הבמאי זוכה האוסקר משה מזרחי מת בגיל 86

מזרחי, יליד מצרים, ביים בין היתר את הסרטים "אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש", שהיו מועמדים לאוסקר, ואת "כל החיים לפניו" שזכה בסרט הטוב ביותר בשפה זרה

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה מזרחי בחדר העריכה, ב-2015
משה מזרחי בחדר העריכה, ב-2015צילום: דודו בכר
נירית אנדרמן

הבמאי והתסריטאי עטור הפרסים משה מזרחי מת הבוקר (שישי) בתל אביב בגיל 86. מזרחי, שביים בין היתר את הסרטים "אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש", הוא הבמאי הישראלי היחיד עד כה שסרט בבימויו זכה בפרס האוסקר - הסרט הצרפתי "כל החיים לפניו", שביים על פי רומן מאת אמיל אז'אר וזכה ב-1978 בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה. הוא הותיר אחריו שני ילדים ואת אשתו, הבמאית והשחקנית מיכל בת אדם. הלוויתו תתקיים ביום שני, 6 באוגוסט, בשעה 16:00 בבית העלמין בקרית שאול.

מזרחי נולד במצרים ב-5 בספטמבר 1931, גדל באלכסנדריה וספג שם את התרבות הים תיכונית הצרפתית. בגיל 14 עלה עם אמו האלמנה ואחיו לישראל והמשפחה התיישבה ביפו. מזרחי התחנך בחברת הנוער בקיבוץ מעברות, וב-1948 נהרג אחיו, שבתאי מזרחי, באחד מקרבות לטרון. לאחר שהתנסה בתרגום סרטים, סימן לעצמו מזרחי יעד של קריירה של במאי קולנוע, וכשמלאו לו 27 יצא לפריז, ועבד לסירוגין כמדריך נוער של הסוכנות היהודית בצרפת ותוניסיה, וכמבקר קולנוע ומתרגם סרטים לצרפתית בישראל. במקביל החל לעבוד במגוון תפקידים על סטים של סרטים צרפתיים ובחברת ההפקה הצרפתית Tele France שיצרה תכנים טלוויזיוניים.

מזרחי בעת צילומי הסרט "אני אוהב אותך רוזה"
מזרחי בעת צילומי הסרט "אני אוהב אותך רוזה"

את סרטו הראשון באורך מלא, "אורח בעונה מתה", קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית, ביים מזרחי ב-1970 לפי סיפור קצר שכתבה אשתו הראשונה, רחל מזרחי (פביאן). הסרט צולם בישראל וסיפר על קצין גסטאפו שלאחר המלחמה מתיישב ליד אילת, ושלוות חייו מתערערת כאשר לפונדק הדרכים בניהולו נכנס עובר אורח צרפתי, המטיל אותו בחזרה אל עברו בימי המלחמה. הסרט היה מועמד לפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין ולפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה.

לאחר שביים את סרטו השני "חרוזים לסופי" (1971) בצרפת, חזר מזרחי לישראל וביים כאן את "אני אוהב אותך רוזה" (1972), שסיפר על אשה בת 21 שמתאלמנת מבעלה ומתאהבת בגיסה הנער - סרט שהיה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ולפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. סרטו הבא, "הבית ברחוב שלוש" (1973), סיפר על נער שמגיע ממצרים לישראל עם אמו בימי המנדט הבריטי ונקרע בין אהבתה החונקת לבין שאיפתו לעצמאות. גם הסרט הזה היה מועמד לאוסקר.

מתוך הסרט זוכה האוסקר "כל החיים לפניו"
מתוך הסרט זוכה האוסקר "כל החיים לפניו"

"אבו אל בנאת" (1973), על אב לשמונה בנות שמתפלל לבן זכר, היה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, ואילו סרטו הבא של מזרחי, הסרט הצרפתי "כל החיים לפניו" בכיכובה של סימון סניורה, זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה ב-1978. סרט זה גבר על סרטים של לואי בונואל ואטורה סקולה שהתמודדו מולו על הפרס היוקרתי וכן על "מבצע יונתן" של מנחם גולן שהיה אף הוא מועמד לפרס באותה שנה.

במהלך שנות ה-80 ביים מזרחי סרטים צרפתיים וקו-פרודוקציות בינלאומיות, ב-1996 ביים את הסרט "נשים" בכיכובם של מיכל בת אדם ועמוס לביא, וב-2007 ביים את סרטו האחרון, "סוף שבוע בגליל", שסיפר על פרופסור לאמנות שמגיע עם אשתו הצעירה לביקור במשק של המשפחה הנמצא בגליל, ושם עולים לפני השטח קונפליקטים שהיו חבויים שנים רבות.

חיילי מילואים מחוץ להקרנת סרטו של מזרחי "אבו אל בנאת", ב-1973
חיילי מילואים מחוץ להקרנת סרטו של מזרחי "אבו אל בנאת", ב-1973צילום: HERMAN CHANANIA / לע"מ

האקדמיה הישראלית לקולנוע העניקה למזרחי פרס על מפעל חיים בשנת 2001, ובפסטיבל קולנוע דרום ערכו לו לפני שלוש שנים מחווה שבה הציגו רבים מסרטיו. בין היתר קיימו שם הקרנה מיוחדת לעותק משוחזר של סרטו הראשון "אורח בעונה מתה" - סרט שלאחר שהשתתף בפסטיבלים והוקרן בצרפת נגנז ולא ניתן היה לצפות בו במשך עשרות שנים.

"העיסוק של מזרחי בגלות ובית טומן בחובו עיסוקים מובלעים ואובססיביים בזהות, בנשיות, ביהדות, ועיסוק במה שחמקמק, שאינו יכול להיות מוגדר כי הוא גם וגם, גם פה וגם שם, ולכן מניע אך גם מאיים ומוזר, וכמו שמזרחי בעצמו אומר 'נטע זר'", נכתב אז בתוכנייה של קולנוע דרום. "מזרחי, אוטודידקט נצחי, שעזב את לימודיו הפורמליים בהיותו רק בן 14, יצר פסיפס מרתק של יצירות קולנוע מלאות תשוקה וידע השואבות ממקורות שונים מגוונים: מהיהדות, מהמיתולוגיה, מיצירות ספרות וכן מחייו שלו. יצירתו הקולנועית החד פעמית מציעה אפשרות למבט אחר על החיים שלנו כאן בישראל, דרך העולמות, דרך הדמויות ודרך השפה, בין אם השפה הקולנועית ובין אם שפת הדמויות, שהיא אף פעם לא אחת ויחידה".

בראיון שהעניק מזרחי לאורי קליין ב-2009 התייחס מזרחי לכך שלאורך שנים ארוכות הרגיש עצמו אאוטסיידר בנוף הקולנועי המקומי. "אני חושב שהעובדה שזכיתי באוסקר לא עשתה לי טוב בארץ, כי זכיתי באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר על סרט צרפתי, 'כל החיים לפניו', בעוד ששני סרטי הישראליים שהיו מועמדים לפרס הזה, שנה אחר שנה, 'אני אוהב אותך רוזה' ו'הבית ברחוב שלוש', לא זכו. זה הפך אותי ל'לא משלנו'", אמר מזרחי.

עוד אמר בראיון: "מאחר שהסרטים שלי התייחסו באופן שונה ליחסים בין אשכנזים לספרדים בחברה הישראלית, זכיתי לכל האורך לחוסר הבנה גם מצד הממסד הקולנועי בארץ וגם מצד הביקורת". לדבריו, "במשך שנים לא כללו אותי בתוך הנרטיב של הקולנוע הישראלי, ואין לי מושג בעצם למה. אין לי מושג איך אפשר לדבר על תולדות הקולנוע הישראלי בלי לכלול את סרטי בתוכם. יכול להיות שבגלל הביוגרפיה שלי, שהובילה אותי מאלכסנדריה לירושלים לפאריס אני נראה זר, אבל הסרטים שאני עושה אינם זרים, אלא אם כן אני טועה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ