מת גילברט בייקר, שעיצב את דגל הגאווה

גילברט בייקר היה אמן ואקטיביסט שיצר את הדגל שהונף לראשונה במצעד בסן פרנסיסקו בשנת 1978 ונהפך מאז למזוהה ברחבי העולם עם קהילת הלהט"ב

איתמר זהר
איתמר זהר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גילברט בייקר
גילברט בייקרצילום: SPENCER PLATT/אי־אף־פי
איתמר זהר
איתמר זהר

גילברט בייקר, שעיצב את דגל הגאווה, מת ביום חמישי בשנתו בביתו בעיר ניו יורק והוא בן 65. על פי סוכנות הידיעות רויטרס, בייקר, שנולד בשנת 1951 בקנזס, היה חייל שהוצב בסן פרנסיסקו בתחילת שנות ה–70. לאחר שחרורו נשאר בעיר, בזמן שהחלה לפעול בה התנועה למען זכויות ההומואים והלסביות. חברי וחברות הקהילה ביקשו ליצור אז סמל שיאחד אותם. לפי העיתון "סן פרנסיסקו גייט", בין השאר הוצעו אז משולש ורוד, כמו אלה שבהם סומנו אסירים הומואים במחנות הריכוז של הנאצים, והאות היוונית למדא, שכבר נעשה בה שימוש לפני כן בידי אקטיביסטים להט"בים בניו יורק.

בייקר, אמן ואקטיביסט, רצה ליצור סמל שמח, חגיגי וייחודי. הוא הכין דגל ובו שמונה פסים צבעוניים והניף אותו לראשונה במצעד הגאווה בסן פרנסיסקו בקיץ 1978, חודשים ספורים לפני רצח הארווי מילק, חבר מועצת העיר סן פרנסיקו שהיה ההומו הראשון מחוץ לארון שנבחר כחבר מועצת העיר ומנבחרי הציבור הראשונים באמריקה שלא הסתירו את נטייתם המינית.

גילברט בייקר לצד מייקל בלומברג, ראש העיר ניו יורק, 2002
גילברט ב-2002, לצד מייקל בלומברג, ראש העיר ניו יורק אזצילום: JEFF CHRISTENSEN/רויטרס

במצעד הגאווה בשנת 1979 הניף בייקר דגל ובו רק שישה צבעים. הוא ויתר על הוורוד ועל הטורקיז והשאיר את הכחול, הסגול, הכתום, האדום, הירוק והצהוב. במשך השנים נהפך הדגל למזוהה עם חברי הקהילה הגאה ברחבי העולם.

דסטין לאנס בלאק, שזכה באוסקר על התסריט לסרט "מילק", על פי סיפור חייו של הארווי מילק, וכתב את המיני־סדרה החדשה "When We Rise" על המאבק למען זכויות הקהילה הגאה בארצות הברית מאז ראשית שנות ה–70, אמר ל"סן פרנסיסקו גייט" כי בייקר שימש בשבילו השראה "בגלל התשוקה שלו לאחד את כולם".

מצעד הגאווה בתל אביב, 2015
מצעד הגאווה בתל אביב, 2015צילום: אי־פי
צילום: Charles Bennett / AP
הארדן, דוראנט ו-ווסטברוק במדי אוקלהומה
הארדן, דוראנט ו-ווסטברוק במדי אוקלהומהצילום: Sue Ogrock / AP
דוראנט, ווסטברוק והארדן
דוראנט, הארדן ו-ווסטברוק. מה היה יכול להיות אם היו נשארים יחד?צילום: Mark J. Terrill / AP

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ