בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צל, אופניים ועצבים: תשובותיה של נעמה ריבה לשאלות הגולשים

למה הבניינים מכוערים, התחבורה הציבורית גרועה והמדרכות מסוכנות? כתבת האדריכלות של "הארץ" ענתה לגולשי האתר. "שלומית מלכה צריכה לזרוק את הקורקינט"

50תגובות
נעמה ריבה במערכת גלריה, היום
אסף פרידמן

באחרונה התפתח דיון לוהט באתר זה אודות היעדרו של הצל מהמרחב הציבורי בישראל. גם האופניים, רגילים וחשמליים, ומקומם במרחב עלו פעם נוספת לכותרות עם תאונתה המצערת של הדוגמנית שלומית מלכה. שני הנושאים היוו הזדמנות מצוינת לכתבת האדריכלות שלנו, נעמה ריבה, לענות לשאלות הגולשים.

שאלה: מדוע עיריית ת"א סוללת מסלולי אופנים העוברים בקדמת תחנת האוטובוס כפי שעשתה בדרך השלום?

מתוסכל

מתוסכל שלום רב,

זה אכן מתסכל מאוד, גם אותי. השביל בדרך השלום אכן בעייתי מאוד. למרות הניסיון המצטבר, עיריית תל אביב, משרד התחבורה והמתכננים פשוט לא מיישמים את המסקנות. הסיבות לכך רבות: משרד התחבורה מסרב לאפשר חיבור בין השבילים, לחץ מצד תושבים שמסרבים לבטל חניות, גופים דיקטטוריים כמו חברת חשמל ומפעל הפיס אשר לא מוכנים להזיז את התשתיות שלהם לטובת משתמשים אחרים במרחב, תרבות בעייתית, וכנראה שגם טיפשות והעדר מחשבה ותכנון. יש לי גם ביקורת על הרוכבים שחלקם רוכבים בניגוד לחוק ונגד כיוון השביל (תופעה נפוצה בשבילים באבן גבירול, בלוך, משה דיין ורחובות נוספים).

פעמים רבות כשהתלוננתי על שבילים לקויים בפני עיריית תל אביב, נאמר לי כי מדובר בשבילים חדשים, אבל גם אלה סובלים מאותן בעיות: מיקום גרוע, העדר חיבור לשבילים אחרים והפרדה לא נכונה מהמדרכה ומהכביש. הדרך היחידה לשנות את המצב היא להמשיך להתלונן בפני מקבלי ההחלטות, המתכננים והמתקצבים, וגם לקחת חלק אקטיבי בקבוצות מחאה כמו קבוצת מסה קריטית  (פרטים בעמוד הפייסבוק "מסה קריטית תל-אביב | critical mass tel aviv") שעורכת רכיבות משותפות על כבישים מרכזיים לטובת עידוד סלילת תשתיות לאופניים.

שאלה: נעמה, האם יש לך עצות לשלומית מלכה מה לעשות עם הקורקינט החשמלי, עכשיו כשהיא השתחררה מבית החולים?

רון חולדאי, וישראל זינגר על אופניים של "תל אופן"
שלומי מזרחי

האם במקומה של הגברת מלכה היית חוזרת להשתמש בקורקינט, או שהיית זורקת אותו לפח, או שהיית מוכרת אותו, ואם כן, באיזה מחיר? בנוסף, האם תוכלי להמליץ לקוראי הארץ מהו הנתיב המוצלח ביותר בתל אביב לרכיבה על קורקינט חשמלי? תודה מראש

ברונהילדה בוכנר-גרופר

ברונהילדה היקרה שלום,

למרות ששאלתך כתובה באופן היתולי, אענה ברצינות. ראשית אני ממליצה למלכה לזרוק את הקורקינט לפח, או לחלופין, לאחסן אותו ולהשתמש בו בגני משחקים, אך לא לנסוע איתו בעיר.

יש בעיות רבות עם הכלי הזה ועם כלים דומים כמו האופניים החשמליים והוברבורד. רשת האופניים בתל אביב (אני מתייחסת לתל אביב, כי רק בה יש משהו שקרוב לרשת) נסללה עבור אופניים רגילים. כיוון שרשת האופניים אינה שלמה, יש בה חורים והיא לא בטיחותית, הכנסת כלי רכב דו-גלגליים ממנועים לאותה רשת היא מסוכנת מאד. כל הכלים, חוץ מהאופניים הרגילים, מהירים מאוד ומעודדים עבריינות. הקורקינט החשמלי אף מסוכן יותר מהאופניים החשמליים, וגלגליו הקטנים לא מאפשרים מרחב תמרון במקרה של תאונה או נפילה. למען האמת, אני גם לא חושבת שיש מקום לכלי הזה על הכביש, בשונה מאופניים חשמליים שמקומם על הכביש.

יש מספר סיבות לפופולריות של הכלים החשמליים בישראל, פופולריות שהפכה את המרחב בתל אביב-רמת גן-גבעתיים לעיסה של בלגן. אופניים לא מיועדים למרחקים ארוכים, אלא למרחקים קצרים-בינוניים; מרחק של יותר מחמישה-שבעה קילומטרים מיועד לתחבורה ציבורית. כמו כן, התחבורה הציבורית הקלוקלת בישראל דוחפת שימוש באופניים החשמליים. וכיוון שרשת השבילים מחוררת, קל יותר להתגבר על הכשלים שלה עם כלים חשמליים.

שאלה: מדוע עברת לשכונת שפירא?

קוריקנטים חשמליים (לקורקינטים המצולמים אין קשר לכתבה)
תומר אפלבאום

מתעניינת

שלום למתעניינת,

עברתי אליה כי לא מצאתי דירת יחיד במחיר שפוי בפלורנטין - שכונה שבה המחירים לא הגיוניים עבור מקום שנראה כמו אתר בנייה. שמעתי דברים טובים על שפירא והיא קרובה מרחק של 10 דקות רכיבה לשדרות רוטשילד. יש לה פוטנציאל והמרקם הבנוי שלה בנוי יחסית, אבל הגבולות של השכונה מאד קשים.

מנגד, אולי אעצבן כמה אנשים, אבל לדעתי תושבי שכונת שפירא החדשים לרוב לוקים בדיסוננס קוגניטיבי. יש בעיות רבות בשכונה והיא בעייתית במיוחד עבור נשים רווקות. רחוב סלמה ושדרות הר ציון מוזנחים מאוד ולא נעים לעבור בהם בשום שעה ביממה. במהלך היום אין צל ובלילה נשים סובלות מהטרדות ברחוב. לא היתה אפילו פעם אחת שעברתי בהר ציון ולא קיבלתי הצעה מלקוח זנות. בקיצור - לא נעים וגם לא זול.

שאלה: למה העירייה שודדת שטחים למגדלים ואין לנו חניונים נורמלים בכל בעיר?

שכונת שפירא
תומר אפלבאום

לגבי החלק הראשון של השאלה - בתל אביב, מסיבות היסטוריות, יש יחסית שטחים רבים בבעלות העירייה ובבעלות גורמים ציבוריים כאלה ואחרים. לצערי הרב, במקום להשאיר את השטחים לדורות הבאים, לבנות עליהם מבני ציבור או דיור בר השגה, העדיפה העירייה לקדם על השטחים הקמת מגדלים.

באופן מעניין, הפרויקטים הכי גרנדיוזיים בעיר נבנים על שטחים ציבוריים (לבעלי מגרש רגיל לא ייתנו אפילו קומה אקסטרה). הנושא הוסבר בצורה מפורטת בדוקטורט של טליה מרגלית, "פוליטיקה של סדר 'אקראי'". בדוקטורט מוסברת מדיניות הבנייה לגובה בעיר, שיטה שהחלה במגדל שלום - שנבנה על חורבות בית ספר הגימנסיה - וממשיך כיום במגדל שנבנה על חורבות מוסך דן ברחוב ארלוזרוב ובפרויקט גינדי שברחוב קרליבך, שנבנה על חורבות השוק הסיטונאי.

התשובה ללמה היא עושה את זה? פשוט כי לרוב מדובר בקרקע גדולה בבעלות מעט מאוד אנשים, מה שמאפשר קידום תוכנית גרנדיוזית בלי דיונים פנימיים בין בעלים. זה גם מכניס לעירייה כסף.

לגבי החלק השני של השאלה, אני דווקא סבורה שנבנים בעיר יותר מדי חניונים. מחניון הבימה ועד החניון בכיכר גבעון. או כפי שמכנה זאת ידידי הגאוגרף ד"ר יואב לרמן - מגורים ברי השגה למכוניות. באף עיר גדולה בעולם אין חניה בחינם. הבעיה היא לא העדר החניה, אלא שאין תחבורה ציבורית טובה 24/7 שתהווה אלטרנטיבה לחניונים.

שאלה: למה הסיקור של המרחב הציבורי מתמקד באופן אובססיבי כמעט בביצה התל אביבית, ולא בערים וישובים אחרים?

מגדלים בתל אביב
תומר אפלבאום

אורן און

שלום אורן,

גם בעיתונים גדולים בעולם יש יותר כתבות על העיר הגדולה מאשר על הפריפריה, כיוון שבעיר הגדולה מתרחשים יותר אירועים ומקרי קיצון שמייצרים עניין. טענתך גם אינה מדויקת. נכון שתל אביב מסוקרת יותר מערים אחרות, ותמיד טוב שמעירים לנו על סיקור היתר של תל אביב ותמיד כדאי להתמקד בערים נוספות, אבל באופן אישי אני נמצאת בחיפה ובקריות כמעט כל שבוע מסיבות משפחתיות, ובירושלים אני מבקרת לפחות פעם בחודש.

אם נבחן את עשרים הכתבות האחרונות שלי, ארבע כתבות עסקו בתערוכות בוגרים (כולל בתי הספר באריאל, ירושלים וחיפה), אחת היתה על פתח תקוה, אחת על לוד, אחת עסקה ביישוב על גבול מצרים, אחת עסקה בבאר שבע, שלוש עסקו בנושאים הקשורים לירושלים, אחת באירוע שמתרחש בסכנין. עוד כמה הוקדשו לראיונות בנושאים כלליים ולנושאים הקשורים לחו"ל. למעשה, רק שתי כתבות היו קשורות לתל אביב: אחת על פרס קרוון שניתן למתכנן פארק קרית ספר והשנייה על המגדל שיקום במקום בית מעריב - הפרויקט עם אחוזי הבנייה הכי גבוהים שאי פעם נבנה בישראל, נושא שאין ספק שראוי להעמקה.

שאלה: בתור רוכב אופניים והולך רגל אני מרגיש במלכוד. הרשויות ושאר הולכי הרגל כועסים עלי כשאני נוסע במדרכה או ב"שבילי אופניים" על המדרכה. וזה מובן. לנסוע בכביש, בטח בישראל, מסוכן. מערכת שבילי אופניים אמיתית תהיה פה לנכדים שלנו. אולי. מה עושים בינתיים?

דני

היי דני,

כרוכבת על אופניים רגילים, שהיא גם הולכת רגל וגם נוסעת בתחבורה ציבורית, אני חשה כמוך. בינתיים, אני מנסה להתחשב בסביבה תוך שמירה על בטיחותי. אני לא צדיקה גמורה, אבל משתדלת לרכוב על הכביש כשאפשר. גם בדרכים יחסית מרכזיות כמו רחוב סלמה ויגאל אלון אני רוכבת על הכביש, ובמרכז הנתיב - מה שמחייב נהגים לעקוף אותי בצורה יותר בטוחה.

חבל לי שכל הדיון על אופניים לא מתייחס לנהגים, שאין עבורם כל הסברה. לא מסבירים להם איך צריך לעקוף רוכב אופניים ואיך צריך להתייחס לרוכבים.

כשלא ניתן לנסוע על הכביש, למשל ברחוב אלנבי, אני עולה על המדרכה ורוכבת לאט מאוד, כמעט בקצב הליכה. לעתים אני גם יורדת מהאופניים ומובילה אותם ברגל. עד שתהיה מערכת שבילים טובה צריך להמשיך להתלונן לרשויות ולמתכננים ולהשתתף באופן אקטיבי במאבק הרוכבים.

שאלה: אני סקרנית לדעת מה דעתך על איכות התכנון העירוני ברמת גן. האם היית אומרת שזו עיר שראויה למגורים ולחיים של בני אנוש ומדוע? Danke.

גרטרוד גרוננוואלד

שאלה טובה. רמת גן חווה בשנים האחרונות בולמוס בנייה אדיר, ובשל קרבתה לתל אביב יש עליה לחצים נדל"ניים אדירים. כמו כן, לעיר אין תוכניות מתאר ושימור, ובשילוב מדיניות מהנדס העיר הקודם חיים כהן, שעודד בנייה של תמ"א 38 ללא רסן והנהלה מושחתת, נהפכה העיר לכר פורה לבנייה ספורדית. אמנם בעיר עובדים כעת על תוכנית מתאר וגם על תוכנית שימור, אבל יידרש זמן רב עד שהן ייצאו לפועל.

במספר רחובות בעיר ניתן לראות גבהים משתנים של בניינים - מגדלים של יותר מ-20 קומות לצד בניינים נמוכים של שלוש קומות, וביניהם בניינים בינוניים של כעשר קומות. התוצאה היא פגיעה באיכות החיים של התושבים, שחיים בתוך אתר בנייה מתמשך ובחוסר ודאות אם מחר יהרסו לידם בניין.

לא הייתי הולכת כל כך רחוק ואומרת שהיא לא עיר ראויה למגורים, אבל רמת גן בהחלט דורשת סדר תכנוני באופן בהול.

שאלה: המדינה בונה ומטפחת בשנים האחרונות ערי שכונות (מודיעין, ראשון לציון, עפולה וכו'), שאמנם חשובות למרחב הציבורי, אבל ההשקעה בהן באה על חשבון בניית ערים עם מרכז עירוני גדול כמו תל אביב, שיכולות להיהפך למרכז תרבותי ברמה הארצית. בתור צעיר שמחפש סביבה צפופה ותוססת במחיר הגיוני, תל אביב יקרה מדי. האם יש עיר כזו בתכנון? אם לא, מדוע?

כיכר אודע ברמת גן
אייל טואג

רועי

זה לא מדויק שהמדינה מטפחת ערי שכונות על חשבון מרכזי ערים, אלא שהמדינה לא יודעת בכלל איך לטפל במרכזי ערים או ליצור מרקמים אורבניים. רשות מקרקעי ישראל מקדמת בניית שכונות רק על קרקעות חדשות.

לצערי, מרקמים אורבניים שוקקים כמו שיש במרכז תל אביב לא חוקיים כיום לבנייה בגלל שהם לא עומדים בתקני התכנון והבנייה, אך יש עוד מקומות עם איכות אורבנית בארץ כמו החלקים ההיסטוריים של חיפה. שם, לדעתי, המדינה היתה צריכה למקד הרבה יותר אנרגיות ולמצב את העיר כאלטרנטיבה לתל אביב. כבר שנים רבות אומרים על שכונת הדר והעיר התחתית שהן בעלות פוטנציאל לא ממומש. כמי שלמדה אדריכלות בוויצו חיפה, אני אופטימית ובטוחה שהשכונות הללו, שמתעוררות באופן אטי, עוד יהיו שוקקות יותר. כבר כיום מתגוררים בהן סטודנטים ומשפחות צעירות.

גם לעיר העתיקה בבאר שבע יש פוטנציאל, אבל הוא רחוק ממימוש. יש כמה שכונות עתידיות שמתוכננות ויש להן עקרונות אורבניים כמו השכונות שמתוכננות בין רמת גן לקרית אונו במקום בסיס תל השומר, השכונות שמתוכננות מצפון לנחל הירקון בתל אביב, או שכונת סירקין בפתח תקוה. אלא שכל השכונות הללו לא יתפקדו כמרקמים אורבניים שוקקים ללא תחבורה ציבורית טובה. עקרונית התחבורה מתוכננת, אבל לא ברור מי יבוא קודם - בנייני המגורים או האוטובוסים.

ערים נוספות מנסות לשקם את מרכזי הערים שלהן. ראשון לציון, למשל, שימרה כמה וכמה בניינים היסטוריים, שיפצה רחובות ומרכז העיר הוותיק במצב טוב הרבה יותר מלפני עשור.

היי,

בתי מגורים במודיעין
גיל כהן מגן

יש לי כמה שאלות:

1. מדוע אין צל ברחובות רבים בעיר? זו מדינה חמה. נראה לי חסר היגיון.

2. למה דווקא הרחובות הקשים יותר בדרום העיר לא מוארים כהלכה בשעות הלילה, וכבחורה אני צריכה להתמודד עם מרחבים רבים שהם חשוכים ומפחידים?

3. מדוע לא עושים שבילי אופניים ברחובות כמו אלנבי? הרכיבה על הכביש ברחוב זה היא מסוכנת ביותר, בגלל המולת האוטובוסים, וגם בגלל שבני עם ישראל נוהגים כמו משוגעים.

1. דנו בסוגיה הזו במספר כתבות (כאןכאן וכאן, למשל). אתייחס לשני סוגים של מרחבים שאין בהם צל: סוג המרחב הראשון הוא פארקים. ראשי ערים אוהבים להקים פארקים גדולים עם הרבה דשא ועם מעט צל. שאלתי מתכנן מדוע במקום להקים פארק של 60 דונם ללא עצים בוגרים, לא מקימים פארק של 40 דונם ושותלים בו עשרה עצים בוגרים, מה שהיה מקזז עלויות - ולא היתה לו תשובה. גם תקנים ממשלתיים יבשים מחייבים שפארק רובעי צריך להיות בגודל מסוים, אבל הם לא מתייחסים לאיכות הפארק. דווקא הפארקים הקטנים-בינוניים, שבתכנונם ניתן להשקיע בכל מטר רבוע, הם הרבה יותר מוצלחים. סוג המרחב השני שארצה להתייחס אליו הוא הרחובות. מכיוון שבישראל המכוניות הן הצרכן המרכזי של הרחובות ולא הולכי הרגל, הרחובות מוקדשים קודם כל לכבישים. בנוסף, הבניינים החדשים בשכונות שנבנו בשנים האחרונות, טובלים בתוך מגרשי חניה. אם מתבוננים על רחובות ותיקים, הבניינים בהם צמודים יחסית למדרכות ונעים ללכת לצידם. הדרך להפוך את הרחובות לנעימים יותר היא להתחיל לחשוב על הולך הרגל ולא על המכוניות.

2. כתבתי על הנושא כתבה גדולה. אני חושבת שאין תאורה מאותה סיבה שאין עצים, מדרכות עם אבן משתלבת וספסלים בחלק גדול מרחובות דרום העיר -  עניין של סדר עדיפויות ואוכלוסיה חלשה יחסית.

3. עניתי על השאלה למתוסכל. אוסיף שיש רחובות בתל אביב שלא מקדמים בהם סלילת שבילים מכיוון שמתוכננים בהם קווים של רכבת קלה והעירייה לא מעוניינת לשפץ אותם פעמיים. לדעתי זה לא תירוץ והיה ניתן לעשות פתרונות זמניים.

שאלה: האם יש דוגמה לערים במזרח התיכון, ולא באירופה הנעימה, שמתמודדות בהצלחה עם הצללת המרחב - הרחובות, הפארקים והגנים וכדומה?

פארק הילדים בבאר שבע
אליהו הרשקוביץ

חיליק פורצלינה

אני אתן דוגמה מעיר ים-תיכונית עם קיץ חם - סיביליה בספרד. בעיר הוקמה מצללה מפוארת ויעילה באחת הכיכרות המרכזיות בעיר Plaza de la Encarnacíon. הפרויקט, שתכנן האדריכל יורגן מאייר (שביקר בארץ ונשא אודותיו הרצאה נהדרת), בנוי מעץ והוא מנוגד לבנייה ההיסטורית סביבו. הוא משאיר חלק מהכיכר פתוחה והפך לאחד האייקונים של העיר. עוד באותה עיר נוהגים למתוח יריעות בד בין בניינים. מדובר בפתרון זול שניתן להנחה בצורה מהירה.

שאלה: נעמה שלום. אני נהנה לקרוא את מאמרייך והייתי רוצה לקבל את דעתך על הפרויקטים של תמ"א 38. אני גר בתל אביב ואני רואה הרבה כאלה בבנייה או את השלטים המודיעים על בנייתם. רציתי לשאול שתי שאלות:

Plaza de la Encarnación בסוויליה

1. למה המרפסות כה קטנות?

2. האם יש הנחיות רשמיות לגבי עיצוב אותם בניינים מחודשים, שנראים זהים למדי ובאותו סגנון? וגם, האם עיריית תל אביב ושאר העיריות בהן נבנים אותם פרויקטים יכולות לעמוד בהם ברמה התשתיתית?

תודה, דוד

שלום דוד. לעיריית תל אביב יש כללים ברורים בנוגע לנפחים של בניינים בכל רובע ורובע בעיר, ובהתאם לכללים האלו נקבעים גדלי המרפסות, שקשורים גם לגבולות המגרש - שבעיר כמו תל אביב הם בלתי ניתנים לשינוי. אני חושבת שזה טוב שיש הנחיות כלליות מצד העירייה לגבי נפח הבניינים - זה מייצר סדר בעיר. אני כן חושבת שהאדריכלים יכולים להפגין יותר יצירתיות בעיצוב חזיתות הבניינים, שכולן נראות אותו הדבר, כמו להכניס חומרים שונים, לשלב צבעים וכו'.

באשר לשאלה האחרונה: כשהמדינה החליטה על תמ"א 38 היא לא חשבה שהיא צריכה לתת מענה גם לצורכי הציבור. התוצאה היא שמספר התושבים גדל אבל אין פתרון לשטחי ציבור - בנויים ופתוחים. ערים רבות וגם מינהל התכנון חושבים כעת על פתרונות. בפרויקטים חדשים של פינוי בינוי, שבהם יש התייחסות לחלק גדול בעיר, כן מוסיפים גם שטחי ציבור כמו גני ילדים. בנוסף, ערים במרכז הארץ כמו גבעתיים, וגם בירושלים, החלו לבנות מבני ציבור בקומות כדי לנצל את שטחי הציבור המצומצמים שנותרו בערים. הבעיה העיקרית היא שאין פתרונות תחבורתיים. יש שכונות ברמת גן, אליהן מוסיפים מספר יחידות דיור גבוה והתושבים תקועים בפקקים שהולכים ומתארכים. אני סבורה שהמדינה צריכה להעלות את נושא התחבורה הציבורית לראש סדר העדיפויות שלה. לא יכול להיות שיוסיפו כל כך הרבה יחידות דיור בלי פתרונות תחבורתיים מתקדמים. מה גם שכרגע לכל פרויקט של תמ"א 38 מצטרף חניון תת-קרקעי, שגורם לגילוח של העצים הוותיקים במגרש, ואנחנו לא רוצים ערים בלי עצים. רק פתרונות תחבורתיים של תחבורה ציבורית יוכלו להקל על הגודש ולצמצם את החניונים התת-קרקעיים.

שאלה:הגידול הטבעי בישראל הוא עצום יחסית למדינות אליהן אנחנו רוצים להידמות. ייתכן שאפילו נצטרך בעשורים הבאים להכפיל את מלאי הדיור. איך את חושבת שזה צריך להשפיע על התכנון העירוני?

עמית

בהמשך לתשובה לדוד: שר האוצר ושר הבינוי והשיכון משגרים לתקשורת הודעות לעיתונות בזו אחר זו. ההודעות האלו מכילות כמויות של דירות, אבל כלל לא ברור מה תהיה איכות החיים באותן שכונות חדשות. אני חוששת שאיכות החיים בחלק מהשכונות האלו לא תהיה טובה. לדעתי, מקבלי ההחלטות צריכים לעצור לרגע ולחשוב איזה סוג של מגורים הם בונים לדורות הבאים ומה המשמעות של כל רשימות האקסל שהם משחררים. מעבר לכך שאני לא חושבת שהרשימות האלו ישפיעו על מחירי הדיור - חלק מהשכונות האלו מתוכננות רע מאוד. אין בהם פתרונות תחבורתיים, הן מנותקות ממרכזי הערים (כמו למשל השכונות החדשות שקמות בראש העין) וגם - מכוערות.

שאלה: מה דעתך על הקונפליקט המסלים בין תושבי ערים מתוירות (ונציה, ברצלונה) לתיירים (ובעקיפין - לרשויות)? האם לא ראוי שכמו שמתכננים מוסדות ציבוריים או תשתיות פיזיות כפונקציה של מספר התושבים, חלק מתכנון עירוני צריך לדאוג לאיזון בין האינטרס המסחרי שבהגעת תיירים להשפעתם על מרקם החיים הטבעי בעיר?

שכונת כרמי גת בקרית גת
אליהו הרשקוביץ

יניב

בוונציה, בברצלונה וגם בפריז, יש חוקי שימור מחמירים שמגבילים בנייה לגובה. החוקים האלו אמנם שומרים על העיר אך גורמים לכך שלא יהיה ניתן להוסיף יחידות דיור למרכזי הערים, ואם מוסיפים - מדובר בדיור לעשירים מאוד. אני לא חושבת שצריך לשנות את חוקי השימור בערים האלו. כפי שאנחנו רואים - בתל אביב, בה אין חוקי שימור מחמירים (למרות שיש יזמים שיגידו שאני טועה) מחירי הדיור עלו בלי קשר. בכל אופן, הפתרון הוא הקמת תשתית תחבורה ציבורית טובה ופתרונות מגורים שמחוברים היטב בתחבורה למרכז העיר. בנוסף יש לתכנן את השכונות החדשות לא כפרברי שינה, אלא לתכנן בהן מסחר ואטרקציות שימשכו אוכלוסיות חזקות.

שאלה: האם היו בעבר והאם ישנם כיום אדריכלים ישראלים, שעסקו באופן מובהק בשאלת האור והצל? והאם יש מהם שמלבד חיפוש פתרונות פרקטיים,עסקו  גם באופן אמנותי באפשרויות הצל?

התוכלי לתת כמה שמות ושמות של פרויקטים?

תודה וברכה על המדור המשובח - עדי

אם אני מבינה נכון את השאלה, אתה מבקש דוגמאות בישראל לפתרונות הצללה. נתחיל מזה שרחובות היסטוריים רבים שכוללים חזית מסחרית מוצלים על ידי קומת עמודים. כמו רחוב אבן גבירול ורחוב ויצמן בכפר סבא. כמו כן, בעבר היו שותלים עצים גדולים יותר, שמטילים צל נדיב. היום ראשי ערים נרתעים משתילת עצים גדולים, מכיוון ששורשיהם פוגעים בתשתיות ובאופן כללי הם מסובכים לתחזוקה. ולכן אנחנו רואים הרבה, למשל, עצי ברכיכתון, להם יש שורש שיפודי, אבל עלווה מינורית. באשר לצל מלאכותי: האדריכל מוטי בודק תכנן עבור חברת נתיבי איילון ברחוב בלפור בבת ים רציפי תחנות עם גג כפול להגנה משמש וגשם. אלו תחנות שכוללות המון מקומות ישיבה ומקומות לנכים ועגלות. 5 תחנות כאלה נבנו ואחר כך הועברו לכביש 44 חולון-אזור. גם בכיכר העצמאות בנתניה, בזמן השיפוץ האחרון שלה, התקינו מצללה מוצלחת ואפילו בחזית תחנת הרכבת במרכז באר שבע תכננו מצללות טובות. אחת הדוגמאות המוצלחות בעיני, גם בבירת הנגב, זה הגשר המוצל שתכנן האדריכל דני לזר, שמחבר בין תחנת רכבת האוניברסיטה לכניסה לאוניברסיטת בן גוריון.

שאלות לנעמה ריבה - דלג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו