מכת בכורות

שלוש השותפות לדירה שהרימו את המדינה על הרגליים

רותי קליין (28), סתיו ארנון (29) ודרור שדות (24) * אקטיביסטיות * גרות בתל אביב

מאי פלטי
מאי פלטי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאי פלטי
מאי פלטי

מי אנחנו?

ב-25 בנובמבר חל יום המאבק הבינלאומי נגד אלימות כלפי נשים. ביום שלמחרת התפרסמה ידיעה על רצח סילבנה צגאיי ונמצאה גופתה של יארא איוב. בתוך שעות ספורות סתיו ארנון, דרור שדות ורותי קליין ניסו להבין איך מרימים את המדינה על הרגליים. ״היה מומנטום בלתי ניתן לערעור״, מספרת סתיו ארנון. ״היינו בנקודה קריטית. צריך לבחור – ייאוש או מחאה".

מדור מכת בכורות
מימין: קליין, שדות וארנון. זה לא אמור להרתיע גברים כשנשים מובילותצילום: גיא נחום לוי

בשעה שמונה וחצי נפגשו בדירתה של קליין, התיישבו על השטיח, קראו על כל מחאות הנשים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה בכל העולם, שקלו את החסרונות והיתרונות שהופיעו עד כה במחאות ארציות ובנו אסטרטגיה. ״השביתה נראתה לנו כמו הפתרון האידיאלי״, ממשיכה ארנון. ״עדיין לא היתה התאחדות סולידרית של כל הנשים סביב מטרה משותפת. רצינו להפוך נושא שאולי נדחק לשוליים – למיינסטרים. ידענו שלא יכול להיות שרק שלוש חברות בדירה בתל אביב מזועזעות עד עמקי נשמתן מרצח שתי נערות. יש כל מיני פרקטיקות לשינוי מדיניות. רצינו שהצעד המשמעותי יהיה חד פעמי כדי לאפשר לכמה שיותר ציבור עייף ולא זמין להצטרף אליו. ידענו שאנחנו מייצרות תוכנית עבודה אופרטיבית, עם דרישות קונקרטיות, כאלה שנוכל לסמן הצלחה או כישלון בהן. כך נולדו שתי מטרות: שינוי השיח הציבורי ושביתה ארצית, שהתקיימה ב-4 בדצמבר״.

למה אנחנו?

המסר המובהק שרצו להעביר היה ׳אם את אשה, את חלק מהעניין. אתה גבר? תצטרף׳. כך נולד הסלוגן ״אני אשה אני שובתת״. "פתחנו קובץ דוקס, טבלאות אקסל, ניסחנו תוכנית אסטרטגית ובמקביל נכתב דף מסרים לשביתה ותוכן לאיוונט. הערנו חבר גרפיקאי וסיפרנו לו שיש לו רבע שעה לעשות לנו עיצוב למהפכת הנשים הגדולה בהיסטוריה. זה מודל הנעה מתוך הפעלת לחץ ודרמטיות, ששירת אותנו לאורך כל הקמפיין בנאמנות רבה. תוך חצי שעה כבר עמד האיוונט״, מספרת קליין. בחצות קיבלו טלפון מהפעילה החברתית ענת ניר, שחזרה מישיבת "קואליציית דגל אדום", בה השתתפו עשרות נציגות של ארגוני נשים. ״הן ממש לא התחילו את המאבק הזה אתמול. התברר לנו שבזמן שאנחנו ישבנו בדירה הן חשבו יחד על הצעד הבא. השיחה הזו היתה יריית הפתיחה לשותפות שלנו עם הארגונים, עם נשים וגברים מכל חלקי החברה. לאורך כל הדרך אמרנו שהשביתה הזו היא מלמטה למעלה. לא רצינו להתחנן בפני אף חברה שתואיל בטובה לחבור אלינו. רצינו שנשים יבחרו בעצמן. למנכ״לים קשה עם זה? אמת. עולם בלי נשים לא יכול להתקיים. זו בדיוק הנקודה״.

אתן מרוצות מהתוצאה?

״מבחינת השתתפות או אי השתתפות של גברים במאבק - זה עליהם, לא עלינו״, אומרת קליין. ״כשהמצאנו את הסלוגן לא רצינו להתפשר על המקום הדומיננטי של נשים כמובילות המאבק. זה לא אמור להרתיע גברים כשנשים הן המובילות״.

כמה שבועות אחרי שהממשלה הצהירה שהנושא צריך להיות בראש סדר היום, רוב התקציב עבור תוכנית החירום למניעת אלימות כלפי נשים עדיין לא הועבר. עם זאת, מספר הפניות לשירותי הרווחה בגין אלימות במשפחה עלה משמעותית. ״זה מראה לנו שהציבור החליט שזה נמצא בראש סדר היום. נשים יודעות שהן לא לבד. נשים עושות את השינוי, אבל השינוי תקוע במערכת״.

החיים עצמם

דרור שדות, במקור מכפר ורדים, היא דוברת ויועצת תקשורת. סתיו ארנון עובדת בארגוני שטח ומגזר שלישי, במקור מבית השיטה. רותי קליין, שגדלה בתל אביב, עובדת בקמפיינים חברתיים פוליטיים. ״חיי הקמפיין הדרמטיים הם סיוט וחלום באותה המידה״, אומרת דרור. ״אבל בשביל זה אנחנו חיות״.

מה עכשיו?

״יום המחאה המרשים הזה לא קרה מפני ששלוש בנות פתחו איוונט בפייסבוק״, מעידה שדות. ״הוא קרה כי השטח היה מוכן, כי נעשתה עבודה של שנים בארגונים הפמיניסטיים, וכי הציבור לא יכול היה להכיל מציאות של 24 נרצחות בשנה. כשאימאן עוואד נרצחה והמספר גדל ל-25, ידענו שהמאבק הזה רחוק מלהסתיים. יותר מדי נשים נמנעו והצביעו ברגליים, אבל המאבק הזה עומד להתפתח ולהתחזק״. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ