועלו, כמו זו שתיערך במשכן האמנויות, ומצהיר בגלוי על רצונו ללכת בדרכו, וזאת אף שהמוסיקה המקורית שהוא מלחין שואבת את השראתה דווקא ממלחינים מינימליסטיים כמו אריק סאטי ומייקל ניימן.

כתבות שאולי פספסתם

*#