עברי גיטליס: קווים לדמותו של מונומנט מוסיקלי

בגיל 88 יעלה הערב הכנר עברי גיטליס על הבמה וינגן כסולן עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון

חגי חיטרון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

בתולדות גדולי הכינור של המאה ה-20 עברי גיטליס תופס מקום מיוחד: וירטואוז שמתייחס לווירטואוזיות בזלזול מופגן. לפני תשע שנים העניק לי האמן (יליד חיפה שבסיסו בצרפת זה עשרות שנים) ראיון קצר שבו ניסח את הסתייגותו מקונצפציית הצליל היפה והנגינה המושלמת. השבוע חזר ואמר (בעברית קולחת מנומרת מלים בצרפתית ואנגלית) כי טכניקה עילאית לא מעניינת אותו, הוא מעדיף אמנים שיש להם משהו אישי למסור, אלה "שבתו מזויף אחד שלהם יש יותר תוכן מאשר יצירות שלמות בידי מבצעים נטולי נשמה, נטולי פגמים".

לקרוא לעברי גיטליס "כנר", "אשף כינור", או "כנר נפלא אך שנוי במחלוקת" - זה לצמצם את דמותו. בניגוד לכנרים מפורסמים שתפסו את הכלי כמעט כהמשך לגופם (דוד אויסטרך או הנריק שרינג למשל), גיטליס - שעשה לעצמו שם כבעל ספונטניות "צוענית", מהיר שיחה, שופע הומור, אורח אהוב בתוכניות אירוח בטלוויזיה (פעם שר באחת התוכניות עם ה"רולינג סטונס"), השתתף בסרטי קולנוע, ניגן עם ג'ון לנון - מדגיש שאינו מחובר לכינור אלא לעולם.

למשל, על השאלה אם הוא אוהב להקשיב למוסיקה, ולאיזו מוסיקה, הוא עונה בהתפלספות: "מה זה להקשיב? להשתמש רק באוזניים? יש לנו עוד חושים. כדי להיות אדם מלא, כל החושים צריכים להשתתף, לקלוט, להתרשם".

ברשותך, השאלה הנצחית על טכניקה של כנרי צמרת. רוטינה של תרגול אינה חיונית והכרחית?

"אני נגד רוטינה בכלל, מאמין רק בחיפוש תמידי".

אז אתה לא מתאמן כל יום?

"לא כל יום. כדי להחזיר לאצבעות את הגמישות אני טובל אותן לכמה רגעים במים חמים. שמעתי שגם קרייזלר היה עושה את זה".

מה ההמלצה שלך לכנרים שעומדים ללמוד יצירה שאינם מכירים?

"תקראו קודם את התווים, כמו שקוראים ספר, בלי לנגן. מקסימום תשירו את התפקיד. ואל תאזינו להקלטות".

יש לך יחס מיוחד לשתי היצירות שתבצע כאן השבוע, ה"פואמה" של שוסון ו"מבוא ורונדו קפריצ'וזו" של סן-סאנס?

"מספיק שאגיד שכשלמדתי אצל אנסקו, הוא עצמו ליווה אותי בפסנתר, כשניגנתי את היצירות האלה".

גיטליס. "מאמין רק בחיפוש תמידי"

מה יחסך לקומפוזיטורים האוונגרדיסטים של המאה ה20-?

"שום יחס מיוחד כלפיהם כקבוצה. לו'צנו בריו היה ידיד שלי, ברומו מדרנה כתב לי יצירה. אגב, הדיסק הראשון שלי ל'ווקס' היה הקונצ'רטו של אלבן ברג. אני לא יכול להגיד שהמוסיקה של פייר בולז מדברת אלי".

איך אתה שומר על כושר גופני?

"ג'וגינג אני שונא. התעמלות צריכים לעשות, נכון, אבל מה לעשות... לא, אני לא מתעמל".

אתה עומד להופיע השבוע כאן בניצוחו של דייוויד שטרן. בראיון עיתונאי לפני שנים רבות ("חדשות", 1988), המצוטט בספר "וירטואוזים" של נתן דונביץ', אמרת על אביו של דייוויד, הכנר אייזק שטרן, שבישראל "חושבים שהוא אלוהים, ויש רק דרך אחת לנגן או ללמד, הדרך שלו".

"זה אולי היה כתוב בעיתון, אבל לא מאמין שבדיוק כך אמרתי. נכון, האידיאות של שטרן היו מבוססות, הוא היה אישיות חזקה. אבל אומרים שחוזק וחולשות הולכים יחד".

מה הקשר שלך עם הווירטואוזים הגדולים של המאה ה-20?

"הרבה ידידויות. אצל יצחק פרלמן הייתי לא מזמן ל-48 שעות, בקורס קיץ שהוא מנהל בלונג איילנד. אגב, לנכד החדש שלו, הבן של בתו נאוה, קוראים ‘עברי'".

בספרו של דונביץ' מוזכרת ביקורת ב"גרמופון" על מבחר הקלטות של גיטליס משנות ה-50 "אשר גורמות לרוב הביצועים האלטרנטיביים להצטייר כחסרי רגישות". מנגד מזכיר דונביץ', בקשר לגיטליס של ימינו, ביקורת שפירסם כתב העת המקצועי "סטראד" על קונצרט של גיטליס במאי 2005 באולם קרנגי בניו יורק, עם הפסנתרנית מרתה ארחריץ'. בביקורת ההיא נכתב על נגינתו, בין השאר, "תצוגה ביזארית, טכניקה הרוסה, מנייריזמים".

גיטליס: "אז מבקר אחד חשב מה שחשב, אבל הקהל לא נתן לנו לצאת. ניגנו חמישה ביסים. בכלל, כשמרתה ואני מנגנים טוב - אין זוג כזה בעולם".

עובדות וציטוטים

שמו הפרטי המקורי: יצחק מאיר.

משפחה: התחתן והתגרש שלוש פעמים. הוליד ארבעה ילדים.

על נגינה בלי הפסקה: "אילו ניגנתי כל הזמן, זה היה משגע אותי".

על כנרים מושלמים אך נטולי אקספרסיה: "בקונצרט של אמנים מסוג זה אפשר לישון היטב, מתחילתו עד סופו".

אנקדוטה אהובה: "אשה אחת אמרה פעם למורה שלי ז'ק טיבו, לאחר קונצרט של קזאלס, איך הצ'לן הזה מגרד את המיתרים! גבירתי, ענה לה טיבו, הוא אולי מגרד, אבל אצל קזאלס, אפילו כשהוא נופח, יש לזה ריח טוב".

על אסכולת הנגינה הבארוקיסטית: "למדתי מהם, אבל אין להכחיש שהאסכולה הזאת, כמו מוסיקה של המאה ה-20, היתה בהתחלה גם ארץ מקלט לנגנים בינוניים".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ